שאלה
שלום:)
אני בת 16, נולדתי למשפחה חילוניה ובעקבות העליה שלנו לארץ ישראל (לפני כשנתיים וחצי) התחלנו לחזור בתשובה.
בגלל שכל אחד בבית שונה נוצר מצב שכל בן משפחה נמצא כרגע ב"דרגה" שונה. אני נחשבת בביתי כהכי דתיה, וזה לפעמים גורם להרבה בעיות במשפחה- קשה להורים שלי להתרגל לזה שהשתנתי כל כך הרבה בזמן קצר. זה שהתחזקתי לא רק משפיע על המצב בבית, אלא גם מאוד משפיע על המצב החברתי שלי. בית הספר, למרות שזה בית ספר דתי, מורכב מהרבה סוגים של בנות. יש את אלו שלא דתיות בכלל ויש את אלו שנחשבות "לדתי לייט" ואלו שהן דתיות רגילות. גם בבית הספר אני נחשבת בין הדתיות.
לאחרונה אני הרגשתי קצת עצובה כי ראיתי שהקשר עם החברות הטובות שלי מתפרק. החברות שלי לא דתיות כל כך והכיף שלהן זה להסתובב עם הבנים וכו', אחרי כמה זמו הפסקתי להצטרף אליהן כשהן יוצאות כי ראיתי שמה שהן עושות זה ממש לא לעניין. אז עכשיו הן הפסיקו להזמיו אותי והן לא מבקרות אצלי כמו שפעם היו עושות. ראיתי גם שאין לי על מה לדבר כבר עם החברות שלי כי אנחנו שונות כל כך שכבר אין לנו משהו משותף שאפשר לדבר עליו. עצוב לי בגיל הזה. אין לי חברות אמיתיות כבר ואין לי עם מי לבלות. הייתי רוצה חברות דתיות שהייתי יכולה להתחזק איתן ולבלות איתן, הבעייה שאינני מכירה בנות כאלה ממש. הייתי רוצה לעבור בית ספר אבל בגלל הבגרויות אני כבר לא יכולה. בגלל המצב בבית ובחברה אני מרגישה מין ריקנות, שחסר לי משהו. השבתות שלי לא נראות כמו שהייתי רוצה, ואני מרגישה שחסר לי מי שידריך אותי ויעזור לי להתחזק. לא מזמן פגשתי ילדה מבני ברק, דיברנו והיא סיפרה לי על החיים שלה היא סיפרה שהיא הולכת לסמנריים ומתארחת בשבתות וכו', ואז ראיתי שגם אני רוצה חיים מלאים כמותה, אולי לא להיות חרדיה, אבל עדיין יותר לחיות את היהדות. מה שמתסכל אותי זה שאיו לי מה לעשות עכשיו לשנות את חיי, כולם אומרים לי שאתחתן בע"ה אז אוכל לבחור איפה לגור ואיך אורח החיים שלי יראה, וזו מחשבה שמנחמת אותי לפחות אם לא עכשיו אז לפחות אז. אבל עדיין, לא חבל על השנים האלה????
בתקווה שתוכלו להבין את השאלה ולעזור לי! תודה רבה רבה
תשובה
בס"ד ליקבה"ו
שלום לך,
שמחתי מאוד מאוד לשמוע על התחזקותך, ואני רוצה להגיד לך שכל התקדמות קלה היא בעיני ה´ גדולה מאוד. ר´ נחמן אומר שדווקא ההתקדמות של האדם שנמצא במקום נמוך יותר, בעיני ה´ היא יקרה הרבה יותר. גם חכמינו זכורנם לברכה אמרו שבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים.
מאוד ציער אותי לשמוע על הבידוד החברתי שאת מרגישה, לפעמים יש בידי הדבר הזה לקחת מהאדם את כל שמחת החיים שבו ולהותיר אותו ריק ושבור, אבל אני בטוח שיש בך את הכוח להתקדם ולהחזיק מעמד, עד שבע"ה תזכי למצוא את מקומך בחיי החברה שלך.
