מעצבן אותי שחברים שלי מעשנים

-שלום לך יקירי!!!

אשריך שאתה כואב על חטאי נעורים של חבריך. אין ספק כי חבריך יצטערו על כך (ואולי בסתר לבם כבר עכשיו הם מצטערים), וברור שאם הלב שלך "נשרף" זה נובע ממקום של אכפתיות על לבם (או אולי ראותיהם) ש"נשרף" גם הוא. ניכר גם שאתה מאוד רוצה לעזור להם. כה לחי וכל הכבוד!!!

ראשית, אתה צריך לבודד ולהסביר לעצמך מה בדיוק מפריע לך? האם זה שהם פוגעים בבריאותם וברוחניותם גורם לך כאב לב וצער גדול מדי מכדי להכיל. או
שאתה סובל מעישון פסיבי, מעוניין להפסיק את זה ומקוה שיפגינו התחשבות ("תפסיקו לחשוב רק על עצמכם").

צריך להבחין בין השניים, משום שכל אחת נובעת מסיבה הפוכה. האחת, אכפת לי מהם. השניה, אכפת לי מעצמי (כמובן שאין בזה שום חטא שיהיה אכפת לך מעצמך,
אבל צריך להבחין ע"מ לדעת איך לטפל בבעיה).

אז נתחיל עם הדבר הראשון בעז"ה. אני בטוח שאתה צדיק (הרי אתה מדריך ודוגמא למופת), אבל גם אתה כמו כולנו, לעיתים נופל. לעיתים זו
עבירות קטנות, לעיתים גדולות יותר, הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (ואתה הרי צדיק!!). חשבת פעם מה קורה אצל ה' יתברך כשאדם חוטא, איזה
"כאב לב" מטורף כביכול יש לו? חשבת על זה פעם? זה מעניין אה?....

אבל ברוב הפעמים הוא (ה' יתברך) לא שולח יד מהשמים ונותן לך כאפה. הוא גם לא שולח איזה נביא שיצעק אליך (גם בתקופה שהיתה נבואה, לרוב זה לא היה
קורה). מדוע? זה לא כואב לו על בניו אהוביו?

אלא שהוא בעצמו לימד אותנו את מידותיו. ואחת מהם אומרת שהוא "ארך אפיים", דהיינו מאריך אף. מה זה אומר? זה אומר שגם אם הוא רואה אותך במצב על
הפרצוף, הוא ממתין, ולא ישר כועס ומתעצבן, מתוך אמונה שהטוב שבך הוא זה שינצח בסוף. וגם אם נכנסה בך רוח שטות, זה עניין של זמן עד שתעשה תשובה
ותבוא לבכות לו, אז הוא לא מעיר לך (אם יש לך גישה לספר "תומר דבורה" של ר' משה קורדובירו, הרמ"ק, רבו של האריז"ל, הוא מפתח את זה מאוד על כל המידות של ה', מומלץ בחום!!!).

אנחנו הרי מצווים ללכת בדרכיו, מה הוא ארך אפיים, אף אתה ארך אפיים. וגם זה מתוך אמונה בטוב של חברינו. אף אחד לא אוהב שמעירים לו, בעיקר אם זה
בפעם המאה, בעיקר אם "אין לך ראש" ואתה מרגיש ש: "בואנה, נפלת עלינו כבד...." לכן, מה שאתה עושה לחבריך לא עובד ולצערינו הם רק מתחמקים ומתרחקים ממך.

זה לא נקרא להשלים עם דברים שנראים רעים, אלא זו הבנה שתהליכים לוקחים זמן, ואם תכבד את התהליך ולא תשלוף את השתיל מהארץ בטענה: "נו תגדל כבר!!!" הוא באמת יגדל.

