שאלה
אני בחורה בת 26 רווקה, מאמינה באלוקים ובכל הטוב (והרע) שהוא נותן לנו. האמונה שלי היא תמימה. אני יודעת שמה שהקב"ה עושה הכל לטובה. אבל משהו מבחינת ה"רגש" (אם אפשר לקרוא לזה כך) ירד! פעם,בתקופה של התואר ההרגשה שלי והאמונה שלי בהקב"ה הייתה הרבה יותר עוצמתית לא היה יום שבו לא למדתי משהו של קודש, ספר או איזה שהוא דבר תורה.הייתי יושבת מול המחשב ומחפשת שעות דברי תורה לקרוא זה ממש היה בנפשי. וכל דבר שהיה קורה לי הייתי אומרת לאלוקים ת ו ד ה ממש ככה בפה.
היום נשארתי "רק" עם ידיעה (אני יודעת שזה הרבה) בזה שכמובן יש אלוקים והוא זה ששולט על העולם ועושה הכל לטובתינו גם אם אנחנו לא רואים את זה, הוא הטוב והמיטיב. אבל זה נשאר בגדר ידיעה שלא באה אלי כל הזמן. חסר לי "הניצוץ האלוקי" שהיה לי פעם בצורה מאוד חזקה. לא מעניין אותי היום ללמוד ספרי קודש ולא לשמוע שיעורי תורה מפי רבנים ורבניות. לפעמים הדברים שנאמרים קצת נראים לי תמימים ולא מחוברים למציאות או לא קשורים וזה פשוט לא מעניין אותי. אולי זה כי ממזמן עברתי את האולפנה וחיי החממה ואולי זה כי אני עדיין לא נשואה. אני מפחדת שלא אדע איך ללמד את הילדים שלי תורה ואמונה.. לא מצליחה להתחבר בנפשי לדבר הזה, לא יודעת להסביר את עצמי. אני לא "כועסת" על הקב"ה ולא "אוהבת" אותו. אין לי שום רגש אליו וזה לא נראה לי נכון אני לא יודעת מה לעשות?
ובבקשה בתשובה שלכם אל תדברו במילים גבוהות, דברו בגובה העיניים רק כך אולי אוכל להבין.
תודה רבה!!!!!!!
תשובה
שלום לך שואלת יקרה!
יישר כוח על השאלה המדהימה שלך.
ניכר שאת בחורה עמוקה, צדיקה, רגישה, עם מודעות עצמית גבוהה מאוד.
השאלה שלך היא שאלה שהלוואי שכולם פה בעולם היו שואלים.
ולמה? כי העולם הזה הוא עולם מלשון העלם. הוא מסתיר ומעלים בתוכו את הנוכחות של הקב"ה.
ולכן - אם לא מחפשים ומנסים לגלות את הנוכחות שלו - עלול להיות קשה וחמקמק להרגיש את הנוכחות שלו.
אפשר להמשיל זאת לשרירים. ככל שהשרירים יותר בעבודה, כך הם יותר מפותחים. כך זה גם באמונה. ככל שיותר מזינים את האמונה - כך היא יותר מפותחת, עמוקה, ומשפיעה את הטוב שלה על החיים.
את זכית ואת מתארת תקופות בחייך שהרגשת מאוד מחוברת.
דעי לך שלא כל אחד זכה לזה. יש אנשים רבים שהיו שמחים לחוויות כמו אלו שלך.
את כותבת שאת מרגישה צורך לבנות מחדש את הרגש כלפי הקב"ה. אכן, בכל גיל, כשאנו מתבגרים ו"מעבירים שלב", גם התפיסה שלנו את האלוקות מתבגרת ומשתנה.
את, כרגע, בודקת ובוחנת ומתקדמת לקראת תפיסה בשלה יותר. אולי פחות של תמימות - אבל יותר של בשלות ובגרות. זוהי תפיסה אחרת - לא תפיסה פחות טובה!
ולכן את במקום כל כך טוב, כי את הצעד הראשון, והחשוב יותר - כבר עשית, ברגע ששלחת את המכתב שלך.
ובפועל - לאחר הצעד הראשון - מה לעשות כדי לשוב אל המקום שאת מתגעגעת אליו, אבל, וחשוב להדגיש - מתוך המקום הבוגר והבשל שלך?
אני אוכל רק להציע כמה הצעות, ואת תעשי את מה שטוב לך ואת מרגישה שנכון לך.
1. חֶברה טובה. אין כמו חברה טובה כדי להשפיע טוב על האדם.
2. התבודדות. כדאי להקדיש כל יום זמן מסוים לדיבור ישיר עם הקב"ה. עדיף דיבור בקול. אין כמו התבודדות ליצירת קשר עם הקב"ה.
3. כל דבר שאת יודעת שיחזק אותך ויעיר את הרגש שאת מחפשת כרגע - אולי תמסרי בעצמך שיעור תורני בנושא שאת מחוברת אליו? אולי ללמוד שיטות עבודה עצמיות כמו ימימה למשל? אולי התנדבות? ייעוץ בקשר לחתונה? כל אלו הם רק רעיונות. כל דבר שתבחרי בו שאת מרגישה שהוא נכון לך ומקדם אותך בחיים קשור גם להתפתחות רוחנית ולהעמקה בעבודת ה´. חשוב לזכור שעבודת ה´ היא אמנם גם שיעורי תורה והרצאות, אבל, היא לא פחות מזה - גם ההנחיה לחיות בצורה בריאה, נכונה, מתקדמת ושמחה בעולם שה´ ברא לנו.
תודה רבה על שאלך המקסימה,
אני מברכת אותך שבקרוב תזכי את ובחיר ליבך להקים בית נאמן ושמח בישראל!
רנה, חברים מקשיבים