מי אמר שה' טוב?

שלום מירב,
אחד הדברים הכי קשים בלימוד תורה, ובכלל בעיסוק בתכנים של קודש, הוא השחרור מכל מיני דפוסים ומחשבות מקטינות, שקשורות יותר אלינו, לחוויות שעברנו או למחשבות שממלאות אותנו, מאשר לתוכן שאליו אנחנו מתייחסים. המשפט הזה קצת מורכב, אנסה להסביר.

כשאנחנו נפגשים עם רעיון גדול, יש לנו קושי להבין אותו בפני עצמו. למשל, כאשר ילד קטן רואה את אבא שלו מביא לאמא שלו שוקולד, הוא לא מבין שיש כאן ביטוי של אהבה, זוגיות, תשומת לב ויחס אישי; מה שהוא מבין, זה לפי המשמעות של שוקולד עבורו - בדרך כלל, רק שזה טעים. ולכן אם הוא רואה את אבא שלו מביא לאמא שלו שוקולד שהוא לא אוהב, אולי הוא אפילו יחשוב שאבא שלו לא עשה משהו טוב בכלל. לילד קטן אין את הכלים להבין ששוקולד שמישהו אהוב מביא לנו, יכול לשמח אותנו אפילו אם אנחנו לא אוהבים שוקולד (או בדיאטה, אבל זה כבר סיפור אחר ;-).

למה ההקדמה הזאת חשובה? ואיך היא קשורה לשאלה שלך בכלל? השאלה שלך היא מאוד חשובה בפני עצמה, אבל נראה לי שמה שחשוב יותר זה לבדוק בתוך עצמך למה את שואלת אותה. לכל אחד מאיתנו יש נקודות חיוביות יותר ופחות, יצר טוב ויצר רע. כאשר אנחנו מסתכלים על משהו אחר, ושואלים "למה הוא כזה?", הרבה פעמים מה שמסתתר מאחורי השאלה הזאת, זה השאלה "למה [אני] כזה"?

כולנו רואים בזולתנו את התכונות הרלוונטיות עבורנו. התכונות הללו יכולות להיות תכונות אופי משותפות, או סתם איזושהי נקודה שעשויה להיות חשובה עבורנו. התכונות הללו הן סוג של נקודת השקה, הן מהוות איזשהו סוג של אינדיקציה עבורנו, איך אנחנו מתקשרים.

לכן, כאשר אנחנו שואלים על ה´ את השאלות החשובות שאת שואלת, חשוב לעצור רגע, ולראות מה הביא אותנו למצב שדווקא הנקודה הזאת מטרידה אותנו. האם נתקלנו במישהו שניצל אותנו בשביל שיהיה לו נעים וכיף? האם חשוב לנו שאנשים יעריצו אותנו ו"יעבדו" אותנו? מתי נתקלנו ברוע של אחרים כלפינו, או ברוע שלנו כלפי אחרים, שגורם לנו לחשוב דווקא על ה´ שיש בו את התכונות הללו?

לעצם הענין.
אם נשאל את השאלה שלך בניסוח קצת אחר, זה לא ישמע אותו דבר אבל זו בעצם אותה שאלה: [איך יודעים שהטוב הוא טוב?] את בטח שואלת את עצמך, איך עשיתי טריק קטן והוצאתי את ה´ מהשאלה שלך. אני יודע ששאלת עליו, ולא שאלה כללית בפילוסופיה של מהות הטוב או הרע. אבל מה שאני מבקש לומר, שאם אנחנו מתייחסים לתכונה מסוימת שהיא טובה, בעומק הענין אנחנו אומרים שהיא תכונה אלוקית. על ה´ עצמו אנחנו לא יכולים לדבר: הוא מעל ומעבר לכל הכרה שיכולה להיות לנו. הדרך היחידה שאנחנו יכולים להתייחס אליו, היא דרך ההתגלות שלו אלינו, בתורה ובמצוות. לכן כותב הרמב"ם (הלכות דעות פרק א הלכה ו´) "ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין ... צדיק וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהן, להודיע [שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן] ולהדמות אליו כפי כחו...". הרמב"ם בעצם אומר לנו, שכאשר אנחנו רוצים לגלות את ה´, להדמות אליו - הדרך לעשות זאת היא לכוון את [מעשינו] בהתאם.

אז אם את רוצה להבין איך יודעים שה´ הוא טוב - כדאי פשוט לראות מה הוא מצפה מאיתנו. הוא מצוה אותנו על צדקה; על כבוד לגר, ליתום ולאלמנה; הוא בונה עבורנו מערכת חברתית שנותנת גם חופש אך גם דאגה לזולת; ומעל הכל, הוא נותן לנו את הכלל הגדול ביותר, "ואהבת לרעך כמוך". ולמה? התשובה בהמשך הפסוק: "אני ה´". כי בעצם, ה´ מתגלה דרך האהבה שאנחנו מגלים בעולם. ומאחר ויש בעולם גם הרבה רע, אנחנו מקבלים את הכלל ההפוך: "אוהבי ה´, [שנאו רע]". אהבת ה´ מתגלה אצלנו מצד אחד באהבת טוב, ומצד שני בשנאת רע. ולכו ברור שאע"פ שאי אפשר להלביש על ה´ כל מיני תארים ותכונות אנושיות, נראה לעניות דעתי שאפשר לומר עליו שהוא טוב - פשוט כי זה היסוד המשותף של כל מה שהתורה עומדת עליו.

במיוחד בשבילך הראי"ה קוק זצ"ל כתב את המילים הבאות, בספר אורות ישראל (פרק א´ פסקה ד´ - כדאי לך למצוא חברותא ללמוד את הספר הזה, הוא עוסק בדיוק במה שאת שואלת): "עצמות החפץ (=הרצון)של היות טוב לכל ... זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל". במילים פשוטות, הרצון להוסיף טוב ולהיטיב לעולם, זו התכונה היסודית ביותר שה´ נטע בנו. ואם זה מה שהוא רוצה מאיתנו, מה זה אומר על עצמו?

מקווה שעזרתי, הנושא הזה באמת עמוק ואם תרצי הבהרות את מוזמנת לפנות במייל: yoavsb@gmail.com, או בתגובות כאן.

רק טוב,
יואב.

סליחה על האיחור במסירת התשובה.