מפחדת להתרחק בגלל העקרונות שלי

שלום לך שואלת יקרה.
אני לא יודעת בת כמה את אך תדעי שאני ממש מעריכה אותך על העוצמות שיש בך, על הכוח שטמון בך ללכת אחר האמת שלך ולא להתפשר עליה.
הדילמה שאת מעלה בשאלתך ממש מובנת וחוזרת אצל לא מעט אנשים בשלבים שונים בחייהם, בהם הם חשים שיש פער בין מה שהיו רוצים לעשות לבין מה שהחברה עושה. הצורך של האדם להיות חלק מחברה הוא צורך טבעי וחיוני ולכן הדילמה שלך מוצדקת.
לפני שאני מציעה לך כמה נקודות מעשיות, רציתי להגיד לך באופן כללי שעל אף שזה לא נראה כך, החברה בסופו של דבר מעריכה אנשים שנאמנים לאמת הפנימית שלהם. אם תחשבי לרגע על עצמך ועל הסובבים אותך, וודאי יש לך חברות ש´נגררות´ אחרי כולן לעומת אחרות שחושבות בצורה עצמאית ועושות מה שהן חושבות. את מי את יותר מעריכה? ואם אין לך דוגמא לבנות כאלו אז תנסי לחשוב באופן דמיוני- לו היו לך 2 חברות כאלו, את מי היית מעריכה יותר?
אני מאמינה שתשובתך תהיה חד משמעית שהיית מעריכה את מי שנאמנה לעצמה ולאמת הפנימית שלה ולא פועלת רק כדי ´להיות כמו כולן´.
זה בכלל לא פשוט, במיוחד בגיל צעיר בו המקום החברתי תופס חלק מרכזי מהחיים, בו הצורך למצוא את מקומי בחברה גדול... אך בניגוד לעולם בו אנו חיים שבו אנחנו נוטים להסתכל על מה שקורה כאן ועכשיו, התורה מלמדת אותנו את ערכו של הנצח. את ערכם של חיי הנצח. היא מלמדת אותנו להסתכל לטווח הארוך ולא לחשוב רק על ההווה. היא מלמדת אותנו להרים את המבט שלנו ולהסתכל קדימה ולראות מה נכון לעשות לא רק בהסתכלות על ההווה אלא נכון גם לעתיד.
אני לא צריכה לשכנע אותך שאת צודקת. את יודעת את זה גם בלי שאומר לך. ברור שההסתכלות שלך היא הסתכלות נכונה, של חשיבה לטווח ארוך, של התעלמות מהנאות רגעיות מתוך הבנה שאולי עכשיו כיף ונחמד לדבר עם בנים אך לטווח הארוך אין בקשרים האלו תועלת... בדרך כלל אפילו להיפך.
מה בכל זאת אפשר לעשות? איך אפשר להתמודד?
קודם כל לדעת שהעובדה שאת נאמנה לחברותיך לא בהכרח אמורה להרחיק אותך מהן או אותן ממך. יש לכן המון במשותף ואין סיבה שלא תמשיכו להיות חברות.
ואני אגיד אפילו יותר מזה.
חברות אמיתיות יודעות לכבד זו את זו ולהבין שיכולים להיות הבדלים בין אנשים. כשם שלא כולכן הולכות לאותו חוג, כשם שלא כולכן אוהבות ללמוד את אותו מקצוע, כשם שיכולים להיות ביניכם חילוקי דעות ביחס לנושאים שונים, מגוונים ומהותיים, כך גם פה יש חילוקי דעות וצריך לדעת לכבד את זה ויחד עם זאת לשמור על החברות.
שנית, כתבת שמדובר ברוב הבנות. יש אפשרות שתמצאי עוד בנות שחושבות ומרגישות כמוך בנושא הזה? אני חושבת שיש לכך חשיבות מרובה כי הרבה יותר קשה להתמודד לבד וברגע שאת נמצאת עם עוד בנות יש יותר ´כוח´.
לגבי המפגשים המשותפים, גם אני כמוך חושבת שאת לא צריכה לוותר על כל יום הולדת של חברה שלך ובפרט אם מדובר בחברה טובה. אך את מכירה את עצמך טוב ממני ויודעת האם יש בך את הכוחות להימצא במפגשים כאלו ולהמשיך לשמור על הגבולות שהצבת לעצמך. אל תמעיטי בערכך ובכוחותיך. אני מאמינה שתוכלי למצוא דרך להיות במפגשים כאלו בשביל חברות שלך, בוודאי שאם יש הרבה אנשים תמיד אפשר למצוא מספיק בנות לדבר איתן, להינות, לשמוח ולשמח בלי לוותר על מה שחשוב לך.
דבר אחרון, שאלת מה עליך לעשות כשאת רואה את התנהגות חברותיך. אני חושבת שאם את מרגישה שלא בנוח לדבר איתן על זה, אין זה מחובתך לעשות את זה. בינינו, הן יודעות מה דעתך בנושא גם בלי שתגידי להן שהן לא בסדר (כמובן לא התכוונת להגיד את זה במילים האלו). בוודאי שגם קשה לעמוד אחת מול כולן. לכן, אם יש ברצונך לדבר עם בת אחת בשיחה אישית וודאי תוכלי לעשות זאת, אם הנושא עולה זכותך להביע עמדתך. אך אם את מרגישה שכל העיסוק בזה יוצר מתח בינך לבין חברותיך אז תניחי לזה. הן לומדות ממך המון גם בלי מילים. הן רואות את ההתנהגות שלך ואת העמידה שלך על העקרונות שלך ותאמיני לי, ההשפעה של זה גדולה מכל דבר אחר.
אני מקווה שעזרתי לך במעט. אם תרצי להגיב, לשאול ולהמשיך לדבר בנושא זה או אחר- בשמחה.
הרבה הצלחה, ושוב יישר כוח על הכל!
חודש טוב ובשורות טובות,
ברוריה
brurya123@gmail.com