שאלה
מכתב שנתקלתי בו ופשוט משקף את התחושה שלי.. רק שאני מסתכל על זה בתור דתי ופשוט מרגיש עצב...
אשמח לראות תגובה של מישהו בכל ראייה טיפה יותר רחבה ממני בעניין..
----------------------------------
לכבוד
-------
ר"מ בישיבת בני עקיבא
אני אחת מקבוצת הקיבוצניקים בני האזור שביקרו בישיבתכם לפני כמה שבועות.
הסיבה שאני פונה אליך,דוקא, אעפ"י שמעולם לא נפגשנו היא שבמקרה שמעתי את שמך בביקורנו אצלכם. אינני מכירה שמות של מחנכים אחרים.
ברצוני לכתוב לך את הרגשתי בעת הביקור ולאחריו. הדיון שנערך עם התלמידים שלכם היה, לדעתי,יסודי ברובו, ונגע בכמה שאלות בסיסיות. החברה שלכם ענו לעניין ושאלו שאלות טובות. אעפ"י שברור לי שהצגתם "נבחרת" ובאותה "נבחרת"
ענה כל פעם "השחקן הבכיר" באותו תחום,נהנתי מכם.
אמנם גם אצלנו הייתה זאת נבחרת,למרות שחל ניכר מהמעולים שבנו העדיפו במקום להפגש איתכם, לנסוע למפגש עם הנוער מאום אל-פחם.
לאחר הדיון יצא לשוחח עם אחד מתלמידכם(שלצערי שכחתי את שמו).הוא תיאר לי בהתלהבות את היופי שביהדות,המשפחה היהודית, החגים, התפילה,ערכי צדק,יושר וכו'
אצלי,אמנם,הדברים אינם חדשים לגמרי,בניגוד למרבית חברי שכן. אני קצת מתענינית בנושא ואף השתתפתי פעם בסמניריון של "גשר" בצפת. אך הדברים הלהיבו אותי. הבחור אף דיבר בהתלהבות על רעיון "תורה ועבודה" כמוטיב מרכזי אצלכם,וברור שקיבוצניקים כמוני התלהבו מכך. אודה ולא אבוש, חשבתי לעצמי שסוף סוף נוצר לנו בארץ טיפוס חדש של אנשים דתיים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שלא כמו קיצונים פנאטים אחרים, אנשים התורמים למדינה.(כמובן שנזכרתי בבחורי ההסדר). אלא שלצערי, ולבושתכם, כאן ניגמרה האידליה...!
תוך כדי שיחתנו ביקשתי להשתמש בשירותים והבחור הובילני ברבאדיבות
לפנימיה הסמוכה. ראיתי שם כ-25 תלמידים מסתובבים באפס מעשה. לשאלתי: "האם אין לכם לימודים?" סיפר לי שאומנם יש להם עכשיו "סדר"(ופרט לי את משמעות המושג), אך הוסיף בשקט: "אלו תלמידים שניצלו את העובדה שהמורה שלהם נעדר על מנת להתחפף.."
שאלתי אותו כיצד הדבר מסתדר עם האידיאלים הגדולים של "תורה ועבודה", של רצון להתעלות רוחנית, של יושר ואמון שדיבר עליהם זה עתה, אך יותר מכמה מילים מגומגמות לא קיבלתי מענה, המשכתי ושאלתי על נושא העתקות במבחנים ונענתי במבט מושפל.אינני מכחישה,גם אנו מעתקים במבחנים, אך לפחות אינ
תשובה
שלום!
האידיאלים שלנו אמת לאמיתה. הערכים שלנו הם נכונים. זה שאנו אומרים שאנו רוצים לחיות את הערכים – גם זה נכון לחלוטין.
זה שאנו כציבור עוד לא הצלחנו ליישם את כל האש הגדולה הזאת- גם זה נכון.
זה שלכל אדם יש שלבים בהתפתחות הרוחנית שלו במיוחד כנוער – גם זה נכון.
זה שיש אנשים בציבורינו שנולדו למציאות של דתיים ואינם עדיין שלמים איתה ולכן לא מקיימים אותה במלואה – גם זה נכון.
אנו בדרך, עוד לא הגענו ליעד. מעולם לא טענו אחרת. ולדרך יש קשיים.
אני מצטערת על האכזבה של אותה בחורה. אני גם מתביישת שהיא ראתה את כל הדברים האלה. אבל זה לא מוריד לרגע מאמונתי בצדקת הדרך. זה רק מחזק את החשיבות להמשיך בעוז. להמשיך ולהעצים את עמנו, עד שנזכה שהאמונה בלב והתבטאות שלה במציאות יהיו אחד! ואז בעז"ה כבר יבוא המשיח ולא יהיה צורך לשכנע אף אחד.
ואגב, מי שבאמת רוצה למצוא את האמת, ימצא אותה, למרות הכל.
שנזכה!
שמרית, shimritb10@gmail.com