שאלה
בזמן האחרון עולה לי השאלה איך אני יודעת שה' הוא זה שברא אותי ולא האלוקים של הנוצרים או של דת אחרת ומי זה ה' בכלל הוא סה"כ לא אף אחד ולא רואים אותו בכלל.
בבקשה תענה לי ,זה ממש יעזור לי!!!
תשובה
אלוקים איננו גשמי. אין לו גוף ולכן אי אפשר לראות אותו. האם זה אומר שאינו קיים? הרי יש הרבה דברים שאנחנו יודעים שהם קיימים ואנחנו לא יכולים לראות אותם.
אלוקים הוא ישות רוחנית.
מה זה בכלל "רוחניות"? כל המציאות הרוחנית, הן נשמותינו והן מציאות האלוקים, הם דברים שאין ביכולתנו להתוודע אליהם לא באמצעות חושינו הגשמיים ולא באמצעות הכרתנו הרגילה, שהרי גם היא קולטת רק מושגים הקשורים לעולם החומר, לזמן ולמקום.
אילו היה העולם הרוחני מוחשי לנו כשם שעולם החומר מוחשי - לא הייתה לנו בחירה את מי להעדיף. דווקא כך כשהרוחני נעלם והחומרי שולט על כל חושינו, יש באפשרותנו לבחור, האם לחתור ולבקש אחר הנעלם, או להתפתות להאמין שהגלוי והמוחשי הוא לבדו קיים. אמנם, אף שאינו מוחשי, "שולח" אלינו העולם הרוחני "אותות" וסימנים על קיומו. משנהיה מוכנים "להטות אוזן" ולהבחין בהם, נגלה שדווקא הרוחני, הוא הוא העולם האמיתי, המציאותי, והעולם החומרי אינו אלא "קליפתו" בלבד.
ומהם "אותותיו"? כשאנחנו מתבוננים בחפץ חומרי, למשל, אנחנו קולטים באמצעות חושינו, שהוא בעל צבע, משקל, גודל וצורה. הוא תופס מקום בעולם ומשפיע על סביבתו. אולם אותה תפיסה חומרית איננה מקיפה באופן מוחלט את מהותו של אותו חפץ, שהרי כבר נודע לנו שה"מסה" של כל חומר, למשל, איננה זהה למשקלו. אם נכווץ, כביכול, את החומר לגודלו האמיתי, למשקל הנקי שלו, תאבד צורתו והוא יקטן לאין שעור. מדוע? משום שהצורה בה מתגלה החומר לעינינו והמקום שהוא תופס בחלל (נפח) הם תוצאה של איכותו המיוחדת ושל המרחקים שבין חלקיקיו. המרחקים הללו, המהוים בעצם חלל, לא כלום, יוצרים תפיסה של מציאות חומרית, אך לו היה חדל לפעול הכח הפועל על החלקיקים הללו ועל התמדת קיומם במרחק מסוים זה מזה, היה קיומו של אותו חומר "קורס" ונעלם.
ישנו כח (או "אנרגיה") המקיים כל חומר וכל יצור במצבו המיוחד, השומר על איכותו ועל המרחקים שבין חלקיו, ומעל לכל - ה"מזרים" לתוכו אנרגיה, המאפשרת לו לחיות ולנוע.
מה ההבדל, בעצם, בין יצור חי ליצור מת? המצב החומרי של שניהם - זהה. אלא שהאחד "נותק", כביכול, ממקור חיותו, ואילו השני - ממשיך להיות "מחובר" אליו.
מקור אותה חיות הממלאת הכל - איננו ניתן למדידה או שקילה. אינו נראה לעין ואינו נשמע לאוזן. אולם קיומו איננו מוטל בספק, שהרי בהעדרו - אין קיום לדבר. (מעניין, שפעמים רבות מכנים חז"ל את המהות הרוחנית של היצורים, את נשמתם, בשם "צורה". ואכן, משנפרדת אותה מהות מן החומר, עד מהרה הוא מאבד את צורתו, ושב לחומרו ולעפרו. והרי לנו שצורתם של הדברים, דהיינו האופן שבו "מתגבש" חומרם ותופש מקום בעולם, היא פועל יוצא של מציאות נשמתם).
גם בתפישתנו את עצמנו, לא רק את עולם החומר שמחוץ לנו, ישנה איזו כפילות מטעה. אדם "לא רוחני" נוהג להגדיר את עצמו כ"גוף" בלבד, אולם נסו נא להגדיר לאדם זה את עצמו בהגדרה חומרית בלבד, כלומר: גובה, משקל, צבע עינים, גיל ותו לא. האם לא יתקומם כנגד תאור כזה? "מה פרוש גובה משקל ותו לא? וכי זהו כל מה שאני? הלא יש לי גם אישיות"...
ואם כן, מה שהוא מכנה "אישיות" אנו קוראים "נשמה".
שניהם, הרי, אינם מוחשיים!
למעשה, כל התפישה האנושית של טוב ורע, מוסר, ערכים, משפט ויושר, נובעת מהכרה פנימית במהות הרוחנית, העליונה, של החיים. שהרי מי ששולל מן האדם ומן העולם את רוחניותו וטוען למציאות חומרית בלבד, כיצד יעלה על דעתו להשתמש במושגים כה לא חומריים כ"צדק" "מוסר" או "יושר"?...
אלו הם מקצת מ"אותותיו" של עולם הרוח. אמנם, כפי שציינו, בכדי לאפשר לאדם בחירה בין רוח לחומר, אין הם, עם כל האמור, יותר מ"אותות", ורק הבוחר "להקשיב" להם עשוי לגלותם ולהכיר בוודאות מציאותם.
ואחרי כל זה. אם אלוקים איננו נתפש בחושים, איך אנחנו יודעים עליו בכלל משהו?
אנחנו יהודים. עם של נסיכים, בני מעלה. לפני למעלה מ 3000 שנה באו לעולם אבותינו. הם ניקו את עצמם כל כך עמוק מכל המידות והתאוות הגשמיות, עד שהצליחו להסיר מעל עיניהם את מסך החומר והאלוקים התגלה להם ודיבר אליהם. הוא התגלה גם למשה רבינו ולכל הנביאים הקדושים של עם ישראל והם סיפרו לנו עליו ועל רצונו, על תורתו ועל מצוותיו.
למרות החושך הגדול שאנחנו נמצאים בו, למרות ירידת הדורות, גם בדורותינו היו צדיקים שזכו להתגלות כזאת או אחרת. והם מספרים לנו ומלמדים אותנו שאפילו
אנחנו, הקטנים, אם נשמור את מצוותיו ונלך בדרכיו, נוכל להתחיל ולחוש את מציאותו ונוכחותו של אלוקים.
בהצלחה רבה,
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם