מילים של קודש ומוזיקה חילונית

בס"ד

הניגון הוא חלק מעבודת ה' הלויים היו משוררים בבית המקדש.

כמו שאנחנו יצאנו לגלות - גם שירי הקודש יצאו לגלות וחלקם התגלגל והגיע לחולין או לבתי עבודה זרה. ומשמש את ההפקרות ולא את הקדושה. וכשאנו חוזרים לארצינו גם הניגונים חוזרים.

[איך איך תדע אם הניגון הזה הוא ניגון קודש או ניגון של חול?].

המבחן הוא פשוט. אם המוזיקה הזו מוסיפה לך יראה ואמונה, אם היא מועדדת אותך ללמוד יותר טוב. אם היא מביאה אותך ליותר צניעות ונתינה - היא ממקור קודש.

אם היא מביאה לך תאוה ויצרים - היא נוראה. את כל הפשעים הגדולים ביותר באנושות עשו באמצעות המוזיקה. ואין כאן המקום להאריך יותר רק להזכיר כי את המשרפות באושויץ ואת הנשרפים חיים באינקווזציה ליוו בכנורות ובנבלים.
גם כל בתי העבודה זרה בעולם החל מאלילי התועבה של כנען וכלה באלילי היופי של רומא והנצרות ליוו מנגנים מוכשרים ביותר ורוצחים מוכשרים עוד יותר.

אם זו מנגינה סתמית שלכאורה אין בה ערך - גם אסור כי יש בזה ערך שלילי. כי כל דבר שיש לו עוצמה גדולה שאינה מנוצלת - הופך להיות שלילי כשהוא סתמי. אם ניצלת אותה לקדושה - זה בסדר.

בגלל הבעיתיות הזו נשבעו כל הגולים מירושלים שלא לשיר בהיותם בגלות.
חכמינו אמרו שהם גם חתכו אצבע לצורך זה. הם זכרו את הדבר האמיתי - את שירת הלויים בבית המקדש ולא רצו להסתפק בחיקוי דלוח. הם חששו שמה תשתכח מהם השבועה הזו, והם יוותרו על הגודל והיופי מתוך שגרה ושיכחה לכן הם גם חתכו את הבהן - האצבע המחזיקה במיתרי הכינורות. כל זה כדי שיזכרו בזה תמיד ולא יוכלו גם לשיר ולנגן.

וכך כתוב בספר תהילים פרק קלז
(א) עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:
(ב) עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:
(ג) כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:
(ד) אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְדֹוָד עַל אַדְמַת נֵכָר:
(ה) אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
(ו) תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:
(ז) זְכֹר יְדֹוָד לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:
(ח) בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתָּ לָנוּ:
(ט) אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:


ובמדרש תהילים מזמור קלז הסבירו את הפסוק.

"אמר להם נבוכדנצר, מה אתם יושבים ובוכים, הכינו עצמכם, עד שאנו אוכלין ושותין אני מבקש שתעמדו ותקישו לפני ולפני עבודה זרה בכנורות שלכם כדרך שהייתם מקישין לפני אלהיכם.
מסתכלים אלו באלו, ואומרים, לא דיינו שהחרבנו את מקדשו אלא עכשיו אנו עומדים להקיש לפני הננס הזה ולפני העבודה זרה הזה.
ר' יצחק בר טבלא אומר, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שנשא בת מלכים, אמר לה, עמדי והשקיני כוס אחד ולא רצתה להשקותו, כעס עליה והוציאה מתוך ביתו, והלכה ונשאת למוכה שחין. אמר לה, עמדי והשקיני כוס אחד, ואמרה לו, ריקה, בת מלכים הייתי ונשאתי למלך, ועל שאמר לי השקיני כוס אחד ולא רציתי להשקותו כעס עלי והוציאני מתוך ביתו, שאלו השקיתיו הייתי מוסיף על כבודי כבוד עכשיו אתה אומר לי: עמדי והשקיני?
עמדו כלם ושלטו בעצמם, ונטלו אליוני ידיהם (אצבעותיהם) לתוך פיהם ומרצצים אותם.
"שירו לנו משיר ציון". [לא נשיר] - לא נאמר, אלא [איך נשיר].
מראים אצבעותיהם, ואומרים, היינו כפותים ונתקטעו אצבעות.

וראה עוד באתר של הרב גינזבורג על כך.
http://www.pnimi.org.il/sheaelot/hakdama/shirayChol.asp

וכאן באתר לקט תשובות
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=19019

בהצלחה