מרגישה 'תקועה' בעבודת המידות

שלום לך יקרה!

את שואלת על עבודת המידות.
את מרגישה שזה משהו שלעולם לא נגמר...
תמיד מגיעים לשלב שבו מביטים אחורה, למה שכבר עברנו, ואומרים:
"רגע, בעצם אני כל הזמן עובדת על אותם דברים.
מה זה? אז בעצם אני בכלל לא מתקדמת!"
ואז נכנסת חולשה. ועצבות.
כי אין מי שלא רוצה לראות שהמאמצים שלו נושאים פירות.
שיש בשביל מה לעבוד.
שרואים תוצאות בשטח.
ואם אין תוצאות- זה כל כך מתסכל.
ומחליש.
ומייאש- כי בשביל מה התאמצנו?!

אז בואי נתחיל קצת קודם.
לפני התוצאות וגם לפני תהליך העבודה והמאמצים להתקדם.
נתחיל מהמטרה.

מה המטרה שלנו בעולם?
להיות יותר טובים, נכון?
להתקרב לקב"ה, לקיים מצוות.

ומה [לא] המטרה שלנו?
להגיע למקום ספציפי.
ואת זה צריך לזכור.

ואני אסביר...
המטרה שלנו בעולם הזה זה [ללכת].
[להתקדם].
לראות מה המקום שלנו וממנו להמשיך הלאה לעבר הטוב.
רק מה? הטוב הוא אינסופי.
אי אפשר באמת להגיע למשהו שהוא הפסגה ושם נעצרים.
תמיד אפשר להמשיך עוד ועוד.
תמיד יש משהו יותר טוב, יותר אמיתי ויותר נכון שאפשר להגיע אליו.

אז מצד אחד זה מתסכל-
כי "מה? בחיים לא נגיע?!"
אי אפשר להפסיק להתקדם, אף פעם לא גמרנו את העבודה...
תמיד יש עוד לאן לשאוף ולהגיע.

אבל אם מסתכלים על זה קצת אחרת, זה מאד מעודד.
כי הקב"ה לא מצפה ממנו להגיע למשהו מסוים שאם הצלחנו- סימנו וי ואם לא- נכשלנו.
הוא רק רוצה שמאיפה שהוא שם אותנו, משם נתקדם.
הוא ברא כל אחד ממנו עם תכונות מסוימות, במשפחה מסוימת וסביב אנשים מסוימים.
זה לא סתם.
משם מגיעים הכוחות, הכישרונות.
אבל גם מגיעה העבודה.
ולכל אדם יש עבודה אחרת.
ומה שמדהים זה, שלכל אדם יש נקודות מסוימות שהן [ה]עבודה שלו.
הן הנקודות שהוא יצטרך לעבוד עליהן כל החיים
כי את זה הוא צריך לתקן בעולם!

עבודת המידות היא כמו ספירלה.
נמצאים בנקודה מסוימת ומשם מתחילים לעבוד.
עובדים ועובדים, מתאמצים ומנסים לשפר.
ואז- מגיעים לאותה נקודה שוב.
מרגישים את אותה הרגשה, מגיעים למסקנה ש"צריך לעבוד על..."
אבל עכשיו נמצאים סיבוב אחד יותר גבוה!

עכשיו תסתכלי על כל הדרך שעברת בשלוש שנים האחרונות.
באמת שום דבר לא השתנה?
הכל נשאר בדיוק כמו שהיה?
לא הייתה אפילו התקדמות פיצית בענווה, כיבוד הורים או כעס?
אני בטוחה שהייתה!
רק מה?
אנחנו כל כך רוצים להגיע לאיזושהי פסגה, למקום מסוים, שאנחנו שוכחים שהמטרה היא רק עצם ההתקדמות...

אם המטרה זה להיות מושלמים אז התקדמות קטנה באמת לא נחשבת.
מה זה שנייה שלא התפרצתי על מישהו שעיצבן אותי מול השלווה הגדולה שאני רוצה להיות בה?
באמת שום דבר.
אבל אם המטרה היא להתקדם, ללכת, אז בטח שהצלחתי!
התקדמתי צעד!
וכל צעד הוא המון בשביל הקב"ה.
זה מה שהוא רוצה- שנתקדם במשך כל החיים עוד צעד ועוד צעד.
לא משנה לאן נגיע, העיקר שלא נפסיק להתקרב ולהתקדם.

ועכשיו אני רוצה לגעת קצת בכל העניין של חתונה.
נראה לנו שאנחנו ראויים להתחתן רק אם אנחנו מושלמים.
תיקנו את כל מה שצריך לתקן, עכשיו אפשר להגיע לפסגת החיים-
חתונה!

אז זה ממש לא ככה...
חתונה זה לא פסגת החיים.
משם החיים רק מתחילים.
שם נמצאת כל כך הרבה עבודת מידות...
זו עבודה שמתחילה עוד לפני החתונה ונמשכת אחריה ובמשך כל החיים.

והזמן שבו כל אדם מתחתן לא קשור בכלל לכמה הוא עבד.
זו החלטה של הקב"ה בלבד.
יש הרבה אנשים מדהימים שחיכו המון שנים עד שהתחתנו,
ויש אנשים שהמידות שלהם בכלל לא משהו והתחתנו בגיל מאד צעיר.
אין לחתונה כללים.
וחבל לנסות לחפש אותם, כי הם לא נכונים.
יפה לא מתחתנת דווקא לפני מכוערת, חכמה לפני טיפשה או בחורה טובת לב לפני מי שפחות ממנה.
זה פשוט לא עובד ככה...

המוכנות שלך לנישואים היא לא תוצאה של המושלמות שלך.
היא קשורה להרבה דברים אחרים שעוד תלמדי להרגיש במשך השנים.
את עכשיו בחורה צעירה, רק מתחילה את החיים.
את גם כותבת שאת לא מרגישה מוכנה לנישואים.
אז עזבי את הנושא, זה לא מה שאת צריכה להתעסק בו עכשיו...

יכול להיות שחברה שלך קיבלה הרבה הצעות כי היא כבר רוצה וביקשה מאנשים שיציעו לה.
אולי הקב"ה החליט שזה הזמן שמתאים לה להקים בית, או לפחות להתחיל לחשוב על זה.
אולי. אנחנו לא באמת יודעים.
אבל זה הסיפור שלה, לא שלך...

הסיפור שלך הוא לעשות את מה שאת מרגישה שנכון לך עכשיו.
להתחיל שירות לאומי, לעבוד על המידות שלך.
ולהאמין כל הזמן שכל צעד הוא משמעותי.
לעצמך ולקשר שלך עם הקב"ה.
שכל התקדמות מקרבת אותך אליו.
שהוא לא רוצה אותך מושלמת אלא- משתלמת.
צועדת לקראת השלמות.

יקרה,
שיהיה הרבה ב"הצלחה.
תאמיני בעצמך ובטוב שבך.
הקב"ה מעריך כל צעד שלך, תתחילי להעריך גם את...
ואת מוזמנת בכיף להמשיך ולכתוב לי למייל. תרגישי חופשי!
ימים של טוב, של גאולה.
נעה.
noale@shoresh.org.il