שאל את הרב

מסתדרת יותר טוב עם בנים..

חדשות כיפה צוות ישיבת הר עציון 12/03/06 12:57 יב באדר התשסו

שאלה

שלום,

מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הסתדרתי יותר טוב עם בנים מאשר עם בנות ולמען האמת בנות שיעממו אותי...(עם הבובות וכל זה)

והיום זה עדי-ין כך רק שהיום יש לי חברה אחת טובה שכיף לי איתה כי היא כמוני אבל עדי-ין היא לא תמיד איתי ולכן לפעמים אני פשוט נמצאת ומדברת הרבה יותר עם בנים מאשר עם בנות וזה בא בצורה כללית על הכל ואפילו על אמונה והלכות וכאלה ותמיד שמארגנים משהו לשבט אז אני מעדיפה עם בנים.. אז תמיד שאומרים להשקיע בקשרים עם חברות אז... מה שאני יכול כבבר עשיתי ויש לי שתי חברות טובות ממש!! אבל שנמצאים עם כולם אני פשוט עם הבנים...

האם יש בזה משהו רע? מה? איך אני יכולה לתקן את זה?

תודה רבה,

חן

תשובה

בס"ד
שלום חן,
הבעיה שאת מעלה היא אכן לא פשוטה בכלל. בסופו של דבר בחברה שלנו אין כללים ברורים בנושא הזה, לחרדים למשל מאד פשוט שאסור, לחילונים מאד פשוט שמותר ואין בעיה, אבל אצלנו יש תחום אפור די רחב, שקצת קשה לשים בו את הגבולות הברורים- מה כן מותר ומה לא. כמובן, יש את ההלכה שקובעת חד משמעית שנגיעה למשל אסורה, או ייחוד עם בן לבד, אבל מה לגבי סתם דיבורים? משחקים? קירבה באופן כללי?
כנראה שכאן אנחנו צריכים לבחון מושג אחר – "רוח ההלכה". אולי שמעת על המושג הזה, אבל מה משמעותו? המושג הזה נותן מקום מאד גדול להרגשה האישית של כל אדם. זה אומר המון- הרי ביחד עם הסמכות, באה גם האחריות כידוע. אחריות של האדם על מעשיו. דבר נוסף שחשוב להזכיר הוא ה"סייג". חכמים "עשו סייג לתורה", סייג פירושו גדר. כשיש תהום מלפנינו ואנחנו לא רוצים שאנשים יפלו בה, אנחנו לא אומרים להם רק – אל תלכו עד הקצה ואז תעשו עוד צעד, כי זה מסוכן. ברגע שמתקרבים לקצה כבר מאד קל ליפול, ולכן צריך לעשות גדר- משהו שימנע מאנשים להתקרב ממש עד הקצה וליפול. מה זה אומר במקרה שלך? איסורי בנים-בנות משולים לתהום. חכמים קבעו – "אין אפוטרופוס לעריות", כלומר אף אחד לא יכול להגיד 'אני יכול לעמוד בניסיון, להיות במצב שאני יוכל לעבור עבירה ולא לעבור'. זה קשה מדי, בייחוד בתחום הזה. לכן יש את הגדר, לכן אנו צריכים לשים לעצמנו גבולות ברורים איפה אנחנו עוצרים, עוד לפני שאנחנו מגיעים למקומות המסוכנים. ופה נכנס המושג של רוח ההלכה ושל המקום העצמי שלך. את מכירה את עצמך הכי טוב ולכן את צריכה לעשות חשבון עם עצמך. חשבון אמיתי אמיתי, למרות שזה לא פשוט. אני יכול רק לנסות לעזור לך קצת בשאלות מנחות, כמו למשל- מה בייחוד אני אוהבת בחברת הבנים? את זה שהם מתעסקים בדברים שמעניינים אותי, או גם את זה שאני מיוחדת שם? שנותנים לי תשומת לב? שנחמד לי להסתכל עליהם? או למשל- יש מישהו שאני בייחוד אוהבת להיות בחברתו? קורה לפעמים שנוצר מגע, אפילו בטעות? איך אני מרגישה עם זה?
אלו שאלות מאד לא קלות, אבל אם את רוצה לעמוד ברוח ההלכה (שהיא חשובה לא פחות מההלכה עצמה), את חייבת לנסות ולהשיב ברצינות על הדברים האלה.
אז מה לעשות? אני ממליץ לך להגדיר לעצמך גבולות ברורים, כאלה שאת יודעת בוודאות שאסור לך לעבור עליהם, וזו אחריות שלך לעמוד בהם. הצעות למשל- עד איזה שעה בלילה אני נשארת איתם, כמה אני מרשה לעצמי "להסתחבק" איתם? אלו דברים אני לא ילך בכל מצב לעשות איתם (טיול של יומיים למשל, או מנגל כל הלילה ודברים כאלה).
ואל תשכחי, יש דברים שאסורים בכל מקרה לפי ההלכה- כמו למשל מגע (מגע של חיבה אסור מהתורה וסתם מגע מדרבנן), ייחוד עם בן לבד במקום שאין עוד אנשים ודברים נוספים.
בהצלחה רבה! ואם את צריכה עוד הצעות ועזרה, תשאלי.
חיים, צוות ישיבת הר עציון

כתבות נוספות