מי יודע יותר טוב מה טוב?

שלום לך שואלת יקרה.
את שואלת אם את צריכה לשמור נגיעה או לא? אבל מצד שני אחר כך את כותבת שאת לא רוצה, ואחר כך את כותבת שאת יודעת שאת צריכה כי כך כתוב בתורה...
מן בלבול כזה בין השכל לרגש... בשכל את יודעת שצריך לשמור נגיעה. בשכל את יודעת שזו לא המלצה- אלא שפשוט אסור לגעת. אבל ברגש... ברגש את כל כך רוצה לגעת... כיף לך עם זה... נעים לך... נעים לך כל כך להתמסר לאותו בן, ולבנות איתו קשר, קשר ארוך וסוחף...
זה מדהים.
מדהים איזה כוח יש לדמיון שלנו. איזה עוצמות יש בו- עד כדי שאנחנו מוכנים לעצום עיניים, לאטום אוזניים, ולחלום... לדמיין.. להיכנס לתוך עולם שלא קיים.
את עצמך כותבת שאת לא יודעת מה אותו בן מרגיש כלפיך, אך זה לא מפריע לך להרגיש כלפיו ולוותר על סולם הערכים שלך-
על יושר,
על אמון,
על מחוייבות לתורה.
איפה הם? לאן כל אלו נעלמו?
הוא עד כדי כך שווה את זה שאת מוכנה להיכנס למעגל של שקרים? עד כדי כך שאת מוכנה לאטום אוזניים ולהגיד- אני לא רוצה לשמור נגיעה?
זו ההשפעה של אותו נער בן 15 עליך?
אז מה טוב בקשר הזה? אני שואלת איפה הטוב [האמיתי]?
יש משהו בעולם שהוא יותר טוב ממקור הטוב?
הקב"ה הוא מקור הטוב בעולם. טוב זה אחד השמות של הקב"ה-"האל הטוב", ככה אנחנו אומרים כל יום בתפילת 18.
אם את מאמינה שהוא ברא את העולם אז הרי הכל נברא ממנו. לכן, כל טוב שקיים פה נובע מאותו מקור הטוב הבלתי נדלה. ולא יכולה להיות סתירה בין טוב פה לטוב שמגיע ממנו.
חפץ הטוב להיטיב.
ה´ רוצה להיטיב לנו כל הזמן. חלק מההטבה הזו היא למצוא את המקום והזמן של הכוחות הקיימים בעולם. הסיבה שבגללה הנגיעה שמורה רק לזמנים מסויימים ורק בין בעל ואישה אינה מתוך רצון למנוע מאיתנו טוב מסוים. אלא בדיוק להיפך.
לפעמים- עצם הצמצום הוא הטוב. זה שהנגיעה שמורה לזמנים מסויימים רק מראה עד כמה יש בכוח הזה גודל ועוצמה. עד כמה זה לא סתם דבר שאפשר להתייחס אליו בזלזול ובקלות ראש. עד כמה צריך להתייחס לכוח הזה בקדושה.
אם יש סתירה בין הטוב שאנו מרגישים פה לבין חפץ ה´
אז סימן שיש משהו לא אמיתי בטוב שאנחנו מרגישים, סימן שניתבנו את עצמינו ואת הכוחות שלנו למקום לא שלם. ולכן גם עולים בך הרהורים ומחשבות ובלבולים.
כי את עצמך מרגישה שמשהו כאן לא שלם.
אם זה היה שלם- זה לא היה מטריד אותך.
את מרגישה כרגע שטוב לך במובן מסוים- כי נעים וכיף לך עם אותו נער, יש משהו כייפי בקשר הזה. אבל הטוב הזה לא יכול להיות שלם כי הוא עומד בסתירה לרצונו של הקב"ה שהוא מקור הטוב.
אז מה עושים? קודם כל מגדירים מחדש את השאלה. השאלה היא לא האם אני צריכה לשמור נגיעה? כי אם אני מאמינה שהקב"ה רוצה בטובתי ויודע מהי טובתי אז ברור שאני צריכה לשמור נגיעה.
השאלה היא מה אני עושה כדי לחבר את הרצון שלי לצורך הזה ולהצליח לעמוד בזה. יש לי 2 עצות:
א. לעבור על עשרות התשובות שלנו באתר שמסבירות ומעמיקות בצורה טובה וברורה בכל הנושא של נגיעה ובחיבורו לרצון.
ב. לשבת עם עצמך, בצורה בוגרת ולהגדיר לעצמך מה את רוצה מעצמך? איך את רואה את החיים שלך? לאן הם מכוונים? מה המטרות שלך ובמה הקשר עם אותו בן מקדם אותך לעבר המטרות האלו?

אם תרצי להמשיך את השיחה, אשמח.
בהצלחה, ברוריה
brurya123@gmail.com