שאלה
בס"ד
לחברים מקשיבים שלום.
קודם כל אני מצטערת מראש אם השאלה תיהיה קצת ארוכה ומבולבלת פשוט יש לי כמה נושאים שקשורים בצורה כזו או אחרת אחד לשני וחשוב לי לשאול אותם ולקבל הדרכה.
אז ככה, אני נערה בת 15.5 חוזרת בתשובה מבית מסורתי.בערך כשנה וחצי מאז התחלתי לחזור בתשובה עמדו בפני לא מעט קשיים שעל חלקם הצלחתי להתגבר בכוחות עצמי אבל עכשיו אני מרגישה שאני חייבת לעשות משהו,לשנות...אני פשוט מרגישה שאני לא יכולה להמשיך ככה! ואני אסביר למה אני מתכוונת. בתחילת חזרתי בתשובה לדג' כשהייתי מוציאה את המנורות מהמקרר המשפחה הייתה אומרת שאני מגזימה ואף לא מסכימה לקבל את זה היום אפשר להגיד שהם התרגלו.אבל את הקידוש בבקר אני מקדשת לעצמי בחדר בלי שאף אחד יראה כי זה כבר נראה להם ממש הגזמה.אני לא אוהבת לעשות את זה...לא יכולה! או שאני חותכת לעצמי טישו לפני שבת...הם פשוט לא מוכנים לקבל את ה"הגזמות" שלי ועיתים אף "צוחקים" לא צוחקים ישירות עליי אלא סתם איזה מגזימה אני וזה לא נעים לי ולפעמים אני אפילו "מוותרת"..ואין לי כח לזה...במקום להיות עסוקה בלהתחזק עוד ועוד אני מוצאת עצמי נאבקת על מצוות בחיי היומיום!(ולא,זה לא עוזר לדבר איתם,ניסיתי! אני לא רוצה לכפות עליהם כלום..אימא שלי אפילו הושפעה ממני בכמה נושאים אבל מה שנקרא"עד פה"! ולכן הנושא של לדבר איתם לא רלוונטי כ"כ פה)מלבד זאת,אין גם הפרדה אצלנו בבית בכלים חלביים ובשריים וזה ממש מפריע לי! לכן, חשבתי לעבור בית ספר וזה כבר העניין השני. חשבתי לעבור בית ספר לבית ספר יותר חזק כי גם בבית ספר אני מרגישה מן "עוף מוזר" כזה.אפשר להגיד שבעיני חלק מהבנות אני נחשבת מין "דוסית" כזאת. אני מרגישה מוזר שאני לא יכולה להתפלל לדג' בכוונה שלמה ועם עיניים סגורות כי כל הכיתה תסתכל עליי באופן מוזר.אני מרגישה מוזר בכך שאני הולכת עם נעליים סגורות מתוך הרגל(לא גרביים ארוכות) ולכולם זה נראה מוזר. ובגלל זה אני עוצרת את עצמי מלהתחזק כי אני תמיד אראה שונה וכדי להתגבר על 2 הדברים חשבתי לעבור לפנימייה-אבל זה קשה מדי!! אין מצב שאני יוכל להתנתק מהמשפחה בגיל כזה וגם אין מצב שההורים שלי יתנו לי והם יראו את זה כעוד הגזמה.חוץ מזה שתמיד אומרים שזה הגיל לבנות את עצמינו...וזה כ"כ נכון!!! אני כ"כ רוצה לעשות את זה,לבנות את עצמי להיות משהו אחר..יותר חזקה,יותר טובה, אבל אני פשוט לא יכולה ככה!!
תשובה
שלום יקרה.
אני מברכת אותך על הדרך הקשה כל כך בה בחרת ללכת. וגאה בך. ההתמודדות נשמעת כל כך מסובכת! בחרת לבד, התחזקת לבד ואת עומדת איתנה מול כל הרוחות- הבית, המשפחה, החברים... כל הכבוד!
תראי, אמרת שפנימיה- קשה, ובית ספר אחר- אי אפשר... ואז חשבתי שכבר נגמרו לי הרעיונות- כי איפה יותר קל לשמור כשרות, שבת, הלכות אם לא במסגרת דתית מלאה? ולדחות- הרי זה לא בא בחשבון!
ובכל זאת- בחורה כל כך אמיצה לא מגיעה אליי ככה כל יום....
אז תראי. קודם כל, אני חייבת לומר- הדרך שבחרת היא לא קלה. וכל עוד תגורי בבית (בחירה קשה) זה לא יהיה יותר קל. וכל עוד תשארי בחברה הקודמת- זה גם לא יהיה קל... כי את הפתרונות הקלים יותר והפחות טובים, את מסרבת לקבל! אז מה עושים?
יש לי כמה מחשבות:
דבר ראשון, מה שהכי עוזר- חברה. למצוא אנשים שמתאימים לך. איפה? בתנועת נוער. במקום התנדבות שיש בו כאלה באיזור מגוריך. בביקור באולפנה קרובה.
דבר שני חונכת. למצוא רבנית או מדריכה שגרה קרוב שתלווה אותך, שתייעץ לך על בסיס יום יומי. שתעזור לצלוח את המכשולים (כמובן שאנחנו פה תמיד). איפה זה אפשרי? בבית הכנסת בשכונה, אם תתקשרי לקו ננסה לעזור לך למצוא מסגרת אישית כזו. בסמינרים לחוזרות בתשובה. כמו מכון אורה בירושלים (שוב, אני לא יודעת איפה את גרה ומה רלוונטי), שיעורים תורניים המתקיימים באזור ולשם מתנקזות בנות דתיות, רבנים וכו´...
אבל חשוב שתדעי שזה מאבק לא פשוט. ברגע שבחרת בחירה שונה מהסביבה שלך, בחירה שאני אישית מאד מעריכה ומכבדת אותך בשל כך, בחרת להיות שונה ולקבל יחס שונה. אם זה לעג (מה שמראה לעיתים על פחד, בורות) או אם זה "לזרום איתך" כמו אמא..
תנסי לשתף את הסובבים אותך במה שעובר עליך. נראה לי שהם לא מספיק מבינים. לא בקטע של להחזיר אותם בתשובה, אלא להסביר מה את מרגישה, למה בחרת מה שבחרת, מה מוביל אותך. אולי תקבלי הבנה ושיתוף פעולה יותר גדולים בשל כך. בתקווה.
בהצלחה רבה בהמשך הדרך
ושתהיה שנה טובה באמת.
שלומציון
עברתי על התשובה ועלה לי עוד רעיון, רק אם הוא מתאים לך - 'לברוח' מדי פעם מהמתח - אולי אם תעשי שבת מדי פעם אצל מישהו 'חזק' אז זה יהווה בשבילך איזו הפסקה מהמאבק ויעזור לך למלאות מצברים. אם תרצי - את מוזמנת ליצור קשר -
יהונתן, חברים מקשיבים.