שאל את הרב

מציאת בן זוג וההורים.

חדשות כיפה חברים מקשיבים 07/10/06 19:28 טו בתשרי התשסז

שאלה

שלום רב.

אני בת 25 ומנסה למצוא חתן ע"י שידוך כ-4 שנים.

בזמן האחרון ההורים שלי הפכו להיות יותר מעורבים ולחוצים/ לוחצים בהצעות שמציעים לי.

יש 2 בעיות עיקריות שמציקות לי בנושא:

1. מבחינת ההורים אני אמורה לצאת בערך עם כל בחור דתי שמציעים לי. ברור שמבחינתי זה לא מתקבל על הדעת... איך מסבירים להם שאני אמורה להעביר את הבחורים במסננת כלשהי?

2. בעיה שניה שאני אנסה להסביר באמצעות דוגמא רלוונטית (זה קרה פשוט אתמול): אבא בא וסיפר לי על בחור שאיזה חבר שלו רוצה להציע. מה שהוא סיפר על הבחור זה זה- "הבחור למד בישיבה כזו וכזו וכרגע הוא לומד ב..." כשביקשתי ממנו שינסה לברר יותר על הבחור דברים כמו אופי ומידות הוא ממש התעצבן שאני רוצה לדעת גם את זה... ממה שהבנתי ממנו, כל הבחורים שיציעו לי שלמדו במקומות האלה אני אמורה לצאת איתם... זה שהם למדו שם זה מספיק... כמובן שזה משמח אותי לשמוע שהבחור תורני, אבל יש עוד כמה דברים חשובים. איך מסבירים את זה להורים?

ושאלה כללית יותר- איך שומרים על הגבול בין הרצון לספר להורים שאני יוצאת ולהתיעץ איתם בנושא, לבין זה שאני לא רוצה שהם ידעו הכל?

תודה!

תשובה

שלום וברכה.

קודם כל, סליחה על העיכוב בקבלת התשובה. אילוצי הזמן ובעיות שונות מנעו ממני להתיישב ולכתוב מוקדם יותר.

הבעיה המרכזית, על כל סעיפיה – על פי מה שאני מבין, היא תקשורת לקויה עם הורייך. מצבים "רגילים" של קצרים בתקשורת וחוסר הבנה הדדית, גדלים ומתעצמים בצמתים מרכזיים של חייך ובהחלטות חשובות וגורליות, כמו בפרק הנוכחי, בו את עומדת.

אני מצליח להתחבר מאוד עם המצוקה שאת עוברת, ובעצם כל בן נוער, ואף בגילאים גדולים יותר – כשלך, עובר את אותן בעיות עם הוריו ברמות כאלה או אחרות.
ברור שאת צודקת ברצון שלך לבחור עם מי להיפגש, אילו תכונות חשובות [לך], וכמובן לברר על אופיו של המועמד. כי מי שהולך פה בעזרת ה´ להתחתן, זו את – ולא הורייך...
מצד שני, תנסי להתחבר לראש של ההורים שלך. הדבר שהם רוצים יותר מכל, זה שתהיי מאושרת, רוצים לראות אותך מקימה בית, מצפים לנכדים... ולפעמים, מרוב שמסתכלים על המטרה, על החלום, שוכחים להתחשב בתוואי הדרך - שיכולה להיות ארוכה ומייגעת.
גם המרחק של השנים והמנטליות השונה בין הדורות, בוודאי גורמים ללחץ שיכול להיות גם באופן לא מודע. משפט כמו "מה ההבדל בין משה לדוד? שניהם נחמדים, שניהם למדו בישיבה..." יכול להיאמר גם מתוך תמימות ואולי גם בגלל שאחרי כל כך הרבה שנים ביחד, שוכחים שלוקח זמן למצוא מישהו עם "נתוני פתיחה טובים", וגם אחר כך – צריך קליק, אי אפשר בלעדיו.

מתוך אותה הבנה, את חייבת להעביר להם את המסר שלך. בעצמך – בשיחה או במכתב, או על ידי גורם אחר – אח או אחות, חברה, דודה. אני ממש מבין שקשה להיפתח בנושא כזה, וגם את בוודאי לא רוצה לפגוע בהורייך, שסך הכל מתכוונים לטובתך.
אני יכול לשתף אותך בדרך שהייתי נוהג ללכת, כשהיו לי מסרים שרציתי להעביר להורי אבל לא יכולתי, בגלל אי הנעימות. הייתי משאיר להם מכתב לפני שהייתי יוצא מהבית לתקופה כלשהי, לישיבה וכו´, אפילו ליום יומיים. במכתב קל יותר להעביר את המסר בצורה ברורה ומסודרת, מבלי לשכוח פרטים, בלי מבוכה מהחשיפה הפנימית ומבלי להיכנס לפינות, רק להעביר את המידע. דוגמא לכך:
" אבא ואמא יקרים, רציתי לשתף אתכם קצת במה שעובר עלי בכל ענייני השידוכים. אתם בטח מרגישים שאני עוברת קשיים רבים. הזמן עובר, לא קל להתאמץ כל כך הרבה מבלי לראות פירות. אני מרגישה שאני נפגשת לפעמים עם בחורים שאין לנו כל כך מן המשותף, וחבל על הזמן שלי ושלו, ועל כוחות הנפש שאנו משקיעים. (לא לכתוב "אתם לוחצים עלי". אלא לספר על כך שיש לחץ.) חשוב לי להתכונן מראש לפגישות, לדעת עם מי אני נפגשת. אני רוצה להקים בית של תורה עם בחור נעים הליכות, עדין, רגיש וכו´. (וכאן בא הסיום החשוב:) רציתי לבקש שתתנו את הדעת, איך ליישם את השילוב בין הרצון להתחתן לבין הצורך בבירור ההתאמה מראש, כדי לחסוך כאב לב, מאמץ נפשי וזמן יקר. (את מגדירה להם בדיוק מה את צריכה מהם, ואני בטוח שזה מה שהם יתנו. הם רק צריכם לדעת מה את צריכה ומחפשת, אבל לא מתוך לחץ הדדי) אוהבת אתכם, הבת שלכם.

אני מקווה מאוד שעזרתי מעט ונתתי כיוון מחשבה אפשרי לפיתרון הבעיה. אני מאחל לך הצלחה רבה בכל העניינים, ובפרט בנושא זה. שה´ יאיר את עיניך כיצד ללכת בדרך טובה. שתזכי במהרה למצוא את בן זוגך המיועד לך מששת ימי בראשית, אותו אחד שהוכרז עוד קודם הלידה – לפני הגיענו לעולם ולפני היותינו מוגבלים במימדי הזמן והמקום.

כל טוב ובשורות טובות,
אברהם, חברים מקשיבים.
כתובת המייל שלי
bin725@gmail.com
לתגובות, הערות והארות.

כתבות נוספות