שאלה
אמרו לי שכדאי לי לקיים מצוותכי אחרת בעולם הבא אני אענש, אז קודם כל, אנ'לא מפחד, כאילו, ביג דיל, נו, נענש, העיקר שנהנים, וחוצמזה מי אמר בכלל שיש הענשה, ומאיפה כולם יודעים כבר כמה מעלות חום בכל תנור יש שמה?
תשובה
לשואל היקר
שלום וברכה.
לפני ששואלים האם יש גהינום או לא, כדאי לחשוב ביחד מהו אותו גהינום. הרי הקב"ה, שאין לו גוף ואף לא דמות הגוף, ודאי שלא יברא גהינום גשמי עבור נשמות שכבר עזבו את הגוף מאחור...
ננסה להמחיש דרך משל: תתאר לך שאתה יושב בחדר יחד עם חבר, ושניכם מדברים על צדיק גדול ואוהב ישראל. ניקח לדוגמא את ר´ אריה לוין או הרבי מליובביטש. והנה מתגלגלת השיחה וגולשת ללעג וזלזול באותו צדיק. ואז לפתע נפתחת הדלת ואותו צדיק בכבודו ובעצמו נכנס לחדר. אני מתאר לעצמי שאתה מתמלא בושה. ואז בחיוך רחב הוא ניגש אליך ונותן לך חיבוק ארוך, אמיתי ואוהב. בשלב הזה אתה כבר רוצה להיקבר באדמה. איך עשיתי לו את זה? איך עשיתי לעצמי את זה?
ובכן, ידידי, זהו הגיהנום. כן, הגהינום הוא לא פחות מאשר החיבוק של ה´.
לאחר 120, כשהגוף בָּלֵה ורק הנשמה נשארת, והיא הרי יודעת את האמת. האמת היא שיש ה´. האמת היא שה´ יתברך אוהב אותנו הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לתאר. הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לאהוב אותו. האמת היא שהמצוות הם עצות טובות כיצד להתקרב אליו והעבירות הן בעצם הפיספוסים שלנו.
אך מה לעשות? בעולם הזה הגוף עוד מצליח להסתיר את האמת הזו. העולם = העלם. אבל בעולם האמת אנחנו מגלים כמה ה´ יתברך אוהב אותנו, ולעומת זה – כמה כפויי טובה היינו. והחיבוק הזה כמה מתוק הוא. והבושה שלנו – כמה איומה היא. והיא היא הגהינום בעצמו.
ולא רק הבושה אלא הצער הרוחני העצום על הפספוס שפספסנו כאשר היינו בעולם הזה ולא ניצלנו אותו.
ועכשיו תחשוב שוב ותענה לעצמך: מה יותר מפחיד – אש בתנור מספר 7 בגהינום או הבושה שלא נגמרת, ושאין לאן להוליך אותה?
"מרובה מידה טובה ממידת פורענות". גן עדן הוא הצד השני של אותו חיבוק. ככל שאנו זוכים להידבק בה´ יתברך, בתורתו, ובמצוותיו, בצדיקים וכו´ כך אותו חיבוק אין סופי יכול להיות נעים לנו, הרי לו כ"כ ייחלנו.
בשורות טובות
ושנזכה לחזות בנעם ה´ ולבקר בהיכלו.
נשמח להמשיך ולהתכתב איתך!