מעשים לעילוי נשמה.עד מתי?

ישנה חשיבות גדולה וערך רב באמירת קדיש על אדם שנפטר. זאת על פי הנזכר בהלכות אבילות, שנהגו לומר קדיש על פטירת יהודי במשך שנה שלימה, ואמירת הקדיש מועילה לכפרת עוונותיו ולעליית נשמתו לגנזי מרומים. יש המבארים שזהו הקשר עם המילים "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", כלומר יהי שמו הגדול מבורך לעולמים ולעולמי העולמות. והעניין, ששמו הגדול של הקב"ה מתגלה בעולם על ידי בניו- ישראל, עם הקודש. אם כן כשיהודי נפטר אין זה עניין פרטי הנוגע לו ולקרוביו בלבד. זהו חיסרון ומיעוט בשמו הגדול יתברך, וצריך תפילה מיוחדת למילוי החיסרון ולהשקטת זעזוע נורא זה.

[בתוך השנה]
חשיבות זו גדולה בעיקר בתוך השנה הראשונה, וליתר דיוק בתוך שנים עשר חודש, מיום הפטירה והקבורה. על פי מאמרי חז"ל, נראה שבתוך שנים עשר חודשים מקבורת האדם הוא עומד לדין של מעלה וחייב לתת דין וחשבון על מעשיו. ואם נתחייב, ח"ו, בעונש הרי עיקר עונשו בתוך שנה זו. יש כח באמירת הקדיש לכפר על הנפטר ולהצילו מצער העונשים המגיעים לו. אמנם, על פי דברי האר"י נראה שיש כח באמירת הקדיש לא רק להציל ולכפר על רשעים, אלא גם להעלות ולרומם את הצדיקים מדרגה אחת לדרגה גבוהה יותר. אמירת הקדיש בשנה הראשונה יש לה כח להעלות את נשמת הנפטר, וגם אחרי השנה הראשונה כל שנה ושנה מחדש אם היא נאמרת ביום השנה להסתלקותו.

(מתוך המאמר של הרב דוד חי הכהן: http://www.yeshiva.org.il/midrash/doc/doc15/bmh-kds-7-7.doc)

כמו כן, ביום-השנה לפטירת האדם דנים אותו שוב בעולם העליון. לכן הנהיגו שבנו יקיים מנהגים מיוחדים לזכותו באותו היום, כגון להתפלל לפני התיבה, לעלות לתורה ולומר קדיש, ללמוד משניות, להדליק נר לכבודו ולבקר את קברו. כמו-כן יש הצמים ויש העורכים סעודה ואומרים ´לחיים´ - כל זאת כדי להעלות את הנשמה במדרגה, ולהרבות לה נחת-רוח. שהרי הבן שהיא השאירה בעולם מקיים מצוות.

עיין עוד: http://www.moriya.org.il/Art/artid.asp?id=535