מרגישה ברכבת הרים! (על רצוא ושוב)

שלום לך יקרה!

אהבתי את הדימוי שלך- רכבת הרים...
את לא אוהבת את העליות והירידות הדרסטיות האלה.
ואת צודקת- הן מפחידות.
מהירידה אפשר להתרסק ואחרי העלייה- מי יודע איזו ירידה מצפה לי...

אז בעצם השאלה שלך היא לא על הדרסטיות והמעברים בין עליה לירידה.
עם העליות אנחנו מסתדרים מצוין.
מי לא רוצה להיות בהיי?
רק מה?
אנחנו יודעים שברכבת הרים, אחרי עליה גדולה מגיעה ירידה תלולה.
והירידה התלולה היא זו שמפחידה אותנו...

אבל (וזה אולי משפט מעצבן)-
ככה זה בחיים.
יש נקודות של עליה ויש נקודות של ירידה.
אנחנו בטוחים שהחיים זה רק עליה.
וכשיש ירידה- זה כבר לא בסדר, זה אומר שאנחנו לא בכיוון או שה´ לא אוהב אותנו.
אבל זה לא נכון.
ור´ נחמן מברסלב בגאונותו וברגישותו מעמיק בזה.

ר´ נחמן מביא פסוק מתהילים ומפרש אותו בדיוק על הנושא הזה.
"אם אסק שמיים שם אתה ואציעה שאול הנך" (תהילים קל"ט)
הוא אומר שזה פסוק שמרמז על שני מצבים של עבודת ה´ אצל האדם.
המצב הראשון הוא העלייה, "רצוא".
מצב בו האדם מרגיש התעלות רוחנית.
טוב לו בחיים, טוב לו עם הקב"ה, הוא מצליח לקיים מצוות בשמחה, הוא מתפלל בכוונה.
החיים טובים ושמחים ויש סיפוק.
מכירה את זה, נכון?
מה עבודת ה´ המתאימה במצב הזה?
"אם אסק שמיים- שם אתה".
מה זה אומר?
במצב של עלייה הסכנה היא שנמצאים במקום כל כך טוב שכבר אין שאיפות להגיע יותר גבוה.
במצב הזה צריך להרגיש "שם אתה"- לדעת שהקב"ה עדיין רחוק, שיש עוד הרבה לאן לשאוף.
לקחת את הטוב הזה ולא להישאר ולדרוך במקום אלא לשאוף למקום יותר גבוה, יותר אמיתי, יותר קרוב לה´ יתברך...
זו העבודה של ה"רצוא"- הריצה קדימה.

והמצב השני הוא הירידה, ה"שוב".
מה כבר יכולה להיות עבודת ה´ בנפילה?!
אז קודם כל- זה חידוש עצום שיש עבודת ה´ גם בנפילה!
אנחנו רגילים לחשוב שאם נפלנו, זהו.
אנחנו כבר לא במקום שהיינו.
עכשיו אולי צריך לנסות לחזור למקום הטוב הקודם, אבל עבודת ה´ [בתוך] הנפילה?!
על זה לא שמענו...

אז ר´ נחמן אומר ש[אפשר וצריך] לעבוד את ה´ בתוך הנפילה.
נפילה היא מצב שקורה בחיי האדם בדיוק כמו עלייה.
איך באמת אפשר לעבוד את ה´ בנפילה?
המשך הפסוק הוא-"ואציעה שאול".
נמצאים בהרגשה של שאול, של רע, של מקום כ"כ נמוך שממנו א"א לצאת.
אז צריך להרגיש "הנך".
להרגיש שהקב"ה נמצא גם פה, בתוך ההרגשה הרעה ותחושת הנפילה.
הקב"ה לעולם לא עוזב אותי ולא מתייאש ממני- בכל מצב שאני לא אהיה!

הסכנה שבנפילה הוא הייאוש.
שאומר שאין יותר סיכוי, שאני בחיים לא אצליח להתקדם.
וכשזוכרים שהקב"ה נמצא איתי גם בנפילה, הייאוש נעלם.
יודעים שזו רק תקופה קשה שתעבור ובעצם הנשמה שלי טובה במהותה.

אז, כשיודעים את זה, הנפילה יכולה להיות מקפצה להתקדמות נוספת.
נכון, זה לא נעים, ואולי היית מעדיפה להיות תמיד בעליה.
אבל מה לעשות שאנחנו בני אדם ולא מלאכים.
בני אדם שנמצאים תמיד בתנועה ולכן גם יכולים ליפול.

קחי את הנפילה כדבר שהוא חלק מהחיים, אל תיבהלי ממנה.
תחזקי את עצמך ותגידי לעצמך כל הזמן-
גם פה הקב"ה נמצא!
והוא איתי ולא עוזב אותי אף פעם.

אני מאמינה שאם באמת תפנימי את זה, הנפילה תהיה פחות דרסטית ולא תערער אותך כל כך.
ויותר מכך- היא לא רק "תעבור" אלא תהיה מקפצה למקומות הרבה יותר גבוהים שאת יכולה להגיע אליהם.

יקרה, תאמיני בעצמך ובטוב שבך.
ותאמיני שה´ איתך כל רגע, גם בנפילה ובקושי.
המון ב"הצלחה ברכבת ההרים של החיים...
ואם תרצי עוד להמשיך לשאול או להתייעץ, את בכיף ובשמחה יכולה לכתוב לי למייל.
ימים של טוב, של גאולה.
נעה.
noale@shoresh.org.il