מי אני?! רוצה דעה משל עצמי

שלום יקרה.
אני יודעת שאת מצפה לתשובה, ואולי לא ממש מעניין אותך מה שאת הולכת לקרוא עכשיו,
אבל אני חייבת לשתף אותך.
השאלה שלך פשוט שימחה אותי,
וכן. הכל לגמרי בסדר איתי (מבטיחה גם שלא דילגתי על הנמאס לי ושות´).
אז מה השמחה הגדולה?
לפני איזה חודש וחצי יצא לי לדבר עם חבורת בנות קצת יותר גדולות ממך (שנה-שנתיים זה כל הסיפור),
בנושא שהעלית, מי אני? ואיך יודעים מי אני?
במקרה הטוב התגובה הייתה: ´דייייי. מספיק לחפור עם זה. לא צריך לעשות סרט מכל דבר, אני זה מי שאני ותודה ששאלת´.
ובמקרה הפחות טוב: לראשונה בחיי הרגשתי איך חייזר מרגיש כשהוא נוחת על פלנטה אחרת מזאת שלו,
פשוט המבטים היו כאלה שאמרו, ואם נדייק צעקו:
´כן, ועכשיו בעברית בבקשה. מוכנה לשאול שוב ואם אפשר יותר לאט ושנבין מה הקשר בין זה לבינינו,
למה מה-זה-לא ברור מאיפה נפלת עלינו, ועוד בסוף השבוע...´
והתגובה היתה ככה לא כי המתודה לא הייתה טובה או משהו,
אלא פשוט זה לא עניין אותן והן גם לא חשבו שיש מה להתעסק בזה יותר מידי.
ושלא תביני לא נכון, מדובר בחבורת בנות מעולות באמת מלח הארץ, אחת אחת תותחיות.
לכן, זה ממש לא ברור מאליו ששאלה כזאת מעסיקה כל אחת בגיל הזה,
מה שכן, את יכולה בהחלט לשמוח שאת בצד של אלה ששאלת מיליון הדולר הזו מנקרת להם בראש.

אישיות של בנאדם היא לא איזה תרגיל במתמטיקה שהמורה נתנה לעבודת בית לחופש חנוכה.
זה לא משהו שאפשר לפתור באמצעות נוסחה שאיזה חכם מהמאה הקודמת מצא,
ולא רוצה לבאס אבל אין לזה גם תשובה אחת נכונה.
תוסיפי לזה שאנחנו מעצבים את האישיות שלנו כל החיים, ו..נראה שנקלענו לסמטה ללא מוצא.
אז, ברור שאת הבסיס בהחלט מעצבים בשנים האלה, אבל מה שכן צריך לקחת בחשבון,
שזה לא דיסק שברגע שצרבנו הלך עלינו, אלא הבסיס קיים עם אפשרות לשינויים קלים.
לכן, מצד אחד בהחלט מדובר בעניין חשוב שיש לתת עליו את הדעת, אבל מצד שני לא צריך לחיות בהיסטריה.

בגדול, כשמסתכלים על הנקודות שהעלית,
נראה לי שום דבר הוא לא לגמרי רע ושום דבר הוא לא לגמרי האידיאל הנשגב.
יש משהו מאד קל בללכת על הקצוות של הסקאלה,
לחתוך.
או זה או זה.
אבל מה לעשות, שהמציאות היא לא כזאת, ובחיים שלנו אנו לרוב נדרשים לדרך האמצע,
וכמאמר הקלישאה הידועה לגווני האפור.
וכן... גם הפעם בהחלט מדובר באותו הסיפור.
אם ניקח אחת לאחת את כל הנקודות שהעלית בשאלה, בכל אחת יש גם רע וגם טוב,
ואיך אפשר לדעת מה זה מה?
אז שני דברים שיכולים לעזור:
אחד, לשאול את עצמי על מה זה יושב, ממה זה נובע?
והשני, להבין שכל המהות של מידה היא שהיא במידה.
בכל דבר יש גם רע וגם טוב (כמו שכבר אמרנו), כשהשאלה היא מה המינון של אותו הדבר.
וברשותך נעבור לדוגמאות כדי שהדברים יהיו יותר ברורים ולא מרחפים להם אי שם.
להתנהג כמו אחרים זה לא בהכרח שלילי,
כי כבר אמרו חכמים וטובים ממני ´איזהו חכם הלומד מכל אדם´.
הנקודה היא איך הופכים את הלימוד הזה למשהו משמעותי, ככה שלא נגיע למצב של copy-paste מהאישיות של החברה.
לרב קוק יש עצה טובה:
´את העולם הרוחני צריך כל אחד ואחד לבנות לעצמו בקרבו.
כל תכונת ההקשבה לאחרים והלימוד מעולמם, איננה כי אם הכשרה לבניין הנצחי של עצמו הוא´.
ובעברית פשוטה: לפני שכל תכונה/דעה/סגנון ושות´ עובר את ועדת הקבלה שלך,
תערכי לו ראיון קטן, ותשאלי את עצמך מאחד עד עשר כמה זה באמת מתאים לך.
(ובמילים ´הרחפניות´ של מקודם, קראנו לזה לשאול את עצמי על מה זה יושב).
ללמוד מאחרים זה נהדר אם זה עוזר לך לגלות מי את ולעצב את עצמך כמו שהיית רוצה להיות,
הבעיה מתחילה במקרה שזה תחליף זמין ונוח במקום לעבוד על עצמך, להתחפש לשכנה ממול.