לצערי אני לא מבין מדוע הבגרויות גורמות לכך שלא תוכלי לעבור, אני מכיר כמה אנשים שעברו בכיתה י´ ובכיתה י"א לבתי ספר אחרים שגם בהם יש בגרויות ולא שמעתי על בעיות שהם עברו בנושא הזה.
אם את חוששת שאת לא תוכלי להשלים את החומר הנלמד, אז כדאי אולי שתנסי למצוא איזה בית ספר, ולדבר עם המורות שם על העניין הזה ולראות היכן הדברים עומדים. אני חושב שאם את מרגישה שאת תוכלי לעמוד במעבר שכזה הוא רק יועיל לך. אומנם מקום חדש ואנשים חדשים זה לא פשוט, אבל עם רצון טוב ושאיפות, וכמובן עזרה מה´, אפשר גם אפשר להצליח. לא בשמים היא.
לעניות דעתי, הכי טוב שתנסי בכל זאת למצוא מקום לעבור אליו. זה יכול כל כך להוסיף לך ולשנות את פני הדברים, שנראה לי שכדאי שבכל זאת תבררי ואם יתאפשר- מעולה, ואם לא- גם מעולה. למה? כי זה מה שה´ רוצה, אז נחפש מה לעשות אם אי אפשר.
גם אם תראי שזה לא מתאפשר, את כבר הבחנת בכך שחסר לך מישהו שינחה אותך. תנסי לברר עם כל מיני אנשים מהאיזור אם יש שם איזה רב או רבנית שיכולים לעזור לך ולהנחות אותך. לא סתם חכמינו המליצו לנו בחום רב: "עשה לך רב וקנה לך חבר", אלו שני פרטים מאוד חשובים בהתקדמות שלנו בעבודת ה´. הרמב"ם כתב שהאדם מושפע מאוד מסביבתו ולכן חשוב לבחור לגור בסביבה טובה ותומכת. וגם אם אי אפשר למצוא כזה דבר, ודאי שרב מנחה או לפחות דמות מייעצת יכולים לעזור מאוד מאוד.
אם את רוצה, תכתבי לנו בחזרה באיזה אזור את גרה וננסה ביחד, בע"ה, למצוא משהו או מישהו מתאים.
אם תרצי, אני מוסיף לסיום עצה קטנה, אם היא תמצא חן בעינייך אז תעשי אותה, ואם לא, לא.
הרבה פעמים כשאנחנו מרגישים בודדים, כשאנחנו מרגישים לבד, יש פיתרון שנמצא תמיד לידנו. פיתרון שאומנם איננו מהווה תחליף, אבל הוא בהחלט יכול לענות על חלק מהצורך הנפשי והאמיתי שלנו במישהו להיות איתו. את הפיתרון הזה אני בטוח שאת מכירה, אלא שאת מכירה אותו בעיקר במישור המעשי, במה שאת עושה, וגם קצת בדיבור שלך. קצת.
אם לא הבנת עדיין, אני מתכוון לאלוקים. אבא שלנו. שיושב ומסתכל עלינו בחיבה יתרה ומחכה ומצפה ושומע כל רחש וקול הבוקע מפינו ומקירות לבנו.
את יכולה, אם תרצי כמובן, להוסיף בסוף התפילה, לפני "יהיו לרצון" השני, כמה מילים משלך לה´. לבקש ממנו מעט. להודות לו מעט. את יכולה לעשות את זה בזמן אחר, ולספר לו גם על כמה חוויות שעברו עלייך.
אני יודע שה´ לא מהווה תחליף לחברים, אבל השיח איתו יכול בהחלט להמעיט חלק מהרגשת החיסרון שבצורך בדיבור ושיחה עם מישהו. והוא מקשיב. תמיד.
יהי רצון שה´ ישלח לך ברכה והצלחה בכל אשר תעשי ולכל מקום אשר תלכי, ושה´ יאיר את עינייך ותהיי בשמחה תמיד תמיד.
נשמח אם תמשיכי לשאול אותנו שאלות כשתרצי, או דרך האתר או דרך המענה הטלפוני שלנו, או אם תרצי גם למיילים של המשיבים המצורפים בסוף כל תשובה.
בהצלחה רבה רבה!!!
עדיאל
calev72@gmail.com