שאלה
שלום הרב.
טוב להכנס לאתר ולראות שגם לבנות יש הרהורים ואני כנראה לא המטורפת היחידה.. תמיד אומרים שזוהי נחלתם של הגברים, שהם מהרהרים, שלהם קשה, ומסתבר שבתרבות של היום לבנות קשה לא פחות...
ברצוני לשאול לגבי פגישות למטרת נישואין:
1. עד כמה מותר לי להסתכל על המשודך (נראה לי שאני מסתכלת עליו ללא הפסק כל הפגישה, כדי לבדוק שהוא אכן מוצא חן בעיני, אך גם לאחר שהכרעתי לחיוב אני לא מפסיקה להסתכל..)
2. קשה לכתוב זאת אך קשה לי להמנע מלחשוב על נגיעה בבחור, על החדר ייחוד ואף על אחרי הנישואין... האם זה מותר? האם זה נורמלי? האם זה מותר בין אירוסין לחתונה?
זה קורה כ"כ הרבה עד שכבר איני זוכה לצערי הרב להרגש המר של צער וחרטה.. אני מרגישה שאין בי כח להתמודד כלל מול המחשבות, הן כל כך נעימות וסוחפות, נעימות מכל התעסקות אחרת... עד שהרמתי ידיים ואני נותנת לעצמי "להנות"...
האם יש בכלל סיכוי לשנות? אולי רק אחרי שהדברים יתממשו אוכל לנקות את ראשי מהטומאה?
מה לעשות???
תודה על העזרה!!!
תשובה
ב"ה
שלום לך,
אני מבקש להשיב לך בשני מעגלים שונים, זה על גבי זה. יחודם, הוא בכך שעלייך להתמודד עם שניהם. אימוצו של אחד מהם - יזיק ויפגע במהות התשובה.
אז כך:
ראשית, ההתבוננות שלך במשודך לגיטימית לחלוטין. צריך לבחור במי שהחיים לצדו יהיו משמעותיים ומועילים ולא ניתן לאבחן זאת בראיה סתמית. לא מדובר כאן ביופי במובן הרגיל כי אם ביופי המוקרן, במאור הפנים. זהו רצון פשוט להיות לצד מי שנעים להית במחיצתו.
ממילא, גם הרהורים הנובעים מהקשר הזוגי הם ביטויים נורמאליים לרצון שלנו לחוות את חויות החיים ולא ניתן להתעלם מהם. כל התעלמות תזיק לך. על מנת שתזכי להתמודד עם כך ביושר - צריך להכיר בנורמאליות של המחשבה הזו.
אולם,
נורמאלי הוא בהרבה מאוד מובנים מושג יחסי.
אם נורמליות פירושה לשחק על פי הכללים של התרבות המערבית, לחפש בזוגיות - בעיקר - צדדים חיצוניים, לחשוב - באופן לא פרופורציוני על מגע גופני, אז אנחנו צריכים להיות לא נורמליים.
כי חלק ממהות החיים שלנו זה הנכונות לא לשחק על פי הכללים אלא לעצב אותם, לקבע אותם.
אז מה עושים?
קודם כל, לא מרימים ידיים,
לא כועסים על עצמנו,
לא מאוכזבים.
פשוט -
או בעצם,
לא פשוט,
מאוד לא פשוט,
אבל עלינו לברר את מקורות ההשראה שלנו.
מה עוזר לנו לעצב את המבט על בן הזוג.
איפה יורו המשקפיים שאיתם אנו מתבוננים על החיים?
האם הם בסיס לבנייתם של חיים מאושרים?
רק מודעות עמוקה בנוגע למקורות ההשראה - יביאו להבנת מהו החיים. שלנו.
רק לימוד מעמיק ומשותף, יוביל לכך.
רק הפנמת הנזק, הפגיעה בחיים הטהטרים העתידים שלך,
תתן לך כח להתמודד.
אבל,
רק מתוך עוצמה.
וגם אם זה נמשך,
זה חלק מהבירור.
מהרצון לדעת מה עיקר וטפל,
אמת ושקר.
בסוף,
הכל יהיה לטובה.
שי