שאלה
אהלן, אני מדריכה בבנ"ע (שבט מעלות בנות) וכבר שהייתי חניכה לא אהבתי בכלל לצאת למחנות הקיץ (הייתה אווירה דוחה מאוד ולא של טהרה ושל תורה ועבודה- לפי מחנה הר"אה שאליו יצאתי, ואמרו לי שמחנה סיירים היה יותר גרוע..).
העניין הוא שהשנה אני מדריכה וחניכות שלי (לעת עתה- בעתיד יהיה טוב בעז"ה!!!) לא כל כך שמות על הדת (בלשון המעטה) והמניעים של כמעט כולם בעצם היותם בבנ"ע- זה להיפגש עם החבר'ה ולהכיר בנים [טוב, לא שאני כועסת או מאשימה אותם, אני מבינה אותם לגמרי ואוהבת אותם הכי שבעולם, ומבינה שככה זה בכיתה ו'...], ואני יודעת שבמחנה יהיו בעיות צניעות רבות מאוד, ואני והמדריכה שאיתי רוצות כמה שיותר שהמחנה יהיה בשבילם משהו שהם ילמדו ממנו, יתקדמו ממנו,ולא יצאו ממנו שרק יהיה בראש שלהם את מי פגשו, אלא משהו מעבר...
השאלה היא-איך אני עושה את זה??? איך אני מעלה את הרמה במחנה שתהיה אווירה טובה- של עבודת ה' ומצוות, אווירה ששואפת לקדושה??
אה כן ועוד שאלה- הזכרתי כבר את סלידתי ממחנות-מה אני עושה כדי למנוע "התחלות" של בנים איתי? (לא בגלל החניכות חלילה, אלא בגלל עצמי..], ואיך אני אמנע "חיכוחים" (או איך שלא כותבים את זה..)מיותרים ולא ענייניים עם המדריכים מהסניף שלי (גם של מעלות- אבל- בנים] ובכללי עם מדריכים בעדה/ מחוז/ או סתם בנים..??
בבקשה תעזרו לי... תודה רבה מראש!!!
תשובה
שלום לך.
קודם כל, ברצוני לברך אותך על התפקיד העצום שאת ממלאת. הדרכה וחינוך של בנות ישראל, דבר חשוב הוא, ואין ספק כי את לוקחת את העניין ברצינות הראויה. דעי, שבמעשייך היומיומיים את משפיעה על עיצוב האישיות של חניכותייך, ומשמשת להן דוגמא חיה כיצד אדם עובד ה' צריך להיראות. גם השאיפה שלך לקדושה ולהעלאת החיים החוליים במחנה, היא דבר גבוה מאוד, ולוואי והיתה נחלתם של רבים יותר מבין המדריכים.
כמה הערות בנוגע לשאלתך:
*יש חשיבות גדולה עבור החניכים ביציאה למחנות. החיבור של תורה וחיים, הראייה שבני עקיבא כתנועה אינה מורכבת רק מדיבורים, דיונים ושיחות, אלא מסוגלת לקיים חיים שלמים של הנאה המשולבים בסדר יום תורני, משפיעה לעומק על תודעת החניך.
אולם יש לדעת כי במחנה ישנה תחושה עמוקה של שחרור ויציאה ממסגרות, העלולה לגרום לואקום חינוכי ולחוסר שליטה. במילים פשוטות: החניכים (וגם חלק מהמדריכים, לצערנו) עלולים להגרר לתחושה ש'אין דין ואין דיין', והם יכולים לעשות כל שעולה על רוחם.
במידה ואת מרגישה שהחניכות שלך לא חזקות דיין לעמוד בתחושה הזו, והקשר בינך לבינן אינו מסוגל לגרום להן להקשיב לך ולשמוע להדרכות שלך, ייתכן ויותר טוב שלא תצאנה כלל. יש לשקול זאת בזהירות, בשיתוף הקומונרית של הסניף.
