שאלה
אני נער בן 17 הלומד בישיבה תיכונית (עולה לשמינית) ואני מוטרד ממה יהיה כאשר הלימודים יסתימו.
ללכת לצבא ישר? מכינה? הסדר? ישיבה גבוהה?
אני לא שולל כלום אבל אני רוצה שהבחירה שלי תחרוץ את עתידי אני רוצה שבעוד 10 שנים יהיה לי כיפה אני יאהב גמרא יהיה לי ילדים דתיים אך אני מפחד מלהיות יותר מידי "דוס" כלומר אחד כזה שכל היום בישיבה לומד, מנוכר, אני רוצה להיות בחור עובד מגדל ילים משחק איתם מבלה זמן עם אישתי וגם לראות טלויזיה או סתם לבלות עם החבר'ה.
האם הרצונות שלי מנוגדים? מה עלי לעשות, לאן לפנות בצאתי מהישיבה התיכונית?
אשמח אם תענני בתודה מראש
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה
רוב שלומות
ראה - בחיים יש שלבים שונים. כל שלב חדש יש בו מן הקיצוניות המבורכת. למשל; כשי למוד את סוד הדיבור - הוא מדבר, פעמים רבות, בלי סוף. מדוע? כדי לחזק את מיומנות הדבור. גם אנחנו, בצאתנו לקראת החיים, אנו זקוקים לתקופה שבה נעמיק בתורתינו ובעצמנו. כשם שבתקופת הטירונות החיל רץ מהבוקר עד הערב, כך גם בישיבה - האדם שוקע בתורה, סופג אותה ומתמלא בה. לאחר שנות הישיבה או המכינה, הוא יוצא 'לחיים' שם מתחיל תהליך האיזון. ממצב של לימוד מלא לאורך כל היום, אדם עובר למצב של 'קביעת עיתים לתורה' למעט בני עליה שתורתם אומנותם.
לכן - אל תדאג - כמו כולם אתה תיצור בעז"ה את האיזון שלך מתוך תורה אהבת ה' ויראתו. אך כדי להגיע לכל זה אתה צריך שנות טירונות מעמיקה, שאף היא מליאת חיים ושמחה פנימית ועמוקה מאד.
בברכת הצלחה
רפי פוירשטין