מרגישה כל כך רחוקה מה'!

שלום שואלת יקרה. קודם כל אני מתנצלת על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שעדיין תהיה לך תועלת בדברים.
אני רוצה דווקא לפתוח בדברים של הרב קוק בספר "אורות התשובה", והם קשורים מאד לשאלה שלך:
"היאוש שבא מתוך הלב, הוא בעצמו מורה על מרדות פנימית עדינה, הנובעת מתוך הכרה עליונה של מוסר ושל קדושה. ע"כ ראוי הוא [שהיאוש בעצמו יחזק לבו של אדם], שלא יפחד וישוב מכל חטא בתשובה מלאה שלוה ואומץ רוח" (אורות התשובה ח´, ט"ו)
הרבה פעמים יש לאדם שאיפות מצויינות, ורצון פנימי עז להתקדם. וכל מה שחוסם אותו זו אותה תחושת יאוש הקיימת בלבו ומונעת ממנו לממש את הרצונות שלו.
בא הרב קוק ואומר לנו, שדווקא היאוש הזה, הוא עצמו מעיד על העולם הפנימי שרוצה לשוב בתשובה, כי אם זה לא היה כך- לא היתה תחושת יאוש. ולכן, דווקא היאוש הזה צריך לחזק את האדם ולגרום לו להבין שהוא טוב, ולסייע בידו לשוב בתשובה.
אני חושבת, שבמקום בו את נמצאת עכשיו, דברי הרב פשוט מכוונים אליך! כתבת בשאלתך בצורה כל כך פשוטה וברורה שאת רוצה להתקדם, וכמו דוד המלך את מרגישה: "ואני קירבת אלוקים לי טוב". העצבות והיאוש מעידים על עולם פנימי שנמצא במקום כל כך גבוה וחפץ לבוא לידי ביטוי. על מה יש להתייאש?! תראי מה הרב קוק כותב במקום אחר: "וכשאנחנו מצטערים בכלל על חסרון שלמות, [האין זה אות ומופת שהננו צפויי שלמות], שהננו הולכים ועולים לעתיד כל כך מלא אור, מלא פאר והדרת קודש?" (אגרות הראיה ב´, עמ´ רס"ג)
הרי עצם זה שאת מצטערת על כך שאת לא במקום בו את רוצה להיות זה עצמו מעיד על כך שאת בדרך הנכונה! כי אם לא היית מרגישה חסרון במצב עכשיו, אם לא היה איכפת לך מהעולם הרוחני שלך- לא היית מצטערת! לא היית מיואשת! אבל המצב בדיוק הפוך- הרגישות, והאיכפתיות הרוחנית הכל כך עצומה שלך זה בדיוק מה שיגרום לך להתקדם ולעבוד את ה´ טוב יותר. העצבות והיאוש, זו הדרך שלך לבכות לפני ה´ גם אם העיניים נשארות יבשות.
אין לך בכלל סיבה להיות עצובה, אל תתני ליאוש להשתלט עליך ולגרום לך לחוסר עשייה. פשוט צריך לדעת שלכל אדם יש דברים שיותר קל לתקן ויש דברים שקשה יותר והם דורשים יותר זמן ויותר מאמץ. וגם זה עצמו מעיד על כך שהנשמה לא נשארת במקום אלא עולה ומתקדמת ומתוך כך, היא צריכה יותר עומק ויותר מאמץ.
הזכרת הרבה דברים שאת רוצה להתקדם בהם- תפילה, לימוד אמונה, ואני מניחה שיש עוד דברים שאולי לא הזכרת. שום דבר לא קורה תוך יום, עבודת ה´ דורשת עמל ויגיעה אבל דווקא העובדה שדברים לוקחים זמן, דווקא העובדה שמדובר בתהליך- היא זו שגורמת לדברים להפוך להיות חלק מאיתנו.
קשה מאד לעבוד על הכל בבת אחת ולכן אני פשוט מציעה שתחליטי על דבר אחד, תחום אחד שכרגע את רוצה להתקדם בו ובו תתמקדי. זה יכול להיעשות דרך לימוד על הנושא שתסייע להתקדם או בדרכים אחרות שמסייעות להתעורר לעניין. ואם קשה לך ללמוד לבד (מה שמאד מובן אגב, כי זה דורש הרבה יותר משמעת עצמית וגם לא תמיד הכל ברור) אז אולי תקבעי עם חברה ותלמדו קבוע ביחד? אולי תחפשי שיעור באיזור מגוריך לבנות גילך ותצטרפי אליו? אולי אם יש רב שאת אוהבת לשמוע במיוחד- תמצאי קלטות עם שיעורים שהעביר ותאזיני להן? את גם יכולה להתייעץ עם איזו דמות רבנית במידה שאת חושבת שזה יכול לעזור...
ויש כמובן עוד דרכים ואני מניחה שעל חלקן חשבת גם לבד, אבל הכי חשוב לזכור כל הזמן שעבודת ה´ היא תהליך והעיקר באמת כל הזמן להיות בהתקדמות. וגם אם לא תמיד מרגישים, גם אם לפעמים ה"עוצמות" נחלשות אז לא להתייאש אלא להמשיך הלאה מתוך ידיעה ברורה שאת בדרך הנכונה!!!
מקווה שעזרתי, אם תרצי להגיב או אם מתעוררות שאלות נוספות בנושא זה או אחר, את מוזמנת לשוב ולפנות בשמחה.
אני מאחלת לך שתזכי לשוב לעבוד את ה´ [בשמחה], יש לך הרבה סיבות טובות לשמוח...

בהצלחה, ברוריה
brurya123@walla.co.il