*במידה והחלטת שיוצאים, הדרך הטובה ביותר להמנע מהפתעות, היא הכנה מראש. ההכנה הזו צריכה להיעשות בשלושה מישורים, שניים שנוגעים ישירות אלייך, ואחד שנוגע לחניכות. המישור הראשון, הוא ההכנה הנפשית שלך למחנה, ואגע בו בסעיפים הבאים.
המישור השני הוא ההכנה הנפשית של חניכותייך למחנה. כשבועיים לפני המחנה כדאי לעשות ערב או אחה"צ שיוקדש לעניין ניצול זמן, וידברו בו רב השכונה או גורם משפיע בסניף (אחד הבוגרים, אולי) על החשיבות בניצול הזמן וחוסר היסחפות אחרי לחץ חברתי. כדאי להתנות את היציאה למחנה, בנוכחות בערב הזה. בסוף הערב, או בפגישה נפרדת, שוחחי עם חניכותייך על המחנה, ועירכי איתן 'תיאום ציפיות' בשאלה 'כיצד אני רואה את המחנה, את עצמי בו, ואת ההשפעה שלו עלי'.
המישור השלישי הוא ההכנה המעשית שאת צריכה לעשות לקראת המחנה. מכיוון שהמחנה הוא בן שלושה ימים, כדאי לחשוב מראש מה יהיו הזמנים הבעיתיים בו, ולמלא אותם בפעילות. כדאי לגוון: במשחק, בקטע קריאה או בלימוד שיר. כך לא יווצרו קטעים ריקים שיובילו לשעמום ולחטא של בילוי הזמן.
*בקשר להכנה הנפשית שלך. אני חייב לומר שקצת מדאיגה אותי השאיפה שלך ל"רמה במחנה שתהיה אווירה טובה- של עבודת ה' ומצוות, אווירה ששואפת לקדושה". לא מכיוון שאני נגד הדברים הטובים האלו, אלא משום שציפיות גבוהות מדי למצב אידיאלי, עלולות ליצור אכזבה גדולה בפגישה שלהן עם המציאות.
צריך לזכור שאנו מצויים בין אנשים שונים, שהרמה הרוחנית שלהם לא תואמת תמיד למה שאנו באים איתו מהבית. האווירה במחנה מורכבת מהרגלים של אנשים רבים, ולא תמיד המדריך הבודד יכול לשלוט ב'אווירה הכללית', שהיא דבר ששייך לרשות הרבים.
בקיצור: עלייך להשתדל לעשות את המקסימום עם חניכותייך, אולם לא לצפות שתשני אותן ואת העולם תוך מחנה אחד. חינוך הוא עבודה איטית שנמשכת לאורך שנים ודורשת אורך רוח והשקעה לטווח ארוך: "עדות ה' נאמנה- זה סדר זרעים, שמאמין בחיי העולם וזורע" (מדרש תהלים). כמו הזרע, שנטמן באדמה ורק לאחר השקעה והמתנה רבה נותן את פירותיו, כך החינוך והאמונה באדם שאת מחנכת, זוקק סבלנות ומסירות רבה.
בקיצור- שאיפה להתקדמות אמיתית- כן, ציפייה לקפיצה ברמה הרוחנית- לא.
*אי אפשר למנוע "התחלות" של בנים, מכיוון שהם יוזמים ולא את, אבל אפשר לשדר את התחושה 'אני לא מעוניינת'. 'כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם' (משלי כז', יט'): בצורה שבה תתייחסי לאחרים, יתייחסו אלייך. אם תשדרי ענייניות ונחמדות, עם גדרים ברורים (בלי שחנ"שים, לא בשעות הלילה המאוחרות, תמיד ברשות הרבים), כוונותייך תהיינה ברורות, ולא תיאלצי להתמודד עם מצבים שאינך מעוניינת להיקלע אליהם. כך גם בנוגע לחיכוכים עם מדריכים בסניף. מי שמשדרת רצינות, אחריות ובגרות, כך גם יתייחסו אליה.
אור וטוב,
נחום.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם