מחלוקות קשות בצוות ההדרכה: האם הצוות/הסניף מתפרק?

שלום.

באמת נשמע שקורים דברים בסניף שלך ושיש התרגשות מסוימת. אז אנסה גם להרגיע מעט וגם להתייחס לשאלות שהעלית.

ראשית, כדאי להתייחס לדברים שתיארת בפרופורציות המתאימות. אני מעריך (כמובן, בלי להכיר את הסניף והצוות) שגם אם יהיה איזה "ניסוי" שבו הצוות לא יתפקד בקבלת החלטות סניפיות, ובנושאים שקשורים ממש לכולם הקומונרית תחליט לבדה, המשמעות רחוקה מפירוק של הסניף או מפירוק של הצוות. למיטב הבנתי, במצב כזה הצוות ממשיך לתפקד כגוף אחד ולהיות מחויב לכללים השונים, אלא שהוא לא משתתף בקבלת ההחלטות באופן פעיל. אני יכול לספר לך (מה שאולי את כבר יודעת...) שבצוותים רבים אופן קבלת ההחלטות הוא כל כך צולע, שבסופו של דבר גם ככה הקומונרית מחליטה, אחרי שעתיים של ביסלי-במבה-צחוקים-חפירות, מה צריך לעשות ומי בדיוק יעשה את זה. זה אמנם לא אידיאלי ומבחינה מסוימת אולי מיותר, אבל גם באופן הזה צוותים וסניפים יכולים לתפקד מצוין.

מה שנראה לי יותר מעניין הוא הקשר בין הבעיה והפתרון שחלק מהצוות הציע כדי לפתור אותה. אם הבעיה היא יחס בעייתי בין מדריכים (לפעמים קוראים לזה "חוסר גיבוש" אם כי זה לא מדויק, ראי בהמשך), קשה לי לראות איך ביטול ישיבות צוות יתרום לפתרון הבעיה הזאת. האם השלב הבא יהיה העברת פעולות בבתי המדריכים, כדי שלא ייתקלו אלה באלה בסניף? זה נראה כמו כיוון לא ממש יעיל. מצד שני, ייתכן שמה שמציק לאחרים (שהציעו את ה"הפרדה") לא מציק לך, ושהמצוקה שלהם – שלא מתוארת בשאלה – היא שהביאה אותם להציע את ההצעה. ייתכן למשל שיש קבוצה שחשה שלא מתייחסים אליה ברצינות בישיבות או בסניף בכלל, או שהכיוון של הסניף לא תואם את השקפתם וכך יוצא שרוב ההחלטות שמתקבלות מציקות להם. אלו רק דוגמאות לסיבות "הגיוניות" – מצידם – לביטול קבלת ההחלטות המשותפת.

כך או כך, הן מיומנויות של קבלת החלטות בקבוצה והן ערכים ותרבות של כבוד הדדי, ניתן לחדד ולהנחיל אם באמת מעוניינים בכך. לדעתי, במקרים רבים עדיף לא לקיים ישיבות אם מתקיימת בהם אווירה של זלזול וחוסר כבוד. אגב, ממש כמו שעדיף לא לקיים תפילה (כן, גם בסניף) אם היא מתנהלת בצורה מאוד לא מכובדת ולא נאותה, ולא חשוב מאילו סיבות. אבל בשני המקרים, השאלה אם מקיימים פעילות מסוימת או לא (ישב"צ, תפילה) היא ראשונה ולא אחרונה. היא שאלת "חירום" שמטרתה להבטיח שלא תהיה פגיעה חמורה מדי באנשים או בערכים. השאלה שכדאי שתבוא בעקבותיה היא: מה אנחנו עושים כדי שאותה פעילות תוכל להתקיים באופן מתאים וראוי? כיצד ניתן לייצר את התנאים לקיום הפעילות בדרך הטובה ביותר (או ה"מספיק טובה"). שאלה כזאת דורשת דיון, קבלת החלטות ונכונות ויכולת להוציא אותן לפועל, וכרגע לא מאוד משנה אם היכולת היא של הקומונרית לבדה או של הצוות.

כשפעילות מסוימת מתקיימת באופן שיש בו "פגיעה", מישהו משלם מחיר: הטחת עלבונות בישב"צ, רמיסת ערך התפילה. אם יוצאים לטיול ללא חובש ומישהו חלילה נפגע – הוא משלם מחיר. כשנמנעים מפעולה בגלל היעדר תנאים מתאימים (אין כבוד הדדי בישב"צ, אין משמעת בתפילה, אין חובש בטיול) אין "מחיר" אלא "היעדר רווח". הפסדנו טיול. אפשר לחיות גם בלי טיול, אבל חבל. זה נכון באותה מידה גם לגבי שתי הדוגמאות האחרות: סניף יכול לתפקד מצוין בלי ישיבות צוות ובלי תפילות, ולהגיע להישגים נאים (ובטח לא להתפרק ולהתמוטט). אבל יש בזה פספוס של יעדים חשובים שבדרך כלל יש לנו מוטיבציה להגיע אליהם, ובאופן עקרוני אין מניעה שנגיע אליהם, אם עובדים בצורה מקצועית.
כלומר, פתרון המצב שאת מתארת ממקום של "אין ברירה" או של מצוקה, לא בהכרח מועיל לדברים המרכזיים (למשל, כפי שציינת, "הדבר החשוב – החניכים"). אם מסתכלים על המצב לא כ"פגיעה" אלא כהחמצה של הזדמנויות ואפשרויות, גוברת היכולת לדון, לדבר, לחולל מוטיבציה ולהגיע להסכמות.

