מה הקטע של המצוות? נמאס לי להרגיש כל הזמן שבוחנים אותי

שלום לך!
אני חייב להודות שברגע הראשון שקראתי את שאלתך, גם הרגשתי הזדהות עם הקושי שאת מתארת, אך בעיקר הרגשתי שאת שואלת באמת מכל הלב ועם המון רצון טוב...
הדבר האחרון שאפשר לומר על שאלתך זה שהיא שאלה מוזרה. לדעתי, היא שאלה מדהימה. בעז"ה מקווה שהדברים שאכתוב יעלו יעזרו לך...
מצטער על האיחור בתשובה היתה לי בעיה במחשב, ועוד מצטער אחד, שיצאה לי מגילה במקום תשובה - אבל זה התבקש מהשאלה...

קודם כל, אם את מרגישה שאת כל הזמן לא בסדר וכל הזמן תחת עין בוחנת, זה באמת נורא. איך אפשר לחיות ככה שכל הזמן את במבחן?
ובאמת התורה ממש לא מעוניינת במצב הזה, כמו שכתבת שהתורה היא תורת חיים, והיא רוצה להעניק חיים. לא רק חיים לחיים הגשמיים, אלא גם לעזור לחיים הרוחניים לפרוח, וזה כל מטרתה -לתת חיים. ואם את מרגישה חנוקה, אז זה ההפך מכל מה שהתורה רוצה.
תשנני לעצמך את זה. ממש לא נכון שהתורה רוצה להלחיץ אותך או להרוס לך את הטיבעיות של החיים. ממש להפך! התורה לא רוצה שתהיי לחוצה, התורה רוצה להפוך את החיים לטבעיים! איך? ע"י הקדושה. לדוג' ע"י השמירה מלשון הרע, הלכות צניעות ועוד אלפי דברים שאנחנו לא מבינים, שבאים לתת לנשמה שלנו מצב טיבעי בריא ונעים..

אז איך עם כל הרצון הטוב שלך את עדיין מרגישה בלחץ ומה אפשר לעשות עם זה?

