שאלה
בית הכנסת שלנו ממוקם בבית ספר. עזרת הגברים נמצאת בכיתה ועזרת הנשים נמצאת בכיתה. בין הכיתות מפריד קיר ובו פעורה דלת הפתוחה בזמן התפילות. חלק מהנשים (ואני ביניהן) התלוננו שאין הן שומעות את התפילות ואת קריאת התורה, מה שמפחית את המשמעות של הטרחה לבא לבית כנסת (ולא סוד הוא,שבמשפחות ברוכות ילדים, לבא בשבת בבוקר לבית כנסת, זו משימה לא פשוטה כלל ועיקר). לנוכח בקשתינו, הועברה הבמה לקרבת הדלת המחברת בין הכיתות.
והנה קמה סערה בעזרת גברים. היו שטענו שעל הבימה להיות במרכז בית הכנסת, ויש לדבר מקורות עוד מימי הגמרא, והחתם סופר פסק בדבר מפורשות בשל דרכי הרפורמים, שאין למקם את הבימה שלא במרכז בית הכנסת.
נשאלת השאלה, מהו מרכז בית הכנסת. האם בית הכנסת כולל את עזרת הנשים, ולכן הבימה צריכה להיות ממוקמת ככל שניתן קרוב לדלת המחברת בין הכיתות השוות בגודלן, או במרכז עזרת הגברים?
לבית הכנסת שלנו אין רב, אחרת השאלה היתה מופנית אליו.
תשובה
שלום רב.
מותר לצורך להעביר את הבימה יותר קרוב לעזרת נשים, אבל לא להצמיד לארון קודש כמנהג הרפורמים, כיוון שהסיבה שעשו את הבימה באמצע, כמבואר בסוכה דף נ"א, עמ' ב' בעניין ביכ"נ באלכסנדריה (כמבואר ברמ"א, סימן קנ': "ועושים בימה באמצע ביהכ"נ שיעמוד עליה
קורא בתורה וישמעו כולם") - היא כדי שישמעו כולם.
וכתב ה"באור הלכה" בד"ה "באמצע": "בעוונותינו הרבים באיזה מקומות פרצו מנהג קדומים זה והתחילו לעשות הבימות סמוך לארון הקודש מפני שרצו לילך בדרכי העובדי גילולים כמו שעושין בהיכלות שלהן... ויש לקרוא עליהם: "וישכח ישראל עושהו ויבן נכר", וכבר האריכו הפוסקים האחרונים בגנות האנשים האלה...".
אבל כאן, שהסיבה היא כדי שיוכלו לשמוע- מותר, והעיקר לא להצמיד ישר לארון הקודש, אלא לקרב בצורה שיוכלו לשמוע גם מעזרת הנשים, ולא ממש צמוד לארון הקודש. וכן פסק הגר"מ אליהו.
בברכה, צבי קוסטינר.