מרגישה שלא אוהבים אותי

יקירה שלי,
קראתי את המכתב שלך. הבנתי כ"כ את הרגש שלך, ובכל זאת התלבטתי מאד מה לכתוב לך. לא כי לא ידעתי מה לכתוב, אלא כי לא ידעתי איך תקבלי את זה. בסוף החלטתי "לפרוש את כל הקלפים על השולחן" ולומר לך כל מה שאני חושבת, בתקווה שבע"ה תקבלי את הדברים באהבה גמורה ומתוך הבנה שאני רוצה אך ורק בטובתך ובשלומך!

את נמצאת עכשיו במצב כ"כ מתסכל, מייאש. את מרגישה שאף אחד לא אוהב אותך, אפילו את בעצמך כבר לא מרוצה ממך. את מחפשת מי אוהב אותך – אולי ההורים? אולי החברות? אבל את מרגישה שלא. ההורים כל הזמן כועסים, החברות לא מספיק טובות. ואם תנסי לבדוק אולי את אוהבת את עצמך – גם פה את מגלה אכזבה. את שקועה בכעס ובתסכול העצמי שאין לך זמן לפנות לאהוב את עצמך!
את מנסה לחפש מקור שיאהב אותך. צמאה לחום, לאהבה, כי זה טבע האדם.
את מרגישה שיש רק מקור אחד כזה שנותן לך את הצורך באהבה – הבנים. רק הם מספקים לך את הרצון העז והכ"כ טבעי הזה, לקבל אהבה.

האדם נברא עם הצורך לקבל אהבה. לא סתם התורה מדגישה כ"כ את כל הנושא של "שלום בית", שצריכה להיות אהבה בין איש לאשתו.
אבל עכשיו יש לי הפתעה בשבילך: האדם לא צריך רק לקבל אהבה מאחרים, או להיפך – לתת אותה לאחרים, אלא [הוא צריך ללמוד לאהוב גם את עצמו!!!]
לא סתם כתוב "ואהבת לרעך כמוך". קודם תדע לאהוב את עצמך, ואז תוכל לדעת כיצד לאהוב את האחר. מעבר לכך, אדם שלא אוהב מספיק את עצמו, לא מספיק שמח בחלקו, יהיה עסוק כל היום במחשבות האישיות שלו על הכעסים הפנימיים שלו ועל הצרות שלו. אם כן, בוודאי שלא יהיה פנוי לחלק אהבה לכל הסובבים אותו.
עלינו ללמוד להעריך את עצמנו ולאהוב את עצמנו, לא מתוך גאווה אלא מתוך הכרה אמיתית בערך עצמך. ומתוך כך יהיה לנו כוח ויכולת בע"ה להפנות את האהבה לאחרים.
ובגלל שיש לנו קשר הדדי עם בני האדם, ו"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (כלומר, שכמו שהמים מראים לנו את ההשתקפות של עצמנו, כך גם האדם השני מראה לנו את היחס שלנו כלפיו) – אוטומטית ברגע שאנחנו נשדר להם שאנחנו אוהבים אותם, הם ישדרו לנו בחזרה שהם אוהבים אותנו.
אני סמוכה ובטוחה שבע"ה ברגע שתשני קצת גישה להורים ותביני שהכעס שהם מפנים כלפייך הוא בסה"כ עבורך, כי הם רוצים להציב גבולות מה טוב ולא טוב (והאדם חייב לדעת מהם הגבולות הנכונים בחיים…) – יהיה לכם הרבה יותר קל בע"ה. אם תלמדי את עצמך להקשיב לרצונותיהם של ההורים ולא לשלול הכל אלא ללמוד גם לקבל לפעמים, היחס שלך אליהם יהיה יותר אוהב ובאופן טבעי גם שלהם כלפייך.

כדי לצאת מה´פלונטר´ הזה צריך לעבוד על עצמנו. אם נחכה שכל העולם ישתנה, זה לעולם לא יקרה. השינוי מתחיל בנו, וברגע שאנחנו נתחיל להשתנות – נרגיש את השינוי אצל האחרים. זה מעין דומינו כזה…

הצעד הראשון שלך הוא דבר ראשון – להחליט שזהו! נגמר! את רוצה לפתוח דף חדש, נקי וחלק עם כל האנשים שסובבים אותך. רצון אמיתי להיות חדשה, נקיה, ולחיות בשלום עם כולם.
להבין שאת כבר לא צריכה כרגע את הבנים כמקור שיביא לך אהבה, כי בע"ה תקבלי אותה בקרוב מהאנשים שמהם כרגע את צריכה לקבל את האהבה – החברות, המשפחה, ההורים, ואת בעצמך! (ובע"ה אני מאחלת לך שיגיע היום ברגע המתאים בו תזכי להנשא לבחיר לבך ותהיה ביניכם אהבה גדולה ועזה כ"כ שרק תעלה ותצמח ללא סוף).

הצעד השני הוא [לאהוב את עצמך]. כמו שאמרתי מקודם, אדם יכול לאהוב אחרים רק אם הוא אוהב מספיק את עצמו…
כדי ללמוד לאהוב את עצמך כמו שצריך, אני מציעה לך לעשות רשימה של התכונות הטובות שלך, של מעשים טובים שעשית לאחרונה, וכך יהיה לך יותר קל להסתכל על הדברים החיוביים שבך.

הצעד השלישי הוא ללמוד לפעמים להבליג על פגיעות של אנשים, ללמוד להתפשר, ללמוד לוותר, והכי חשוב – ללמוד לאהוב!! את כל האנשים הסובבים אותך. ובע"ה לחכות לתוצאות ולאהבה שתקבלי בחזרה מהם. [אם תתני אהבה אמיתית – תקבלי אהבה אמיתית]! בע"ה!

והכי הכי הכי הכי הכי חשוב, הדבר שעליו אי אפשר לוותר, זה התפילות… לבקש מהקב"ה ש"נמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם". שהקב"ה יעזור לך ללמוד לאהוב את עצמך ואת כולם וללמוד לקבל את כולם.

יקירה,
התהליך הזה הוא תהליך לא פשוט וממש לא נגמר ברגע אחד. זה יכול לקחת אפילו חודשים. אבל הכל מתחיל ברצון אמיתי לשינוי…
אני פה בשבילך לכל שלב בדרך, את מוזמנת תמיד לפנות אלי באימייל. ואם תרצי לדבר איתנו – אפשר גם בטלפון: 1599-5000-54, בימים א-ה משעה 21:00 עד 01:00 בלילה.

ולקראת סיום אני רוצה להודיע לך משהו…
תפתחי עיניים ותוכלי לגלות כמה אנשים מסביב אוהבים אותך, הרוצים לתת לך ולעמוד לצידך.
גם אני אחת מהם…=)

אשמח לעזור ולתת בכל עת,
רחלי וייס =)
evrachel@gmail.com