מכתב למדריכות שלי לקראת החופש

שאלה

חברים מקשיבים שלום!

ממש כל הכבוד על האתר שלכם!

אז ככה.. אני בשבט הרא"ה בבני עקיבא (עולה לכתה ט).

אני רוצה לומר את הדברים האלו למדריכות שלי- אבל אני לא יודעת איך לומר להן את זה...אני חושבת גם שהדברים יכולים להיות נכונים לגבי עוד מדריכות.

למדריכות המדהימות שלי!

דבר ראשון תדעו שאני ממש מעריכה אתכן.

אוקי.. אני מרגישה שאתן לא הכי מתייחסות אלינו מספיק ברצינות. כאילו, אנחנו פונות אליכן כבר כמה פעמים ואנחנו חושבות ש... זה לא עוזר\ לא מתייחסות לעניין\ לא מעניין אתכן\ אנחנו מעיקות עליכן. אני יודעת שזה שאנחנו רוצות לפעול ולעשות ולתרום זה "לא אשמתכן" ובכל זאת אני פונה אליכן כי אני חושבת שאתן כן רוצות לעשות איתנו פרוייקט,

אולי זה לא האחריות שלכן... ובכל זאת –עובדה! שכשהיא ואני ישבנו יחד וחשבנו איך אנחנו יכולות לנצל את החופש הגענו למסקנה שאתן אלה שיכולת לעזור לנו. אנחנו מאמינות שיש לנו המון כח! ובייחוד כשאנחנו קבוצה, שבט כ"כ גדול!! תבינו, אנחנו רוצות לעזור, זה הזמן, זה מה שאתן אומרות לנו! יש לנו זמן, יש לנו רצון, יש לנו כח, אבל אנחנו צריכות אתכן! אנחנו צריכות מישהו "מעלינו" כדי שהדברים יצאו לפועל...

אתן מבינות?

אני יודעת ומבינה שזכותכן המלאה להגיד לנו שלא, שאתן לא רוצות כי "זה גדול על השבט שלנו" או כי פשוט זה הרבה זמן והשקעה ואני מבינה את זה.

פעולת ערב שבת חברה שלך אמרה לנו ש"רק תפנו אליהן... הן רוצות לעשות אתכן, ללמוד אתכן, הן מחכות שתפנו אליהן" היא אמרה לנו שאת אמרת לה את זה.

והנה אנחנו פונות אליכן... ו....

אנחנו מרגישות שבעצם אין לנו למי לפנות!

תראו, אני לא יודעת אם רק אני מרגישה את זה, אני מרגישה שפשוט אני חייבת לפעול, כאילו אני מקבלת ומקבלת, וכמעט ולא תורמת לאחרים... אני רוצה משהו גדול בעל ערך אמיתי למלא בו את החופש .. אני רוצה לעשות משהו שבאמת יעזור לאחרים.. אני מרגישה כפוית טובה שאני לא קמה ועשה עכשיו .

כי זה הזמן (וכמו שלמדנ – אם לא עכשיו אימתי? :)

תחשבו על זה שכל פעם שאתן אומרות לנו "אנחנו כאן בשביכן, תפנו אלינו מתי שאתן צריכות" או " יש לכן הרבה כח תנצלו אותו כי זה הזמן" או דברים בסגנון אנחנו חושבות שאתן מתכוונות לזה, ולכן מבאס מאד שפנינו אליכן ומרגישות שאנחנו נופלות עליכן ומעיקות ועד שאנחנו עוזרות אומץ לא באמת ....

כן.. אני יודעת ש

תשובה