בראש ובראשונה מה שכתבת "חשוב שבחיים היומיומיים תהיה בנאדם טוב, תחשוב מחשבות טובות, ותתרום לעולם את מה שתוכל מאישיותך וממעשיך" ומה שתיארת אנשים שחיים בצורה חופשית וטובה ואת רוצה לחיות כמוהם זה רצון נכון מאוד! וככה באמת תחיי בעז"ה! זו באמת בריאות וכך צריך לחיות. ככה נראים חיים אמיתיים.
אלא שרוב האנשים שחיים כך עושים זאת מתוך רצון טוב, אך הם מתעלמים מהחלקים הפנימיים שיש בנפש אדם, ולאט לאט הם הולכים ונעשים פחות ופחות קדושים(גם אם בהתחלה הם נראים בסדר מבחינה רוחנית - באמת הם הולכים ומתרחקים). הסיבה לכך היא שהחלקים הפנימיים בנפש האדם הם קצת פחות בולטים ולכן פחות מתייחסים אליהם בצורה רצינית. לדוג' בטוח שמעת בטח בחיים כמה פעמים - "אוף! מתי כבר תהיה ארוחת צהרים"? אך האם שמעת פעם על מישהו שאמר "אוי אני כבר כ"כ מחכה לתפילת המנחה?" כמעט ולא. למה? כי האדם מודע למצבו החומרי מאוד ולכן קל לו לנהוג בטיבעיות בתחומים האלו, אך בדברים הרוחניים והקדושים אלו - אדם שלא פיתח בעצמו את זה - מרגיש שזה ממש זר לו ומעיק עליו.
ממש כמו אדם שמעולם לא שמע מוזיקה. בפעם הראשונה שהוא ישמע איזה לחן, זה ישמע לו פשוט רעש צורמני. והוא לא יבחין בהרמוניה של הלחן היפה. כך בקדושה מי שלא שמע מעולם צלילים של קדושה אמיתית, ולא פיתח בעצמו "הקשבה לצלילים" של הקדושה, כל פעם שהוא מתעסק עם קדושה זה הוא מרגיש שזה צורם ומעיק.
ולכן חלק מהאנשים מעדיפים להתעלם מכל העיניינים שנוגעים לתורה ולקדושה כי בהתחלה זה באמת לא טיבעי להם, ולכן הם פחות או יותר עושים מה שמתאים להם, הלכות ומנהגים שהם "זורמים איתם" ומה שלא הם מוותרים עליו - ובזה זה מסתכם מבחינתם. (עוד רגע אנסה להסביר מה הדרך כן להרגיש טבעי עם זה..)
ואם תאמרי גם בקדושה אני מרגישה טיבעית - יש לי רצון טוב ואני אתחבר "בדרכים אחרות" כמו שכתבת זה לא נכון. כי אנחנו חיים בעולם של פרטים וכללים ברורים - ואי אפשר לוותר על זה ולחיות באופן כללי לפי ההרגשה.
ואנסה להסביר את עצמי. כמו שלא תאמרי "די, נמאס לי אני רוצה לזרום אין לי סבלנות להשקיע בפרטים, מהיום אני אוכל רק לחם עם חומוס, אין לי כוח ללכת למכולת, לקנות ירקות, לקלף, לבשל, לשים עוף, לתבלן, לקרר, לשטוף כלים וכו' וכו'" למה לא תאמרי כך? כי את חיה לגמרי את העניין של האוכל וזה דבר טיבעי לך, וכל "ההקפדה" על הפרטים של לחתוך סלט עם 3 סוגי יקרות, וכמות של מלח ולימון, לא מפריעים לך. ככה גם בדברים רוחניים אי אפשר לומר "די נמאס לי אני רוצה לזרום אין לי סבלנות להשקיע בפרטים, מהיום רק אתפלל חצי תפילה ואתן שקל לצדקה ביום" אי אפשר! גם בחיים הרוחניים יש כללים וחוקים ואי אפשר לעשות כאילו, "וקליל", אלא יש חוקים ברורים, בדיוק כמו שיש חוקים ברורים בטעם של אוכל מה נחשב טעים ומה נחשב מר או מלוח מידי. וכמו שאי אפשר לחפף בעניין של הטעם של האוכל, כך אי אפשר לחפף בעניינים של הקדושה. אבל - ופה מגיע האבל הגדול - ככל שתחיי את הקדושה בצורה טיבעית ותתחברי אליה, בין ע"י לימוד והבנה ובין ע"י מעשים של קדושה, כך כל הפרטים לא רק שלא יעיקו עלייך אלא הם ישמחו אותך!
ואז תתחילי בעצמך לחיות בצורה טיבעית לגמרי! ממש כמו אותם אנשים שסיפרת עליהם שהם מאושרים כי הם אנשים טובים וזהו... כך גם תהיי את, אבל מתוך מקום של קדושה אמיתית ושל אמונה, ולא ממקום של הזנחה של הצד הרוחני. כל פירטי התורה יהיו לך כמו "סלט" טעים שיש לך מתכון שלם איך להכין אותו ולכן את כל כך משקיעה בו.
לאנשים אין כוח להשקיע בפרטים בדר"כ כי הם לא מבינים למה. לדוג' שהייתי נער הייתי יכול לשחק שעות כדורסל. ורצתי מצד אחד של המגרש לצד השני - עשרות פעמים בשעה. אם היו אומרים לי לרוץ בדיוק באותו האופן רק לא במשחק כדורסל, אלא סתם במגרש חניה - הייתי נשבר אחרי רבע שעה. כי כאשר אתה מתחבר למה שאתה עושה - כמה שזה יהיה קשה פיזית - זה קל נפשית וריגשית ואתה מצטער שזה נגמר. אדם שמח להיות עם היד על הדופק בדברים שהוא אוהב ומתחבר אליהם. תיראי אוהדי כדורגל הם כל הזמן מתעדכנים, תיראי סוחרים בבורסה הם כל הזמן עוקבים. אז ככל שתתחברי לקדושה יותר ככה יותר תאהבי ותשמחי לעקוב
אחרי כל פרט ותהני להיות עם היד על הדופק כי זה יבוא מאהבה ושמחה! (איך להתחבר אנסה להסביר בהמשך קצת)
מעבר לכך, לגבי מה שכתבת, שאת מרגישה הקב"ה נותן לך לפי המעשים שלך. גם זו תפיסה שגויה, לדעתי.
הקב"ה מתייחס אלינו כמו אבא לבנו, הוא נותן לנו תמיד את המקסימום שהוא "יכול" לתת לנו. כי הוא אוהב אותנו ורק אם יש דבר שבאמת לא טוב לנו או לא מתאים לנו - הוא נמנע מאיתנו - וגם זה רק מאהבה. הקב"ה - לא תופס אותנו בקטנות אלא כל אדם ואדם לפי מדרגתו ולפי יכולתו כך הקב"ה מסתכל עליו (אז למה עם צדיקים מדקדק איתם הקב"ה כחוט השערה? שאלה אך לא כאן המקום להרחיב בזה). אבל עיקר התורה הרי זה הרצון הטוב והאמיתי של האדם ומי שיש לו רצון טוב - כמוך לדוגמא - הקב"ה נותן לו את כל מה שהוא צריך כי הדברים נמדדים לפי הרצון ולא לפי התוצאה. ולך יש הרבה רצון טוב לפי מה שקראתי במה שכתבת, את כ"כ כ"כ משתדלת, אז תזכרי שזה העיקר! ולכן הקב"ה אוהב אותך מאוד ומעניק לך עד בלי די. ולא "מחפש אותך בפינות". (אגב, הקב"ה אוהב אפילו רשעים באיזה שהוא מובן - אבל זה סיפור אחר)
ובכלל התורה היא לא "תשלום" על מה שהוא יתן לנו או נותן לנו. אלא התורה היא המזון של הנפש, התורה היא חוקי הטבע של אדם מישראל, ובלעדיה אדם מישראל פשוט נובל... וכך צריך להסתכל על התורה והמצוות.

