שאלה
שלום רב,
כתוב בפרק א' במסילת ישרים "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהינות מזיו שכינתו".
ורבינו כתב בליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה ל"ז " כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות העולם הזה, כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה. ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא, וגם זהו נקרא מילוי בטן".
התענוג שהרמח"ל כותב עליו הוא לא מה שר' נחמן מכנה "מילוי בטן"? כי לפי הרמח"ל זה תכלית האדם, אז איך ר' נחמן כותב על אותו דבר שהוא תאווה?
אולי לא הבנתי נכון, ואשמח אם תוכל להבהיר לי את הדברים.
תודה
תשובה
התענוג האלוקי הוא אכן תכלית האדם, ורבי נחמן איננו חולק על זה. הוא רק מלמד שאם אדם עובד את ה' רק על מנת לזכות לתענוג, בין בעולם הזה ובין בעולם הבא, יש בזה טעם לפגם. והלא גם חכמינו קדמו ולימדו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". הווה אומר שהאדם צריך לעבוד את בוראו לשם שמיים, בגלל שזו האמת, ולא על מנת להרוויח דבר זה או אחר.
חשוב לציין, שגם עבודה לשם רווח היא לגיטמית, רק שאינה כה מעולה כמו עבודה לשם שמיים.
שנזכה
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם