מחפשת שמחה ושלווה בעבודת ה'

שאלה

לכבוד הרב,שלום,

שאלתי עוסקת בהנהגתו של ה' את העולם,אין לי ספק בכך ששכלנו המוגבל לא יכול אפילו להתחיל להבין את הנהגתו ושאין כ"כ מקום לשאלה למה..אך חשבתי שאולי יש בתפיסתי משהו שגוי בבסיסו שאשמח לבררו..מצטערת מראש על האורך..:

אני יודעת שה',הטוב,ברא את העולם.וכן-שהוא אינו צריך לו שכן הוא אינו חסר.ובנוסף-שדרכו של הטוב להיטיב.וכאן אני נתקלת בבעיה:

הרי חייו של היהודי מלאי מאבקים חיצוניים ובעיקר פנימיים-עם יצר הרע,התאוות,המחשבות,הרצונות שכ"כ חזקים אך אינם יוצאים לפועל..כל היום וכל יום מתח רוחני.עבודת ה' היא עמל גדול..

ומאידך-אנחנו מבקשים מה' כל הזמן שנרגיש את קרבתו,שנזכה לעבוד אותו מתוך אהבה ושמחה,שנראה את אורו וטובו..ובאמת מאמינים שיש טוב,ושה' טוב,והעמל אינו לחינם,ובסוף החושך המאיים מחכה אור גדול ועצום..

אני לא יודעת למה אבל איכשהו שני הדברים לא מסתדרים לי-ההתמודדויות מול השמחה והטוב..

אולי מלכתחילה ההנחה הבסיסית שאמור להיות לי טוב ושמח פה בעולם זו תפיסה שגויה ולכן כל קושי בשבילי מזעזע אותי נפשית? אבל ה' כן רוצה שיהיה לנו טוב,לא?או שאולי לא..ח"ו..לעיתים אני חשה שלכאורה מישהו מלמעלה משחק בי כמו יו יו-עכשיו תרדי והופ תעלי ועכשיו שוב פעם תרדי-יותר נמוך..וחוזר חלילה..אז נכון שבתוכי אני מאמינה חזק שאכן כל ירידה כזאת יש בה כוחות עצומים להתעלות אך כיצד גם שמה,בתוך התהום הכי עמוקה,אפשר להרגיש שאבא איתי ושהוא אכן אוהב אותי ושמח בי ורוצה רק בטוב..? כנראה שאין ממש שלווה (כמו שמכירים מסרטים..) בחייו של יהודי (רצה יעקב לישב בשלווה בא עליו רוגזו של יוסף..) אבל חייבת להיות איפשהו שלווה ושמחה פנימית שאינה ניתנת לערעור בשום מצב,לא? איפה מוצאים אותה??

תודה..ושוב סליחה על האריכות..ניסיתי למצוא את המילים שיבטאו את מיצרי נפשי..

תשובה