לעיתים זה גם סתם נובע מגאווה שאומרת: "אני מדריך בבני עקיבא לכן אני חייב לשים לזה סוף, כי אני היחיד כאן שאחראי". אתה מרגיש בזה אולי שליחות
קודש, אבל יכול להיות שהם רואים בזה התנשאות, ואולי בגלל זה גם לא מצטרפים אליך.

לכן, מה שאתה צריך לעשות ע"מ שיפסיקו זה פשוט לאהוב אותם. לחזק אצלם נקודות טובות, לשמוח בהם. והסיגריות? כשהדברים הטובים גוברים, הדברים
הפחות טובים פשוט נושרים. אתה תראה שיום אחד הם יגידו "יאללה נמאס כבר" ויפסיקו עם הסיגריות (אלא אם כן הם יתמכרו שזה כבר סיפור אחר).

לגבי הנקודה השניה, זה שיקול דעת שלך. האם אתה מוכן להקריב מעט מהבריאות שלך, למען הקשר שלך עם החברים שלך או לא. כמו שיש מַעַלָה לבחור שמחליט לשרת ביחידה מובחרת ולסכן את נפשו וגופו למען עם ישראל, מצד שני, יש הבנה מלאה למי שמחליט שלא לעשות כך, ולא לסכן את עצמו. את זה אתה צריך להחליט עם עצמך. תוך כדי שקלול כל הגורמים (כמו: הרווח שיוצא לך מהקשר ביניכים, הרווח שלהם מהקשר ביניכם, לעומת ההפסדים שיש לשני הצדדים וכדו' והוי מחשב שכר מצווה כנגד הפסדה).

לגבי תאוות העישון עצמה, אני יכול לומר לך מה אני עשיתי ואיך אני זכיתי להפסיק אחרי הרבה שנים שהייתי מעשן (אמנם לא הייתי מכור, אבל, בעוונותי, לעיתים קרובות הייתי ממלא ריאותי באותו עשן רעיל). פשוט ישבתי על סיגריה וחשבתי אלו דברים היא נותנת לי. את הדברים הרעים, ישבתי וחשבתי למה הם רעים ולמה לא רק שאני לא צריך אותם, הם גם עושים לי נזק. ואת הסיגריה
השניה השקעתי בדברים הטובים שהסיגריה נותנת לי, ואיך אני מפיק את הדברים הטובים האלו, מדברים אחרים, חיוביים יותר. התשובות לשאלות האלו ששאלתי את
עצמי הן מאוד שונות מאחד לשני, ולכן לא תמיד יש בזה נוסחא אחידה.

לגבי המתמכרים, הדברים פשוטים וידועים, שצריך לרדת למספר הסיגריות ההכרחי (בדרך כלל זה שלוש או ארבע ביום), ומשם בהדרגה לרדת לאט לאט, ואומרים שזה
עובד, אני לא בדקתי. למכורים כבדים, יש היום תרופות שמאד עוזרות וכו'.

הדבר הכי חשוב ופשוט שאתה יכול לעשות זה להתפלל עליהם. כלומר, לדבר עם ה' במילים הפשוטות שלך (זה קל יותר לעשות את זה סמוך לתפילת עמידה לאחר
"אלוקי נצור"), ולהסביר לו כמה אתה רוצה שהם יפסיקו לעשן ולבקש ממנו סיוע. זה גם יקשר בינך לבין החברים (וק"ו בינך לבין אביך שבשמים), משום שאם נשמה של אדם יודעת שאדם אחר התפלל עליה היא מאירה לו פנים, והנשמה תמיד יודעת מי מתפלל עליה, גם אם התודעה לא (אם לא הבנת את זה, לא משנה, בכל אופן, זה עובד, וזה גם בדוק).

אם לא עניתי לך על מה ששאלת, או שהשאלה יותר מורכבת ממה שהבנתי אותה, אנא, חזור אלי לדואר האלקטרוני, ונחשוב ביחד, איך בעז"ה להתמודד.

בהערכה ואהבה גדולה
שמואל
shmuelart@gmail.com