מה נותן את הכוח לאנשי הגוש?

שלום רב לשואלת.
השאלה שלך היא שאלה מצוינת, ואני גם חשבתי רבות עליה.
האמת שכל פעם שאני חושב על השאלה הזאת של כמה הם יכולים להתעלם מתכנון הכל כך מחושב של מבצעי ההתנתקות והכוח הכל כך גדול שהם הולכים להביא לשם על מנת לפנות את המתיישבים- אני חושב על משל מהחיים.
תארי לך זוג שחיכה לילדים הרבה שנים. יום אחד הרופא קורא להם לחדרם ומבשר להם כי ההריון נקלט אצל האישה וכעת היא מעוברת. אחרי תשעה חודשים היא יולדת בן חמוד, וההתרגשות מגיעה לשיא. את כל חייהם הם משקיעים בבן הזה. כשמגיע אותו ילד לכיתה א', פתאום מתגלה אצלו חולשה בגוף. לא נאריך בסיפור, אבל אחרי סידרת בדיקות מקיפה מתגלה מחלת הסרטן אצל הילדים. מתברר שהייתה אצלו כבר שנה וחצי והמצב חמור מאוד. ראש המחלקה מכנס את ההורים אצלו במשרד והם מבקשים שלא יסתיר מהם את האמת. 'ובכן, כיוון שביקשתם אומר לכם- יש רק עשרה אחוזים שהילד הזה יחיה', מייד האם פורצת בבכי, אך אבי הילד אינו מאבד את עשתונותיו. 'מה צריך לעשות כדי לנסות להציל את חייו?' הוא שואל. הרופא מפרט להם באריכות איזה מומחה עולמי יש במדינה פלונית ואיזה מאמץ אפשר לעשות בכיוון כזה ובכיוון אחר.
היעלה על הדעת שמישהו יבוא לאותם הורים ויאמר להם- הרי יש לכם רק עשרה אחוזים, ומדוע שתבזבזו את כל כספכם וכל מרצכם למטרה הזאת?!

אלפי שנים עם ישראל בגלות מחכה לרגעים הללו לחזור לארצינו הקדושה. הרבה ניסים ונפלאות עשה ה' עימנו עד שהקמנו את המדינה שלנו. כעת הגיעה גזירה לעקור חבל ארץ שלם מאיתנו ולתת אותו לעם אחר. גם הכאב הלאומי גדול, אך גם הכאב האישי. יש אנשים שכבר גרים שם עשרות שנים, יש אנשים שיקיריהם קבורים שם בבית הקברות, יש אנשים שחיים שם בנכות אחרי פיגועים קשים, ועוד ועוד. כל השתדלות שיבקשו מהם הם יעשו, כל ניסיון לחלץ את האומה מהחילול ה' הזה ומהסכנה שתוכנית נושאת בחובה לא תראה להם מוגזמת.
אני רוצה גם שתזכרי שבמשך הדורות, היו המון מצבים שעם ישראל היה בהם והיה קל מאוד להתייאש. תשאלי את ההורים שלך מה היתה האוירה במדינה ערב מלחמת ששת הימים (היו בטוחים שפשוט גמרנו), ותשאלי את הדור שלפניו מה היתה האוירה ערב מלחמת העצמאות, כשעמדנו כמה מאות אלפים מול עשרות מליונים. וזה רק בדורות האחרונים, כמובן שיש גם את כל תקופת התנ"ך (יציאת מצרים, גזירת המן וכו') וכל מה שביניהם. נכון שהיו גם דברים שהסתיימו בצורה שלא רצינו, אבל צריך לתפוס פרופורציות, ולזכור שבסופו של דבר מי שממשיך לנהל את העולם הוא הקב"ה, וכל מה שקורה כאן לא קורה סתם – יש לו מטרה. המטרה הזו היא הרבה פעמים לעורר בנו כל מיני כוחות, וכאשר אנחנו עומדים במשימה – כבר אין צורך שהגזירה תתבצע.
אי אפשר שלא להוסיף את כל ניסי הפצמרי"ם (יצאו עליהם כבר ספרים), ניסים שלא היה כדוגמתם מאז שיצאנו לגלות, והם מזכירים לתושבי הגוש את אהבתו של הקב"ה אלינו.
חיזוק נוסף אותם מתיישבים יקרים מקבלים מרבנים מקובלים. קבוצה גדולה של רבנים מקובלים וביניהם הרב מרדכי אליהו והרב יורם אברג'יל חוזרים ואומרים השכם והערב בכל הזדמנות שהם יכולים שהפינוי לא יהיה. איני יודע אם מדובר כאן ברוח הקודש או בגישה חינוכית, אבל אם גם מדובר 'רק' בכך, בעיקרון שאומר 'תחשוב טוב יהיה טוב', ומצד שהמחשבה והדיבור משפיעים ויוצרים את המציאות דיינו. אל תדאגי, זה לא שהמתיישבים רחפנים, הם יודעים שה' גם יכול לעשות אחרת והכל לטובה, אך הם מאמינים שמה שההשתדלות שלהם דורשת כעת ומה שמצופה מהם הוא האמונה הגדולה הזאת שיש עוד סיכוי למנוע את האסון הזה.
כדאי להתחזק בעקבות אותו גילוי אמונה גדול, ולפחות לחזק בעצמינו את התפילה לבורא עולם שיסיר את הגזירה הזאת מאיתנו. אנחנו לא חיים ולא חווים את הקושי הנורא שחיים בו אנשי הגוש יום יום, לפחות נשתתף איתם בחיזוק רגשותיהם או בתרומות ובכל מה שיכול לסייע להם לעבור את התקופה הלא קלה הזאת.

אני מקווה שעזרתי לך להבין את הלך רוחם, אני כותב את הדברים בין השאר מתוך שיחות שיש לי עם גיס שגר בנווה דקלים. אם תרצי להעמיק עוד בנושא אשמח לשמוע, את יכולה לכתוב לי לאימייל שלי:
liad_orian@walla.com
ליעד.

קישור: התנתקות – יש סיבה לא להתייאש? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=60193