שאלה
שלום כבוד הרב. קראתי שאסור שיהיה לכהן מום,ולא ממש הבנתי. הקב"ה מקבל רק אנשים מושלמים? הרי אנשים עם "מום" יכולים להיות יותר צדיקים מאנשים "מושלמים "מבחינה חיצונית?.אשמח אם תוכל לבהר את העניין.תודה רבה.
תשובה
ערב טוב ומבורך.
שאלה יפה שאלת, וזו שאלה שהעסיקה גם אותי בעבר.
אני מצרף שורות מתוך מאמר שכתבתי בנושא, ושבע"ה יראה אור בעתיד הקרוב.
כל טוב
אורי
בעל 'ספר החינוך' (במצוה ער"ה) מנמק את האיסור אודות הכהנים בהשלכות שיש לכהן בעל מום על המתבונן בו:
משרשי המצוה, לפי שרוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשונה באיבריו, ואם ישר בדרכיו, לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו, על כן באמת ראוי להיות השליח שהכפרה תלויה עליו איש חן, יפה תואר ויפה מראה ונאה בכל דרכיו, למען יתפשו מחשבות בני איש אחריו. ומלבד זה אפשר שיש בשלימות צורתו רמז לענינים שמתוך מחשבות האדם בהן תטהר נפשו ותתעלה, ולכן אין ראוי בשום צד שיהיה בו שינוי צורה מכל צורותיו, פן תתפזר נפש המחשב מצד השינוי ותנוד מן החפץ.
נימוקים אלו, עם השוני ביניהם, לא רואים בעייתיות בעצם המום של הכהן אלא בתוצאה הנגרמת לאיש ישראל המגיע לבקש כפרה מרבש"ע בבית המקדש בעודו רואה את שליחו (ושליח ה') בעל מום.
גם הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים' (ג, מה) מטעים את איסור השירות של בעלי המומים והמכוערים באופן דומה, והוא כורך אותו עם חובת הלבשת הכהנים בבגדים מפוארים ומכובדים:
וצוה להלביש הכהנים בגדים נאים ומלבושים יפים וטובים בגדי קדש לכבוד ולתפארת, ושלא ישמש בעבודה בעל מום, ולא בעל מום לבד אלא הכעורים ג"כ פוסלים בכהנים כמו שהתבאר בתלמוד זאת המצוה, ומפני שההמון לא יגדל אדם אצלם בצורתו האמתית אלא בשלמות איבריו ויופי בגדיו, והמכוון שתהיה לבית גדולה ותפארת אצל הכל.
דוק ותמצא, הרמב"ם מדגיש שהדבר נובע מההמון. ההמון, עמי הארצות, הציבור הרחב – אלו נוטים לגדל אדם על פי הופעתו החיצונית וכך הם מעצבים את 'צורתו האמיתית'.
האם עמדת הרמב"ם עצמו היא שונה? האם ייתכן ואנשים שאינם נמנים על ה'המון' יוכלו לראות גם בכהן בעל מום או מכוער אדם ב'צורתו האמיתית'?
(אח"כ המאמר פונה לעיסוק ביחס ליופי וכיעור במקורות שונים, לא הבאתי הכל כאן, ובהמשך:)
השל"ה הקדוש מצטט בדבריו תשובה של המהרש"ל אודות אדם שנקטעו ידיו ומתלבט האם הוא ראוי להיות שליח ציבור. תשובת המהרש"ל היא חד משמעית:
"פשיטא דראוי וראוי הוא, ואדרבא מצוה מן המובחר הוא, כי מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה חפץ להשתמש בכלים שבורים ולא כדרך שרים בשר ודם, שנאמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, דאין נפסל במומין אלא כהנים..."
השל"ה שמקבל את הפסיקה בשתי ידיים מסב את השאלה על הכהנים בעצמם ולמעשה על התורה – מדוע הכהנים גם הם לא יכולו לשרת בהיותם בעלי מומים?
תשובתו של השל"ה מרתקת:
ועל כן נראה לי, כהן בעל מום לא יגש להקריב לחם אלקיו משום שחלק גבוה דורון הוא, ומי שמביא דורון לאדון כל הארץ נותן השכל שיהיה נאה ומהודר בתכלית ההידור, כי הקריבהו נא לפחתך הירצך...
כלומר, למרות שמצד בני האדם החיסרון והמום משקפים מצב אנושי מתאים יותר לעמידה מול ה', הרי שבהקרבת הקרבן מתפקד הכהן כנציגו של הקב"ה עלי האדמות, ועל כן עליו להידמות לבוראו עד כמה שניתן ולהיות מהודר בתכלית ההידור.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם