שאלה
יש לי קרוב משפחה ש:
• חושב שכל מי שלא ראש ישיבה או תלמיד חכם או ראש מפעל חסד הוא אפס מאופס
• אמר לי שהאחים שלי (ששרתו 3 שנים קרבי והיו חיילים מצטיינים) הם אפס מאופס וקרוב שלי (לא כל כך דתי) כל מה שהוא רוצה זה לצער את ה'
• לא שרת בצבא והמשפחה שלו לא משרתים בצבא
• אינני מסוגל להעזר בו לכבד אותו ולשאול אותו שאלות הלכתיות (והוא נפגע מזה) בגלל שאני מריח את הזילזול שלו ממרחק קילומטר, ואיני רוצה לומר לו דברים אלו כי זה מאוד יפגע בו שידע עד כמה איני מעריך אותו, וגם איני רוצה שישרת בצבא אבל שלא יחשוב שזה מעלה או "חומרה" לברוח מהצבא,
• הוא עושה המון טוב לאנשים ואנשים מעריצים אותו מאוד, רק הוא שכח שהוא רק מוסר את זמנו ואת מירצו ואת השלום בית הפרטי שלו בשביל עם ישראל ואילו האחים שלי וכל האנשים הכלומניקים שמשרתים בקרבי וכדו' מוסרים את חייהם ובריאותם בשביל עם ישראל למרות שבתכל'ס פחות מעריצים אותם,
• הוא חושב כך ואומר כך בשביל להתגונן מהסביבה ולא להישבר מלהמשיך במעשים הטובים שלו אבל עוד לו הגעתי לדרגה שאהיה מסוגל לאהוב מישהו שמזלזל בי "לשם שמים" (לא בציניות), ורואה בי סוג ב' או משהו כזה.
• זה הגיע לשיא חדש כשלאחרונה הייתה מסיבה משפחתית שהוא אירגן ולא הייתי מסוגל לבוא וזה מאוד פגע בו אבל מצד שני בשביל לישר את ההדורים אני מרגיש שאהיה חייב להגיד לו בפנים את כל מה שיש לי עליו אבל מצד שלישי הוא מאוד פגיע ואני פוחד שכל החיים הוא יהא מדוכא ממה שאומר לו, מה לעשות ?
תשובה
שלום וטוב.
הפערים הרעיוניים, הרוחניים והמעשיים שבינך לבין אותו קרוב משפחה הם אכן קשים לגישור. אך אם היה לך קרוב משפחה חילוני, אני מניח שהיית מוצא דרך לא להתווכח עמו בכל עת על ענייני אמונה, שאז הוא פשוט היה מפסיק להיפגש אתך. כך גם בנוגע לקרוב החרדי הזה, כדאי שתמצא את הדרך שלא להתווכח עמו כלל על ענייני הצבא, או על שאר הנושאים שבמחלוקת. אפשר כדי להגיע לזה לצמצם קצת בפגישות, וכשנפגשים - יש מספיק נושאים אחרים לשיחה.