מחשבות כפירה

רננה יקרה,

קל כל כך להבין ולהזדהות עם דברייך, מפני שהנפש של כולנו זקוקה לחידושים, לריגושים ולשינויים, והעולם החיצוני לעולם אינו זורם בהתאם לציפיותיה, ותמיד מאכזב אותה. באנו ממקום שבו אין רגע דומה לחברו, ושום דבר אינו נעשה כעול מעיק. באנו ממקום שבו ההתחדשות היא אינסופית, והשמחה וההתרגשות הם מציאות מתמדת, והנה אנחנו בעולם חומרי, שבו עלינו לקום כל בוקר עם אותו מראה, לאותם חיים, עם אותם פרצופים סביבנו, עם אותן מטלות שאינן נגמרות...
איך אפשר לשרוד?
ומצד שני, איך אפשר שלא לשרוד? הרי אם לא נמצא פיתרון פנימי, וניתן לעצמנו לפרק לעצמנו את החיים כל כמה חודשים או אפילו שנים, נגיע למבוי סתום, ונהיה בודדים ללא החברים (שהעפנו), וחסרי כל, ללא המסגרת הכלכלית הנכונה (שעזבנו).
רבי נחמן מברסלב, המרפא הגדול, ידע שעם התקדמות הציוויליזציה, נמצא את עצמנו רחוקים יותר ויותר מסיפוק פנימי ומרגיעה שקטה, ונזקק ליותר ויותר שינויים והתחדשות. הוא ידע, שהעולם החיצוני יציע לנו בטירוף "דמוי התחדשויות", שאינן אלא ריבוי פרטים מתיש ומעייף את הנפש, והוא ידע, שנהייה בבעיה.
לכן הוא אמר לנו להתבודד.

התבודדות היא מציאות שמציעה התחדשות יומיומית, עם רווח שקשה לתאר, ובלי שום מחיר במציאות החיצונית.

בהתבודדות את לא עושה חשבון לאף אחד, את לא מי שאת, את יכולה להיכנס לכל מציאות הזויה ומטורפת שעולה על דעתך. את יכולה להתבודד כמו מי שעזבה את האוניברסיטה (אפילו יומיים לפני קבלת התואר), כמו מי שהתגרשה (אחרי 20 שנות נישואין יציבות), כמו מי שאין לה ילדים (גם אם יש לך חמישה), כמו מי שלא נוגעת עוד במקלדת של מחשב (גם אם המקצוע שלך הוא מתכנתת בכירה).

ההתבודדות היא הזירה, שבה את יכולה לתת לנשמה שלך את כל החופש והמרחב שהיא זקוקה להם.
את יכולה לפרוש כנפיים ולהמריא הרבה מעבר לגבול של הכאן והעכשיו.

כל יום, במשך שעה, את יכולה להיות מישהו אחר. להרבה אנשים רגישים כמוך, ההתבודדות היא הדרך לשמור על שפיות ועל יציבות. אני יודע שאני מתאר בפנייך את הפן הפחות מוכר של ההתבודדות. ברוב הפעמים אנחנו מדברים על ההתבודדות כדרך של תפילה, הצורה החווייתית שלה מודגשת פחות, זהו סוד, שרק מי שמשתמש בו מכיר אותו.

התבודדות של חוויה מהסוג שאותו אני מתאר היא חזרה למציאות של נשמה מול אלוקים, ופיתוח המיומנות של שחרור מכבלים חיצוניים למשך הזמן המוגן והפרטי הזה.

זהו מסע פנימה אל הנפש שאינה יודעת גבולות. כאשר משתפים את בורא עולם בתהליך ופונים אליו בבקשה שיעזור לנו להכיר את האינסופיות שבנו, מתחילים לחוות דברים, ששום דבר במציאות החיצונית לא ישווה להם.

רבי נחמן השאיר עבורנו את עניין ההתבודדות, כנשק מול אויבי הנפש המבקשים לכלותנו. מתוך מצוקה חיצונית, אנחנו עלולים להגיע או למציאות של פירוק החיים החיצוניים וחורבן כל המסגרת התפקודית – או שאנחנו יכולים למצוא בתוכנו שערים לעולמות אינסופיים, שיענו על כל בקשותינו, ועוד הרבה הרבה יותר מזה.

מובן שצריך ללמוד, להתמיד (!) ולהתאמן, אבל התוצאות מפצות ומצדיקות את ההשקעה. כאמור, אני מכיר אנשים רבים, רגישים וחשאיים, הפזורים כאן סביבנו, שההתבודדות המתפרקת היא הדרך שלהם לשרוד את העולם. מי שזוכה לה, לא סתם שורד... הוא חי.
אני מאחל גם לך חיים אמיתיים של התבודדות משחררת.

ארז

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה