מיואשת מההתנהגות של החניכות!

שלום!


השאלה שלך חושפת עד כמה דברים שחלק מאיתנו תופסים כמובנים מאליהם, למעשה אינם כאלה במקרים רבים. בסניפים רבים החניכים והמדריכים מגיעים מרקע דומה, מישיבות, אולפנות ומוסדות חינוכיים אחרים שהקו המשותף ביניהם בולט וברור. במקרים אחרים, כמו זה שאת מתארת, אנחנו פוגשים בסניף ובקבוצה חניכים שמגיעים גם ממקומות קצת אחרים.


אין ספק שראוי להתייחס לשוני הזה, ובהחלט יש לו משקל בהתנהלות של הקבוצה. מצד שני, התופעות שאת מתארת אינן ייחודיות דווקא לקבוצה שבה משתתפות גם חניכות שלומדות במוסדות לא דתיים. גם ל"חברים מקשיבים" הגיעו מספר שאלות שעוסקות בחוסר כבוד של חניכות כלפי מדריכות, ובהתמודדות עם חניכים שמשפיעים על חניכים אחרים (ניתן למצוא כמה מהתשובות הללו בתחתית העמוד). ולכן כדאי לא לקשור בהכרח בין שני הנושאים, אלא להתייחס לכל אחד מהם כשלעצמו, לפחות בתור התחלה.


הסוגיה שנראית הכי משמעותית במצב שאת מתארת היא אולי סוגיית הגבולות. זה נכון שאנחנו כמדריכים משתדלים מאוד להגיע לכמה שיותר הישגים עם כמה שיותר חניכים. ועדיין, היכולת שלנו איננה בלתי מוגבלת. ה"חוכמה" הגדולה היא לפעמים לא להמשיך ולהגדיל את ההשקעה עוד ועוד, אלא דווקא להחליט מתי לעצור ולהגדיר מחדש את המטרות. השקעה מרובה וניסיון מתמיד לרצות את החניכים ולהצליח איתם, יכול גם להוביל אותנו לפעמים להקפיד קצת פחות על גבולות מתאימים, ו"לזרום" עם החניכים. חלק מהנטייה הזאת נובעת מהתחושה שקפדנות עומדת בסתירה די משמעותית לטיפוח של החניכים ושל העידוד שלהם לבוא לסניף.


ולכן כדאי לזכור שקפדנות ואהבה אינם הפכים, אלא שני צדדים של אותו דבר. כדי לקיים קבוצה חייבים מידה מינימלית של כבוד הדדי, בין החניכות לבין עצמן ובינן לבין המדריכות. בלי זה קשה מאוד לקיים את העבודה החינוכית שלשמה נתכנסנו בסניף. אז נכון שאנחנו לא מנפנפים בכל חצי דקה בחוקים ותקנות, אבל ישנן נקודות שבהן עלינו למצוא את הקול שאומר לחניכות: זה לא מתאים. לפעמים חניכות (כמו גם חניכים, כמובן) יכולות לתרגם אהבה והשקעה גדולה של המדריכות לאיזו תלות של המדריכות בחניכות. זה אמנם יכול לשפר את ההערכה העצמית של החניכות, אבל בצורה די מעוותת שמובילה, כפי שאת מתארת, לתופעות לוואי לא רצויות.


ולכן הצעד הראשון הוא להחליט, כמדריכות, שהנוכחות של אף חניכה בקבוצה אינה מובנת מאליה. ההשתייכות לקבוצה היא זכות, ולא חובה. הזכות הזו גוררת גם חובות של החניכות. אתן יכולות להתייעץ ביניכן על הדרכים המתאימות להבהיר את העניין לחניכות בקבוצה. ההצהרות הללו צריכות להיות מגובות במעשים: אם תגלו שחניכות מסוימות פשוט מצפצפות עליכן באופן מתמשך, גם אחרי שיחות אישיות בנושא ולאחר כל הצעדים שאתן יכולות להעלות בדעתכן, צריך לקחת בחשבון שאולי פחות מתאים להן להיות בקבוצה. לפחות כרגע.


