שאלה
שלום רב!
מאז שהתחיל הפינוי ואני רואה ושומע מה שקורה שם אני מתחיל להרגיש שלא עשיתי מספיק למען המאבק!
נשארתי אותו בנ"א עם הרבה אידאלים א"י השלמה וכו'...
אבל אני לא מבין את עצמי! למה לא נכנסתי לגוש?
למה לא התפללתי יותר?
ועוד הרבה שאלות
הייתי יכול לנצל פעם אחת לפחות להיכנס לגוש ולא ניצלת אותה!
ואנימבואס על זה שאני רואה שאחים שלי חברים שלי נעקרים מהבתים שלהם ואני יושב בבית ולא בוכה איתם!
אני מרגיש שלא עשיתי מספיק למען המאבק!
ואני מדכא בגלל זה, איך אני אסתכל לחברים שלי בעיניים! שלא הייתי לצידם ברגעים הכי קשים שלהם!
בקיצור
אני לא מרגיש טוב עם עצמי שלא עשיתי יותר!
אמרו לי להסתכל על מה כן עשיתי...
עשיתי אולי די הרבה לדעת הרבה אנשים
אבל זה לא מספיק לדעתי! גם אם עשיתי את המקסימום לפי הרבה אנשים!
אני מדכא בגלל זה....
מה אני יכול לעשות כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי?
כי אני לא מרגיש שעשיתי מספיק בכלל!
נ.ב
בשורות טובות!
תשובה
שלום לך.
ראשית כל, כדי שתדע מי משיב, אני חייב לומר לך שהשאלה התגלגלה בדרך לא דרך אלי, ולא אל הרב שאליו הפנית את השאלה. אני מאוד מקווה שזה בסדר מבחינתך.
ולתשובה עצמה:
לתהליך שאתה עובר כיום קוראים תשובה. אינני יודע אם באמת לא היית בסדר, אם היית צריך לעשות יותר, אבל גם במידה וכן, הצער שלך הוא צער משמח, צער של הפקת לקחים, החכמה, לימוד מהניסיון וחרטה אמיתית. זוהי תשובה.
הקב"ה מקבל את השבים. כך אנו בטוחים. לנו, כבני אדם, יותר קשה למחול ולסלוח, אבל גם אנחנו חייבים לסלוח למי שחוזר בתשובה.
מה לעשות כדי להרגיש טוב עם עצמך?
להבין מה עובר עליך, להבין שזהו תהליך טוב ורצוי ושלמרות שיש מקום לצער, הדבר החשוב ביותר הוא לאזן בין הצער והתשובה. חוטא שעשה תשובה צריך להצטער על החטא, אבל אין פירוש הדבר להתייאש, להיכנס לדיכאון וכו´. החוטא שעושה תשובה צריך להצטער על החטא ולשמוח על התשובה. כך הדריכו אותנו רבותינו. הרי גם התשובה היא מצווה – וכי אין ראוי לשמוח כשעושים מצווה?
המצב שאתה נמצא בו הוא מצב שבו האדם צריך לתפוס את עצמו ולחנך את עצמו לבריאות נפשית, לאיזון נכון בין ראיית הטוב שבו לבין ראיית השלילי, ליחס נכון בין הביקורת העצמית השלילית לבין החיובית.
אני חושב שאין לך ברירה אלא ללמוד שאתה אדם טוב ולחייך לעצמך, למצוא את הטוב שבנשמתך, להאמין שיש לך כוח לתקן, להעיר ולהאיר לעצמך ואת עצמך, למצוא נקודות בתוכך שהן טהורות, נפלאות וישרות ולהאמין שאפילו אם עבר מה שעבר, קרה מה שקרה, הקב"ה מאמין ביכולת שלך לחזור לעצמך ואין לך זכות לחלוק עליו. . .
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il