חשוב לי להדגיש את ההבדל בין צוות "פסיבי" לצוות "מרדן". ניתן להתמודד עם מצב בו מדריכים מסוימים לא משקיעים, לא מגיעים לישיבות, לא מעורבים ולא יוזמים. ההימנעות שלהם יוצרת בעיקר עומס טכני על האחרים, ואולי גורמת להם להחמיץ הרבה הזדמנויות לתרומה לסניף ולקבוצות שלהם, אבל בדרך כלל זה לא יתבטא בפגיעה מהותית בהם או בסניף. כשיש חברים בצוות שלא מצייתים לכללים שנקבעו, לא מתנהלים בתיאום עם המדריכים האחרים בסניף, קובעים אמות מידה אחרות וחורגים באופן משמעותי מה"קו" שהצוות מגדיר – כאן יש בעיה ממשית גם להם, גם למדריכים האחרים וגם לסניף. כאן יש "פגיעה".

אז כדאי להבין האם הבעיה שאת מתארת היא בעיה יחסית קלה של "פספוס הזדמנויות" או של "פגיעה". אם מדובר בהימנעות מקבלת החלטות, זה לא פירוק של הצוות אלא שינוי שיטת העבודה שלו מקבלת החלטות משותפת ל"שלטון יחיד" של הקומונרית. זה פספוס, אבל אפשר לחיות עם זה. אבל אם המשמעות של ההצעה היא שכל מדריך פועל לפי ראות עיניו בנושאים קריטיים שיש להם נגיעה לסניף כולו (למשל אכיפה של כללי הסניף, כמו תלבושת, עונשים, חובות וזכויות, וכו´), מדובר בפגיעה מהותית בסמכות של כל המדריכים וביכולת העמידה של הסניף. המדריכים שואבים למעשה את יכולת ההשפעה ואת הסמכות שלהם מהצוות, שמהווה את "שדרת הפיקוד" והמנהיגות של הסניף. בלי זה, המשמעות שמתלווה לפעילות החינוכית ולפעילות בכלל עלולה להידרדר במהירות למשהו חיוור ותלוש. הסניף הוא לפני הכל קהילה, ואם אין לה מנהיגות משמעותית וכיוון משותף וברור, הסיכוי להגיע עם אותה קהילה להישגים משמעותיים פוחתת באופן ניכר.

לסיכום: המצב שאת מנסה למנוע הוא קצת עמום. דרושה הסכמה לגבי מה נחשב נושא "סניפי" בסמכות המרכזת ומה נושא "קבוצתי" שנתון לשיקול דעתו הבלעדי של המדריך. הרי גם כשיש צוות שעובד המון יחד, יש נושאים שבהם כל מדריך מקבל החלטות. לכן קצת קשה להתייחס לגופו של עניין לבעיה הספציפית שאת מציגה. הוצגו כאן כמה פרמטרים שעל פיהם אפשר לנסות ולבחון פעילות של צוות (פגיעה בלתי נסבלת אל מול החמצה של הזדמנויות). בכל מקרה, נדמה לי שהאווירה הטעונה ששוררת כרגע לא בהכרח יוצרת פתיחות גדולה אצל החברים, ולכן כדאי אולי לנסות להימנע מניסיונות להתווכח ולשכנע באופן ישיר, ובמקום זה לבחון צעדים אפשריים ליצירה של מסגרת של דיון יותר מסודר ורגוע, בפורום שלא נדרש לקבל החלטות מהירות אלא לקחת לעצמו קצת זמן ולבחון את האינטרסים והמחשבות של כל החברים והחברות בצוות ולראות איך אפשר לגשר בין הפערים.

עוד הערה נוגעת למקום של הקומונרית בכל הדיון הזה. במיוחד במצב שבו הצוות קצת מתבלגן, ליכולת של הקומונרית לרכז ולאסוף את כולם מסביב לשולחן ולעבוד איתם יש חשיבות עליונה. במידה לא פחותה יש חשיבות ליכולת שלה להכריע דיונים ומחלוקות ולהוביל גם החלטות שלא מקובלות על כולם במאה אחוז. ייתכן שאם תנסי לעבוד יחד איתה על חשיבה בכיוונים שעלו כאן, תוכלו יחד לחשוב על פתרונות.

בכל מקרה את מוזמנת להמשיך להיות איתנו בקשר, לשאול ולעדכן לפי הצורך.
בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com