מי אני? איך בונים את האישיות שלי?

~
אישיות אינה סכום של תכונות וכישרונות.
יש בה משהו בלתי נתפס,
סתום וחתום, נגנוז ונעלם,
אשר ממנו הכל נובע
ועל ידו מקבל גוון מיוחד
(הרב נריה זצ"ל)
~

שלום יקרה.
מסתבר שאת לא היחידה שלא תמיד יש לה תשובה ברורה מי היא ומה האישיות שלה.
אישיות של בנאדם היא מורכבת, היא לא איזו נוסחה מתמטית וגם לא משהו סטייל מבנה ריבוזום (שכמה שהם יהיו מסובכים), אפשר לחקור, להבין לגמרי ולבסוף לקבל גם פרס נובל.
אבל, מצד שני זה גם לא אומר שנחיה בסטלה, ונזרום ככה שמה שיצא מאיתנו, זה מה שיהיה...

כתבת- "ואני שואלת את עצמי מי אני?! ואיך יודעים "מי אתה"?!
ולא תמיד יש לי תשובה"
ואני רוצה לשאול: בטוחה שאין לך תשובה?!
יודעת מה, אפילו לא כיוון?
פשוט, נראה לי שהשורה שבאה אחר כך, בהחלט מעידה על איך יודעים מי אתה, או לפחות מתחילים לדעת מי אתה: "אני שואלת את עצמי מה אני רוצה להיות, לעשות עם עצמי?!"
באמת הבסיס של עיצוב האישיות מתחיל בשאלה הזו -
מה אני רוצה להיות? מה אני רוצה לעשות עם עצמי?
פשוט ככה.
אחרי שמבררים מה הרצונות, ובודקים גם אם הם בדרך הנכונה (הדרך בה אנחנו רוצים לחיות), אפשר להמשיך הלאה ולהוריד את זה לרמת העשייה בת'כלס.

לא יצא לי לפגוש בטקסט המדויק שהזכרת, לכן לא אוכל להתייחס אליו ישירות.
אבל, זה בהחלט נשמע הגיוני שכשבנאדם עושה העתק הדבק מהאישיות של כל אחד מהחבר'ה שלידו הוא עלול למצוא את עצמו בתור איזה פאזל עם אלף חלקי אישיות.
לא שלו. של אחרים.
עם זאת, זה לא מחייב שללמוד מאנשים אחרים יגרור אישיות של פאזל למתקדמים.
כידוע- "איזהו חכם הלומד מכל אדם". אבל כדי שהלימוד הזה יהיה שווה משהו צריך שהוא יכשיר ויאתגר אותנו.
וכמו שהרב קוק כותב - "את העולם הרוחני צריך כל אחד ואחד לבנות לעצמו בקרבו. כל תכונת ההקשבה לאחרים והלימוד מעולמם, איננה כי אם הכשרה לבניין הנצחי של עצמו הוא".
ובתרגום חופשי: לפני שאומרים לכל תכונה "ברוך הבא למועדון האישיות שלי", צריך לשבת ולחשוב, מה נכון ומתאים לי.
לא להיות איזה ספוג פלא שסופג כל מה שבא מבחוץ. להיות נפת משי ולברור מכל התכונות והצדדים הטובים שיש, מה מתאים לי, באיזה מינון ובאיזה אופן.
לא לחשוב שכל מה שמתאים לחברה הצדיקה סוף, למדריכה המהממת, או לאחות המושלמת, זה מה שבהכרח טוב ומתאים גם לי.

אז זה לא, שעשינו איקס אחד גדול ואדום על לקחת תכונות טובות מאנשים וללמוד מהם.
פשוט תנסי לשאול את עצמך אם הלימוד מהתכונות/ האופי/ הדעות/ הסגנון של האחרות, עוזר לך לגלות מי את ולעצב את האישיות שלך כמו שאת רוצה להיות.
אם כן סבבה לגמרי, ותדלגי על שתי השורות הבאות.
אבל אם את מוצאת שזה בעצם סוג של תחליף פשוט ונוח שבא במקום הבניין האישי והחיפוש העצמי שלך, אז כדאי לעצור, ולנהוג כמו שסלאח שבתי אומר: "רגע חושבים".

ולשאלת מיליון הדולר: אז איך בונים אישיות?!
כמו שכבר אמרנו, ובעצם את אמרת בעצמך, קודם כל צריך לחשוב מה רוצים להיות ולעשות.
תכניסי לדי.וי.די של הדמיון את הסרט שובר הקופות - 'אותך בעוד עשרים שנה', ותחשבי איך את רוצה להיות? איזו אישה? איזו אמא? איזו חברה?
כי מה שבנאדם שואף אליו זה גם מה שהוא באמת יהיה בסוף.

שלב נוסף הוא עבודת המידות, נכון שזוהי עבודה שמאתגרת אותנו לכל החיים. אבל יש לה השלכות רבות על בניין האישיות.
כדאי להשקיע גם בלימוד אמונה ובבניית השקפת עולם בנושאים שונים.
יש הרבה ספרים שעוסקים בנושאים האלו, וגם באינטרנט אפשר למצוא אוקיינוס של מאמרים, שות"ים וכו', והכל בלחיצת כפתור.
את יכולה להשלים את הבירור גם על ידי התייעצות עם דמויות מבוגרות יותר - הורים, מחנכת, הרב באולפנא, מדריכה, וכל מי שעוד את רק רוצה.
בכלל, אני בטוחה שתופתעי לגלות שמדהים שכ"שחמים" על משהו, והוא בוער בנו, הקב"ה לא מפסיק לזמן ובאון ליין, חומרים שעוזרים.

אגב, החורף שאנחנו בפתחו זאת הזדמנות מצוינת (חוץ מלהתכרבל בפוך עם שוקו חם) להתכנס ולקחת את עצמך לאיזה שחנ"ש רציני שבו תערכי הכרות עם ה'אני' שלך (מעבר לשם, כתובת, תחביבים, ואיך את אוהבת את הפיצה שלך), ותבררי מי את באמת ומה הרצונות והשאיפות שלך.
תזכרי שההשקעה עכשיו זו המתנה הכי טובה שתוכלי להעניק לעצמך, ולכל החיים.
אם בא לך ואת רוצה להמשיך ולשאול או בכלל לשתף, אז ממש בכיף!
רק טוב
ושבוע טוב.
רינת
rintz3@gmail.com