מרגישה בבית סוהר

שלום לך שואלת יקרה. אני חושבת ששאלת שאלה מקסימה ומאד אמיתית. זכית והקב"ה נתן לך כוחות וכשרונות מדהימים ואני מאחלת לך שתצליחי לממש אותם בדרך הכי טובה שיכולה להיות. נדמה לי, שכשאנחנו זוכרים מאיפה הכשרונות האלו שקיימים בנו, אנחנו גם מבינים שהקב"ה לא סתם טבע אותם בתוכינו ובדיוק כמו כל תכונה שקיימת בנו עלינו לנסות להשתמש בהם כדי לקדש שם שמים (בדיוק כפי שאת מתפללת).
התחושה שאנחנו קצת מוגבלים ביחס לתחומים האלו נובעת מהעולם בו אנחנו חיים, שהוא עולם חומרי שבו מי שהכי מוחצן הוא הכי נחשב. קחי לדוגמא אומנים שונים בארץ. כמעט לא משנה מה אתה שר, אלא בעיקר איך אתה נראה. אומנים בכל התחומים נחשבים לפי מספר ההופעות שיש להם וכמה אנשים מגיעים להופעות, ופעמים רבות התכנים שהם מציגים נדחקים הצידה וכלל לא מעניינים אף אחד. בעולם כזה, הצורך להתפרסם הולך וגובר והסיפוק של האדם נהיה תלוי בכך.
אולם, תשאלי את עצמך לרגע, מה באמת חשוב? האם חשוב כמה אדם מתפרסם או שחשוב במה הוא מתפרסם ומהם התכנים אותם הוא מציג? אלו שאלות שלא נוגעות בהכרח לתחום אומנויות הבמה אלא אדם צריך לשאול את עצמו שאלות אלו מדי יום. מי נחשב יותר בחברה? מי שנראה טוב או מי שבפנימיותו הוא טוב?
נדמה לי שהתשובה ברורה לשתינו בלי ספק.
אשרייך שזכית להתברך בכשרון המשחק והריקוד. אולם, האם הסיפוק והאושר שלך ינבעו מתוך כך שתצליחי להציג כשרון זה מעל כל במה? האם הכשרון הזה טוב יותר רק משום שעוד ועוד אנשים רואים אותו? ממש לא!
בעוד שאת מציגה את מושג ה´צניעות´ כדבר מגביל, אני רואה אותו כדבר כל כך מעצים. כי צניעות, אין משמעותה להתבייש במה שאני אלא להבין את הגודל של מה שה´ נתן בי. להבין שאני צלם אלוקים וכל תכונה וכשרון שהתברכתי בו הם אלוקיים.
עכשיו, מה אני עושה עם העובדה הזו?
מה אני עושה עם צלם אלוקים שבי?
מנסה להחצין אותו כמה שיותר? או מנסה לעשות בו שימוש בצורה הכי טובה וראויה שיכולה להיות כדי לגדול בעבודת ה´ הפרטית שלי, וכדי להגדיל את שם ה´ בעולם?
אני לא רואה שום סיבה בעולם שתוותרי על כשרונות אלו. הרי הם מתנה מה´, ומה פתאום להתכחש להם? הרב קוק עצמו אמר שמי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר. אלו לא כוחות ממך! אלו כוחות שה´ נתן לך וחבל שתבטלי אותם.
אלא שבפנייך אתגר עצום- לעשות בהם שימוש בקדושה וטהרה. שימוש כזה רק יעצים אותם, יעלה את הכוחות האלו מדרגתם החומרית לדרגה אלוקית. זהו הביטוי הכי גדול של ´לקדש את החול´. לקחת כוחות שהם חומריים, ומסביב עושים בהם שימוש חומרי עד כדי הפיכתם לתועבות, עד כדי שמגיעים לבזיון ושפל, ולשימוש בהם לתכנים הרדודים ביותר, ולהפוך אותם לכוחות אדירים, פנימיים אלוקיים. ולהוכיח לעצמך ולעולם כולו שיש אלטרנטיבה.
נכון, ´בעולם הגדול´ מבקרי התרבות יצחקו, יגחכו, יגידו לעצמם- מהי התת רמה הזו? זה מחול? זה משחק?
אולי. לא בטוח. היום קיימות מסגרות בציבור הדתי בהם מלמדים אנשים רציניים מאד בתחום. אולי לא הכי רציניים אך לא פחותים מהרבה בתי ספר אחרים למשחק שקיימים בארץ.
ואת יודעת מה? גם אם נניח שזה רמה קצת פחות טובה. מי קובע מה הרמה האמיתית? ומהו באמת בסופו של דבר האדם? האם ערכו נקבע על פי מבקר תרבות זה או אחר? הרי כל אלו חולפים ועוברים... ומה נשאר בסוף?
תורה, שקדמה לעולם, וערכיה עומדים לעולם.
והלוואי שנזכה לחיות את חיינו לאור ערכי הנצח, לממשם בצורה הכי טובה שיכולה להיות, ולמצוא את החיבור הנכון בין קודש לחול על מנת לתקן את העולם ולהביאו לדרגתו הגבוהה, לתכליתו ולמגמתו במהרה בימינו. אמן.

אני מצרפת לך תשובה מצויינת שנכתבה כאן, באותו עניין בדיוק. (מסתבר שעוד בנות מרגישות כמוך...) בתקווה שתמצאי בה תועלת.

התורה חוסמת את הכשרונות: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=66983

(בתוך התשובה עצמה יש קישור לתשובה נוספת בנושא ומומלץ ממש לקרוא אותה.)


אם תרצי להגיב או לשוב ולשאול בנושא זה או אחר- בשמחה.
כל טוב, ברוריה
brurya123@gmail.com