מוות

יישר כח לכם על שאלותיכם! תמשיכו לדבר על דברי הלכה ביניכם ולחפש תשובות לשאלות שיהיו לכם!
אני רק רוצה להקדים הקדמה קצרה לשתי תשובות הראשונות. חז"ל אומרים במסכת שמחות שמי ש"איבד את עצמו לדעת"- לא קורעים עליו קריעה ולא מספידים אותו. יש מחלוקת להלכה מה כן עושים ומה לא, אבל צריכים לדעת לפני זה שלא כל מקרה של "התאבדות" הוא בהכרח מקרה של "מאבד עצמו לדעת". יש כמה גורמים שצריכים להתחשב בהם.
דבר ראשון, יש לכל יהודי "חזקת כשרות," כלומר, שמניחים שהוא לא עשה משהו אסור אלא אם כן זה מוכח שעשה את זה. כאן, אם אפשר להניח שהוא לא באמת התאבד אז עושים כך. לדוגמא, אם מצאנו אדם שטבע בבריכה ולא אמר למישהו שהוא מתאבד, מניחים שהייתה תאונה. אם הוא השאיר מכתב/אמר למישהו שהוא מתאבד, צריכים להגיד שעשה את זה בכוונה.
גורם נוסף הוא אם הוא היה "בר דעת" או לא. אם היו לו בעיות פסיכולוגיות בעבר, יכול להיות שנגיד שבשעת מעשה לא היה בר דעת. גורם נוסף הוא אם יכול להיות שהתחרט תוך כדי. אם המעשה התאבדות היה משהו ממושך כמו, לדוגמא, שקפץ מבנין גבוה, אז (עוד פעם בגלל החזקת כשרות) מניחים שלפני שמת הוא התחרט על מה שעשה. אם המעשה התאבדות היה קצר אז אי אפשר להניח ככה.
אלו כמה גורמים שמתחשבים בהם. אם אתם רוצים, אפשר להסתכל בשלחן ערוך יורה דעה סימן שמה בפתחי תשובה שמביא כמה סיפורים שבהם מישהו כנראה התאבד והפוסקים השונים הסבירו למה זה לא "מאבד את עצמו לדעת." בהחלט צריכים לדון בכל מקרה לגופו כי מצד אחד רוצים למנוע מאנשים להתאבד ומצד שני לא רוצים לפגוע במי שמת או במשפחתו. עכשיו לשאלתכם:
1) ה' מחליט למי יש חלק בגן עדן ולמי לא. אם אנחנו לא מבינים איך ה' מנהיג את העולם שבו אנו חיים כעת, קל וחומר שלא יודעים איך הוא קובע דברים בעולם האמת. מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל עבורו, ואומרים עבורו קדיש ויזכור.
2) יש סיפורים על זה שקברו מי שהתאבד מחוץ לבית הקברות, אבל אין מקור הלכתי ברור לזה בהלכה. יש כאלו שרוצים לתלות את זה במה שכתוב בשו"ע יו"ד שסב:ה ששמה כתוב שלא קוברים רשע ליד צדיק, וגם רשע גמור לא קוברים ליד רשע קל. מכל מקום, העניין של "מחוץ לגדר" לא מופיע שמה.
3) בתורה כתוב "לא ימצא בך...ודורש אל המתים." (דברים יח:י-יא) זה אחד מתרי"ג מצוות (בספר החינוך תקט"ו) שאוסר עלינו לצום או ללכת לישון בבית הקברות או לעשות מעשים אחרים כדי שהמתים יבואו לדבר איתנו. כך נפסק להלכה בשלחן ערוך יורה דעה קעט:יג. לפי זה, לכאורה, "סיאנס" הוא אסור מן התורה.
4) אסור לבכות על המת יותר מדי זמן. כלומר, אסור להוסיף על זמני האבלות. להלכה, מובא בשלחן ערוך יורה דעה שצד:א: "אין מתקשין על המת יותר מדאי וכל המתקשה עליו (כלומר, מתאבל עליו או מספיד אותו) יותר מדאי, על מת אחר הוא בוכה* אלא שלשה ימים לבכי, שבעה להספד, שלשים לתספורת ולגיהוץ." זה מבוסס על הגמרא במועד קטן (דף כז:)."על מת אחר הוא בוכה" זה בעצם קללה שעוד מישהו ימות. בגמרא שמה אחרי הפיסקה הזאת מובא סיפור על אישה שהתאבלה על אחד מבניה שנפטר והמשיכה גם אחרי שאמרו לה שהיא חייבת להפסיק והזהירו אותו שעוד אחד מבניה ימות. היא לא הפסיקה ובסוף כולם מתו. חשוב לי לציין שכוונת ההלכה היא לא, חלילה, להגיד לאנשים להפסיק לבכות ולהתעלם מהכאב שלהם ומהחוסר שמרגישים מזה שאבדו מישהו שחשוב להם. הכוונה היא יותר שעדיין צריכים להמשיך לחיות. נכון שצריכים לזכור את מי שאיננו פה, אבל אם רק עסוקים בזה כל הזמן, אנחנו עלולים לאבד את מי שעדיין איתנו. ה' נתן לנו הרבה דברים לעשות בעולם שלו, וגם הרבה אנשים לאהוב ואנחנו חייבים להמשיך. (בגמרא לא מוזכר העניין שכתבת על זה שנשמתו לא נחה עד כמה שאני יודע.)
תודה על כל השאלות שלך, ואני מתנצל אם לקח יותר זמן להשיב ממה שציפית. אם אתם רוצים עוד בירורים/שאלות בעניינים אחרים, אנחנו נשמח לענות
אהרן
צוות משיבים ישיבת הר עציון