מרגישה שהכל חיצוני

בס"ד
שלום לך, יקרה!

אני ממש מצטערת על העיכוב בתשובה. בעזרת ה' אני אחזור על כך בתשובה!

לפני שנתחיל, רציתי לומר שממש מרגישים בשאלה שלך כמה שאת מודעת לעצמך, חושבת לפני מעשה ומנסה להתקדם. אלו נתוני פתיחה נהדרים...

את שואלת איך מקשרים בין השכל לבין הרגש והחיים. שימי לב לעובדה מעניינת בשאלה שלך: השכל - מצד אחד של המתרס, והרגש עם החיים - מהצד השני שלו. זו ההפרדה שאת יצרת - החיים הם הרגש ולא השכל.

אני בטוחה שאם תשקיעי בזה עוד שנייה של מחשבה תסכימי איתי שהחיים הם שילוב של שני אלו יחד במינון המתאים. ומהו המינון המתאים? אין לי מתכון מדויק וברור לומר לך: 2קילו שכל ו-3 קילו רגש, ואני גם חושבת שזה שונה מאדם לרעהו. בכל אופן, כאשר אנו מגיעים למצב של חוסר איזון ביניהם, כמו שאת מתארת, כדאי לנו לנסות לבדוק מחדש את הכמויות ששמנו מכל אחד מן המרכיבים.

היה משפט במכתב שלך שתפס אותי חזק: "פתאום שאלתי את עצמי מה הקטע..."
ניסיתי להבין מאיפה נובעת השאלה הזו. אפשר למצוא הסברים רבים למה לשיר, למה לרקוד, למה לעשות כל דבר אחר. ייתכן וכדי לשמוח, כדי לעבוד טוב יותר את ה' או מכל סיבה אחרת. לא צריך סיבה לכל דבר- טוב לך לשיר? תשירי! לא טוב? אין כזו חובה. אולי הבנות שרו בטיול כי זה היה להן נעים, אולי הן רקדו כי הן רצו לפרוק מתח לימודי או כי משהו שימח אותן. אני לא בטוחה שהשאלה: "מה הקטע" מתחילה כאן בכלל. לא מדובר במשהו שלילי שצריך לתת עליו דין וחשבון אלא במשהו נייטרלי שאפשר להשתמש בו לחיוב ולשלילה. כל עוד הדבר נעשה בתוך גדרי ההלכה, אין כל מניעה לעשותו.

אני לא באה לומר שלא צריך לפעול בהיגיון ותוך מחשבה לפני מעשה, חלילה! התורה בדיוק מנחה אותנו להיפך. בכל מעשה שלנו אנחנו משתדלים להשקיע מחשבה, לדוגמא, לפני שנאכל, אנו מצווים לעצור, לחשוב ולברך. אבל לפעמים החשיבה משתלטת עלינו...

כשמגיעים למצב שבו מרגישים ש"הכל חיצוני", סימן שהזנחנו קצת את הרגש שלנו, את הלב. שכחנו שיש לנו רצונות, כי כל הזמן היינו עסוקים בלהדחיק אותם. שכחנו שיש לנו תחביבים, כי היינו עסוקים בלמצוא סיבה למה צריך לעשות אותם בכלל. שכחנו לחיות! קצת לזרום יותר עם עצמנו, קצת לתת לעצמנו רשות לעשות גם דברים בלי הסברים שכליים, דברים שטוב לנו לעשות אותם, דברים שנותנים לנו הרגשה רגועה, שמשמחים אותנו.

יצא לי השנה להיות, ברוך ה', בחברת כמה בנות שלימדו אותי לחיות. גם אני שכחתי קצת איך עושים את זה... אמנם, לא הרגשתי מנותקת, אבל הייתי קרובה לכך מאד. במשך שנה שלמה הצליחו החברות שלי לאט-לאט להוציא אותי מ"בית האסורים" של השכל (-כפי שהוא היה אצלי! שכל הוא כלי חשוב וטוב, אם יודעים איך להשתמש בו נכון...), ללמד אותי לחיות עם רגש שמנותב ע"י השכל. כשהן רצו ללכת לטייל, לשם משל, אמרתי: "למה? זה מיותר, אפשר לעשות הרבה דברים מועילים בזמן הזה..." - טענה נכונה, אמנם, אבל לפעמים צריך לדעת להתעלם ממנה. להפסיק לחפש כל הזמן סיבות. זה לא אומר, חס וחלילה, שממחר רק נבלה, רק נעשה מה שכיף לנו ללא כל תוכן בחיינו, אבל זה בהחלט אומר שנרשה לעצמנו, מדי פעם, גם דברים שאנחנו [רוצים] ולא צריכים. רק לפעמים...

הפנמה של הדברים האלו יכולה לעזור. אני מאמינה שבהתחלה את עלולה להרגיש קצת רע עם דברים שתעשי אם לא תמצאי להם סיבה מדויקת. תאמרי לעצמך את הדברים האלו, תזכירי לעצמך שמותר, תסבירי לקול הפנימי הזה שאת עושה את הדברים כדי שתצליחי לעבוד את ה' טוב יותר, זו הדרך הכי טובה להכניס תוכן במעשים שלנו. וכמובן, תזהרי לא להגיע לקיצוניות השנייה ולא לעשות מעשים שאינם לרוח התורה.
לא לכל אחד הדברים שכתבתי יכולים להתאים, יש גם מי שנוטים בדיוק לכיוון ההפוך. צריך לבדוק אם הדברים מתאימים ורק אחרי החלטה שכן - לפעול על פיהם בזהירות.

בכל מקרה, דעי שזה שלב טבעי שמעיד על התבגרות, על רצינות, על כך שאת מתקדמת ומשתפרת ובעזרת ה' תזכי לאזן את הכוחות בצורה טובה ביותר, בקרוב!

יקרה, אני מקווה שהצלחתי לעזור, ולו במעט, לסדר את המחשבות בראש. את מוזמנת בשמחה להגיב, להעיר ולהוסיף כאוות נפשך אלי לאי-מייל כשתרצי (נשלח אישית לשואלת).
הצלחה רבה והמון שמחה!
שולמית.

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!