במקביל, שווה שתקדישו קצת מחשבה – אתן המדריכות – לפערים שאולי יש ביניכן לבין החניכות. מה בעצם מוביל לזלזול הזה? לא בטוח שתמצאו תשובות חד משמעיות, אבל שווה לנסות. ייתכן למשל שתמצאו שחניכות מסוימות מקבלות מכן פחות תשומת לב אישית או הערכה מצדכן, אולי תגלו שחלק מהפעילויות שאתן יוזמות בקבוצה פחות מעניין או רלוונטי לחניכות מסוימות, או שאתן מנסות "לסחוט" מהן הרבה תוצאות חינוכיות בזמן מאוד קצר. כל אלה הן רק השערות ודוגמאות לא מבוססות אך אפשריות, שחשיבה משותפת יכולה להוציא אותן לאור ולאפשר תשומת לב וטיפול בבעיה.


באופן קצת נקודתי יותר, אתן המדריכות יכולות להחליט ביניכן מראש על תגובות מילוליות מתאימות למצבים של חציית גבולות "בזמן אמת". למשל, תגובות לשימוש של חניכות בשפה לא מתאימה. בהמשך לתגובות שלכן בזמן אמת (למשל משהו כמו "אנחנו לא מדברים ככה בקבוצה"), כדאי גם לבצע "טיפול המשך" ולחשוב על צעדים שאתן יכולות לעשות לאחר הפעולה (למשל שיחת טלפון לחניכה או צעד אחר). מכיוון אחר, כדאי לשים לב שהטחת אשמה מצד החניכות מעידה על קיומה של תקשורת מסוימת בין הצדדים, שתמיד עדיפה על אדישות ונתק. ככל שההתלהבות שמתלווה לביקורת כלפיכן גדולה יותר, הפוטנציאל של התקשורת והקשר ביניכן גדול יותר. ולכן כחלק מאותה "היערכות מראש" למצבים קשים בזמן אמת בקבוצה, אתן יכולות לנסח תגובות טובות להטחת האשמות של חניכות. כדאי לנסות עד כמה שאפשר, לצד ההערה לגבי ניסוח לא מתאים, לכוון את הדיון להצעות מצד החניכות. לפירוט לגבי מה שלא מתאים. זה כדאי במיוחד בשיחות יותר אישיות עם החניכות. ראוי בהחלט להזמין ולאפשר ביקורת מצד החניכות, אבל לנסות להזמין איתה גם הצעות יותר קונקרטיות וביקורת ספציפית ומפורטת (למשל, במקום "הפעולות מעפנות", פירוט כמו "יש יותר מדי דיבורים ופחות מדי משחקים"). אפשרות נוספת היא לשתף את החניכות בחלק מתכנון הפעולות, ואולי אפילו להטיל עליהן מדי פעם להכין בעצמן פעולה (בזוגות או בצוותים קטנים), בליווי ובהנחיה שלכן.


לסיכום: מצב בו מדריכות סובלות באופן כל כך חריף במהלך מילוי תפקידן, כפי שאת מתארת בשאלה, הוא בלתי הגיוני בעליל ואין שום סיבה שמצב כזה יימשך. אתן יכולות להתארגן מראש, ולהכין תגובות טובות ומתאימות לכל מיני הערות לא מתאימות של החניכות שלכן, וכן לתכנן צעדי המשך לאחר שהפעולה הסתיימה. במקביל כדאי לבחון מחדש את צורת הפעילות בקבוצה, ולנסות לאתר באופן יותר מדויק צרכים שונים של החניכות, מתוך הנחה שפעולות שמתאימות להן יותר יפחיתו תלונות ויגבירו את המוטיבציה שלהן להקשיב לכן ולעמוד בכללים של הקבוצה. לצורך העניין מאוד מומלץ לדבר איתן ולאפשר להן להביע את דעתן בנושא. אפשר גם לשתף אותן בתכנון של פעולה, לדוגמא, וליצור אפילו "תורנות" שבה בכל שבוע או שבועיים חניכה אחרת לוקחת חלק בתכנון הפעולה הקרובה, יחד איתכן. השילוב בין הקפדה על החוקים והנורמות שאתן מנהיגות בקבוצה, יחד עם ניסיון מתמיד מצידכן להקשיב לחניכות, להכיר אותן לעומק ולפעול לטובתן, יכול להעלות את הקבוצה על פסים יותר יציבים.

את מוזמנת בהחלט להמשיך לכתוב ולעדכן אותנו מה קורה ואיך הולך.

בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com

לקריאה נוספת:
חניך דומיננטי בקבוצה מושך אותה לכיוונים שליליים
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=209101
חניכות מזלזלות ולא מעריכות
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=169663