מרגישה ירידה רוחנית!!!

שלום וברכה,
מה שלומך?

קראתי את שאלתך וניתן היה לראות בין השורות שאת נערה איכותית, תורנית, עם שאיפות גבוהות, ברוך ה'. את מאמינה בקב"ה, רוצה להשתפר, רוצה להתקדם. אשרייך והלוואי שירבו כמותך בישראל!
כל החיים שלנו בנויים מעליות וירידות. קראתי לא מזמן באיזה שהוא ספר, השוואה של החיים שלנו למעוף של ציפור. כשם שהציפור, אם תפסיק לרגע אחד להניע את הכנפיים שלה - תיפול ותתרסק, כך גם אנחנו, כל הזמן בתנועה, אף פעם איננו דורכים במקום אחד. ובגלל שמאד קשה כל הזמן לעלות, אנחנו גם יורדים לפעמים. כמובן, השאיפה היא כל הזמן למעלה, אבל חייבים להכיר גם בירידות שלנו כחלק מהתקדמות.
כשתינוק נמצא בבטן אימו, הוא יושב עם מלאך ולומד את כל התורה, וכשהוא יוצא מכה אותו המלאך על פיו וגורם לו שישכח את כל התורה שלמד. לכאורה, הדבר מוזר. למה גורמים לתינוק לשכוח? לא חבל על כל אותה הלמידה שלו?! לכאורה, העובדה שלמד דברים רבים וחשובים ושכח אותם היא שלילית. ומצד שני, בזכות אותה למידה ושכחה, יודעת הנשמה לאן יש באפשרותה להגיע, לאן לשאוף ולמה היא מסוגלת.
את מתארת מצב נפלא, רמה גבוהה שהגעת אליה ברוך ה' בעבר. כאשר היה קורה משהו, היית מצליחה לקבל עליך באהבה את הדין, לשמוח בו, לצמוח מתוכו ולהתקרב אל ה' יותר. היום, קשה לך יותר. לכאורה, ירידה! הגיוני מאד שאת מרגישה לא טוב עם המצב הרוחני שלך היום. טבעי להתאכזב. אבל, למה בעצם את מתאכזבת?! כי את יודעת שאת מסוגלת ליותר. את יודעת שפעם היית במקום גבוה יותר ושזה אומר שאת מסוגלת.

בסדר. אז הבנת שאת יכולה יותר. למה טוב שירדת?!
בודאי למדת בעבר כל מיני דברים יפים וחשובים שהספקת לשכוח, שוב, על אותו משקל של התינוק הקטן בבטן של אימו. לכאורה, כמו במצב שאת מתארת, אפשר להצטער מאד מכך ששכחת את הדברים. אך שימי לב לדבר מעניין: אחרי ששכחת תדעי שיש לך מה ללמוד, תשקיעי בלמידה ורמת ההבנה שלך בפעם הזו תהיה גבוהה יותר ומעמיקה יותר. השכחה גרמה לך ללמוד שוב בצורה טובה יותר, להעמיק את הידיעה שלך, מה שלא היה קורה אם היית חושבת שאת כבר יודעת.
גם בעליות ובירידות של חיי היומיום אפשר לראות את אותה התופעה. הגעת למדרגה מסוימת, ירדת ממנה, עכשיו כשתעלי אליה שוב, תגיעי מנקודת מוצא שונה, עם כלים שונים ועם הבנה עמוקה יותר. אני מקוה שלא הסתבכת מדי...
מה שרציתי לומר בתכל'ס הוא שתעצרי עכשיו ותבחני עם עצמך אילו חלקים מהגישה שלך עכשיו השתנו ביחס לעבר. אולי תגיעי למסקנה שאת הקרבה לה' אמורים להרגיש גם ביומיום רגיל ולא רק כשקורים דברים רעים או מאכזבים. אולי תגיעי למסקנה שעליך להתחזק באמונה ע"י קריאה בספרים או ע"י עבודה להפנים את הדברים. אולי תחליטי לנסות ללמוד עוד על משמעות התפילה וחשיבותה ומתוך כך תתחזקי בתחום, ואולי תחליטי בכלל שהעבודה היא בתחום של לראות טוב ולהבין שהכל לטובתך ואין כלל "רע" שעליך להתמודד איתו.

העליתי כאן כמה נקודות ואני לא אמשיך כי זוהי עבודת המידות שלך, ולי אין כל זכות להתערב בה בכלל. אני חושבת שעצם הרצון שלך להתקדם והבירור שלך הם כבר חצי מהפתרון לבעיה.
ובעניין הירידה הרוחנית בחופש הגדול, זהו דבר ידוע ומוכר שכאשר יוצאים ממסגרת קבועה ומוכרת עם חוקים וכללים שעוזרים לך לעשות את מה שעליך לעשות, מתחילים למרוח את הזמן ולהשתעמם. הפתרון לבעיה הזו יכול לבוא בעיקר בדמות מסגרת שתבני לעצמך. את יכולה לבחור מסגרת ממש שבה תבלי כמה שעות ביום כגון קייטנה (להדריך..), עבודה או התנדבות. באותה המידה את יכולה להחליט גם על מסגרת עצמאית, כלומר, לקבוע לעצמך שעה שבה עליך לקום בכל בוקר, משימות שעליך לשיים באותו היום. המסגרת תתן לך עניין ותעזור לך להישאר נאמנה לדברים שחשובים לך באמת.
כמובן, שאם את מרגישה צורך ורצון, תקבעי לעצמך דברים שאת רוצה ללמוד בחופש, ספרים שתקראי (אולי ספר אחד קבוע או שניים, עדיף לא הרבה מדי), חברותא עם איזו חברה וכד'. הסוד של החופש הגדול הוא למעשה בשתי מילים מפוצצות אבל אמיתיות: ["משמעת עצמית"]. יש כאן גם משום שיפור והתקדמות. מי שמצליח להשיג את המשמעת הזו ירוויח - ולא רק בטווח הקרוב.

יקרה, אין לי ספק שתצליחי, מרגישים בין השורות שיש לך רצון וכח ושאת יכולה להגיע למקומות גבוהים מאד בעזרתם! אני מקוה שהצלחתי לעזור ולו במעט. את מוזמנת בשמחה להוסיף, להעיר או להרחיב. כתובת האי-מייל שלי לצורך העניין היא:
sholaah@walla.com

כמובן, אסור להפסיק להתפלל ולבקש מה' שיעזור לנו להגיע לגבהים שאליהם אנחנו מסוגלים, ולא לשכוח שאפשר לבקש מה' עזרה גם להתכוון בתפילה.
ברכה והצלחה והמון שמחה!
שולמית.