מעבר חד מדי מהישיבה לקיבוץ

שלום אסף.
מיד כשאני קורא את המכתב שלך הלב שלי משתתף בקושי אותו אתה עובר, אבל יחד עם זה אני חייב לומר לך שאני מאוד שמח. אני כל כך שמח לקרוא מכתב של בחור שאכפת לו מזה שהוא נופל, שלא נכנע ולא מתייאש (אפילו שזה לא קל), ושפונה לבקש עזרה. זה ממש מקסים.
עכשיו לגוף העניין:
אין ספק שאתה עובר נסיון קשה. לא כתבת לי איפה לומדים שאר החברים שלך (אלו שמעירים לך...), אבל אתה ממש צודק. מעבר בין ישיבה ושבוע של לימוד תורה ואווירה של צניעות, היישר על מלתעות החברה בקיבוץ – הוא לא קל והוא באמת המצב המיועד לנפילות.
הסיבה היא שהלימוד והאווירה בישיבה דורשים מהאדם לאמץ את כוחות נפשו, והנפש זקוקה לקצת שחרור, והשחרור הכי זמין מבחינתך הוא החבר´ה והבנות בקיבוץ.
אין לי פתרון קסם לעניין, אבל יש לי כמה עצות:
• לעולם אל תתייאש. מצב כמו שלך עלול ממש בקלות לגרום לך להתייאש מ"האישיות הישיבתית" שלך, ולחזור אל "האישיות הקיבוצית" שלך. המאבק הוא לא קל, ולפעמים נראה שהוא חסר סיכוי, וזה מוביל לייאוש. אני מבטיח לך שעם קצת מאמץ יש מוצא מהמצב שלך, ואתה עוד תמצא אותו.
• אתה צריך אולי מנוחה אחרת לנפש שלך, איזשהו דבר טהור שייתן לך הרגשה טובה ומשוחררת. זה יכול אולי למנוע את החדות של המעבר בין הישיבה והקיבוץ. למשל: לצאת לבד או עם חברים למעיין יפה (אני לא יודע באיזה קיבוץ אתה גר, אבל אתה בטח מכיר מקום יפה). לנגן או לשמוע מוזיקה נעימה לבד, אולי להגיד תהילים. בקיצור – להירגע באמצעים טהורים.
• למצוא חבר בקיבוץ שעובר את הדברים כמוך, או שמבין אותך ויכול לעזור. ביחד יותר קל – ואפילו אם ה"ביחד" הוא רק לספר לשני מה אתה עובר.
• להתפלל לה´ שיעזור לך, קצת לדבר אליו בלשון שלך, לא בלחץ ובעצב אלא מתוך בקשה כנה שיעזור לך להתגבר על הקושי הזה, כי באמת אתה רוצה טוב. אתה מרגיש רע עם הנפילות הללו וקשה לך לצאת מהן לבדך, ואתה זקוק לעזרתו.
תמיד תזכור, שיותר מהמעשה (שלפעמים הוא רע) חשוב עומק הרצון שהוא באמת לטוב. אם הרצון שלך הוא טוב – אזי אתה טוב, ואם אתה טוב – בוודאי שתמצא את הדרך איך לעשות גם מעשים טובים.
אני ממליץ לך לקרוא את הספר "אשיב ממצולות" של הרב יהושע שפירא. הוא יכול ממש להאיר את עיניך ולתת לך אמונה ותקווה שאתה יכול להיחלץ מהצרה הזו אם רק תתאזר בשמחה ובסבלנות.
חוץ מזה – אפילו שכתבת שאתה לא רוצה, אני חושב שטוב תעשה אם לפחות תתרחק קצת מהחבר´ה שלך בקיבוץ. מעט מעט, לאט לאט. עם הזמן תמלא את עצמך בתכנים טובים ואמיתים, ותוכל להפוך מ"מושפע" ל"משפיע". יש גם את העניין של כל החברה הקיבוצית, שלא תמיד תומכת ביצורים כמוך, שרוצים להתנהג אחרת, אבל אני מאמין באמת שיש לך את הכוחות להתגבר גם על זה. אולי תמצא בהמשך הדרך שמקומך אינו בקיבוץ, אלא במקום קל ותומך יותר מבחינה רוחנית.
המון המון הצלחה, לבי איתך.
כל טוב,
דוד
davideinat@gmail.com