גם כשמדברים על להיות מושפעת מהחברה זה לא בהכרח דבר רע,
בואי נתחיל שיש בזה משהו טבעי ונורמלי לגמרי להיות מושפע מהסביבה בה אתה חי, כי בנאדם הוא יצור חברתי.
(וזה גם למה חז"ל אמרו לנו ´הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע´).
בכלל תבדקי עם עצמך, אם את של החברות זאת את של המשפחה ואת של העבודה בקיץ, ואת יכולה להמשיך.
לא, זה לא אומר שיש כאן מקרה חמור של פיצול אישיות, אלא פשוט התאמה של עצמנו לסביבה.
אני חושבת שיש בזה הרבה דברים טובים,
קודם כל: זה אומר שאת נורמלית.
דבר שני, שיש לך פתיחות לשמוע ולקבל דברים, ואת רגישה לסביבה שלך.
אף אחד לא אומר אז לשכוח את עצמנו וללכת על עיוור אחרי מה שכולם עושים,
גם במקרה הזה צריך לבדוק לעצמנו את הגבול הדק שבין הנורמה והחיובי לבין הסכנה והשלילי.
מה שכן, מודעות לעניין הזה בהחלט יכולה לעזור, עצם זה שאת מודעת שזה עלול לקרות כבר פותר אחוזים גדולים של הבעיה שעלולה להיווצר.

ואיך אפשר לדעת מי אני באמת?
מסתבר שזה דבר שלוקח זמן, אומנם בעידן של היום המילים לחכות ותהליך נשמעות לנו פסֶה,
כי מי באמת מחכה כשיש אינטרנט מהיר, sms, מיקרוגל ושאר החברים.
אבל כמו שגורד שחקים לא נבנה ביומיים (ובמקרה שכן, המחשבה על הקומה הארבעים לא הייתה עושה לאף אחד טוב ולא בגלל פחד גבהים),
אז גם אישיות לא מתעצבת בשבוע.
תחשבי מה את רוצה להיות? איך היית רוצה למצוא את עצמך בעוד איקס שנים?
תבררי מה הרצונות שלך, אם הם בדרך בה את רוצה לחיות.
אחרי שיש לך תוכניות בנייה, אישורים וכו´, אפשר להמשיך הלאה ולהעביר את הדברים לת´כלס.

אין ספק שאחרי שקוראים את השאלה שלך המילים ´בימים ההם בזמן הזה´ מקבלות משמעות נוספת.
עוד הוכחה שהחגים שלנו הם לא רק סיבה למסיבה לאירוע היסטורי זה או אחר,
אלא שבכל אחד מהחגים אנחנו חווים את אותה נקודת זמן עצמה.
המכבים בעצם נלחמו על העצמיות שלנו כעם, שלא נהיה הפיליפינים של תרבות יוון, תרבות הגוף והשואו.
ואת מבקשת לא להיות השפחה של תרבות יוון 2009, בקשה שיש בה הרבה אמת וגדולה.
בתפילה שנזכה כמו בימים ההם גם בזמן הזה לסיעתא דשמיא ולהיות חלק מ´לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך´.
חג עצמיות שמח.
רינת
rintz3@gmail.com