שאלה
שלום!
לפעמים כשאני מתפללת, או שומעת דברי תורה מרצוני החופשי לגמרי ובזמני הפרטי, ועושה דברים כאלו שהם רשות והתקדמות מבחינתי עולות בי מחשבות של אולי בעצם אני עושה את זה כדי להיחשב צדיקה,
אבל אני יודעת שזה לא נכון!! אבל היצר הרע הזה ממשיך וגורם לי ממש לאבד את החשק מהלימוד ונסיט את דעתי מהכוונה בתפילה. איך נלחמים נגד זה ונגד הגאווה (המזויפת?) הזו??
תודה מראש, וסליחה על הבלבול..
כל הכבוד על המפעל החשוב שאתם מרימים פה!!!
תשובה
שלום שואלת יקרה. קראתי את שאלתך ואני מרגישה שממש היטבת לתאר את "מלחמת היצר" המתחוללת בך. מצד אחד עולות תחושות מציקות ומחלישות ומצד שני את יודעת שהן לא נכונות. בעצם השאלה שלך כבר טמונה חצי מהתשובה.
כתבת שאת יודעת שזה לא נכון. איך את יודעת את זה? כי מן הסתם את מכירה את עצמך הכי טוב ואת יודעת שהמניעים שלך בעבודת ה' טהורים, שאת מקיימת מצוות כדי לעבוד את ה' ולא כדי להיחשב לצדיקה. כי עובדה שאת ממשיכה להתפלל ולקיים מצוות גם בזמנים שאף אחד לא רואה אותך, ואני מאמינה שאת לא מעבירה קשר בין כל חברותיך להודיע שאת לומדת תורה אלא את עושה זאת בלי להרגיש צורך לפרסם את זה. ובטח יש עוד כמה הוכחות לכך.
אני משערת שאת לא מלאך, ובאיזשהו מקום מתגנב לפעמים גם סיפוק מהרווחים האישיים שאת תרויחי מעבודת ה'. אז מה? "מתוך שלא לשמה בא לשמה", ו"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". ברוך ה', כבר עכשיו יש אצלך הרבה אור ומעט מאוד חושך.
והאמת? שבעיני זה הכי חשוב. [את יודעת מה האמת] וחשוב שתזכרי אותה כל הזמן. אל תתני ליצר הרע לבלבל אותך ולחשוב אחרת.
את שואלת איך נלחמים ביצר? מנסיון אני יכולה להגיד לך שמלחמת "ראש בראש" בדרך כלל לא מועילה. כלומר אם פתאום עולה מחשבה בתפילה ואת בכוח מנסה להילחם בה, זה לא עובד. להיפך, המחשבה רק גוברת. ולכן... פשוט תרפי מהעניין, תני למחשבות האלו לחלוף כלעומת שבאו. והן עתידות לחלוף.
אני רוצה לשתף אותך בעוד נקודה שחשבתי עליה. יש אימרה מאד מפורסמת של הלל הזקן. הוא אמר פעם: "אם אני כאן- הכל כאן. ואם אני לא כאן- מי כאן?!"
האמירה הזו ממש מוזרה. מה זאת אומרת "אם אני כאן הכל כאן"? איך הלל הזקן, הצנוע והעניו אומר על עצמו דבר כזה? תודי שזו נשמעת אמירה ממש גאוותנית... אלא, שבאמת, בעומקו של המשפט הזה עומדת ענווה גדולה. ענווה משמעותה להכיר את ערך עצמי, את כוחות עצמי, לא להתכחש אליהם. ויחד עם זאת לדעת שמקורם בקב"ה, יחד עם זאת לדעת שיש לאן לשאוף, לאן להתקדם, לכוון כוחות אלו לעבודת ה' ולא לשם התגדלות הכבוד העצמי. הלל הזקן מלמד אותנו כאן את מידת [הגאווה המותרת], שאדם מכיר בעצמו ובכוחותיו, ויחד עם זאת זוכר את מקומו מול הקב"ה.
להרגיש שמחה על קיומה של מצווה זו לא גאווה! להרגיש שמחה שאת עובדת את הקב"ה- זו לא גאווה!
מותר לך לשמוח על כוחות הלימוד שיש בך, על מידות טובות שקיימות בך, אין בכך שום סתירה למידת הענווה המכירה במקורם של כוחות אלו ומודה עליהם לקב"ה.
ואולי זו התשובה ליצר?...
חודש טוב, ברוריה