ובכלל, למה להסתכל על מה את לא מצליחה? בדור שלנו כל כך קשה לשמור על קדושה ועל התורה והמצוות, אז תשמחי על כל דבר קטן שאת מקיימת! תביני שבכל מצווה הכי קטנה שאת זוכה לקיים, יש אור כ"כ גדול, אפילו שאנחנו לא תמיד מרגישים, אז על כל מצווה צריך לשמוח, להפך במקום להסתכל למה את לא מצליחה, תסתכלי על כל מצווה שאת עושה ותשמחי ממנה! תשכחי ממה את לא מצליחה כרגע, בעז"ה יבואו זמנים שתצליחי לקיים יותר, אבל עכשיו תאמרי לעצמך - איך זכיתי לקיים אפילו מצווה אחת קטנה? יש לי יהלום קטן! והנה זכיתי להתפלל בבוקר הזה, למרות שזה בלי כוונה - זה עצום! ואם זכית קצת לכוון בתפילה - בכלל תשמחי עד הגג! אמרת לחברה בוקר טוב בחיוך? מדהים! תגידי לעצמך איך הצלחתי להיות כ"כ טובה? וכך על כל דבר הכי קטן שאת עושה תשמחי! יש לך מזוזה בבית, איזה עושר! עוד יהלום ועוד יהלום! ומתוך ההסתכלות הזו תתחילי לחוש שאת לא חייבת להיות מושלמת, אלא להפך קשה להיות מושלם, אבל כל דבר טוב שאני עושה - זה זכות בשבילי! וכך גם לא תהיי בלחץ מזה וגם רק תשמחי על כל מצווה שנקרית בדרכך. אם יש משהו שלא הצלחת לעשות, לא תהיי מופתעת וכעוסה מכך.
משל למה הדבר דומה? היו היה ילד רחוב יתום. מלוכלך, רעב, ולא יודע לקרוא למרות שהוא בן 14. אך הוא החליט לאט לאט לשקם את עצמו. התחיל ללמוד קריאה וחשבון. זה כ"כ הרבה בשבילו! הרי הוא זוכר מאיפה הוא בא... והנה לקח אותו איזה מוסד לטיפולו, ושם הוא מקבל כל יום מקלחת חמה וארוחה אחת ביום. מדהים! הוא כ"כ מודה שהוא זכה לכך. עד שהצליח במאמצים מרובים להוציא תעודת בגרות! בשבילו זה פשוט נס! איך הוא שהיה באשפתות זוכה להוציא תעודת בגרות. וכך להאט לאט הוא ממשיך לעלות מעלה מעלה שהוא לא מסתכל עד כמה הוא חסר אלא רק עד כמה הוא התקדם..
כך גם אנחנו בעולם הזה. העולם הזה הוא חשוך מאוד. יש כאלו שאומרים שקשה להאמין שיש בעולם הזה בכלל טוב וקדושה. ולכן על כל מצווה הכי קטנה שיש לנו, אנחנו שמחים עד הגג. ובטח אם אנחנו מקיימים כמה מצוות - שווה לרקוד בשביל זה כל החיים. אנחנו לא מופתעים מכך שאנחנו לא מצליחים, כי אנחנו יודעים שבעולם יש הרבה חושך, אלא להפך אנחנו מופתעים ושמחים על כל דבר טוב אפילו הכי קטן שזכינו לעשות.
תחשבי על זה...

ובאמת אחת מהדרכים שנראה לי שאולי תוכל לעזור, זה שתנסי ללמוד אמונה, אני בטוח שאת באמת מאמינה, אבל אני מתכוון שחשוב ללמוד אמונה, ללמוד מהי תפילה, מהי עבודת ה' מאהבה, מהי ההתחדשות היום יומית בעבודת ה', למה התורה עוסקת כל כך בפרטים קטנים? וכל מיני כאלו "קטנות"? למה התורה נקראת תורת חיים? למה לשמור כשרות? הלכות צניעות? ועוד ועוד.
וככל שתתחברי יותר ויותר לתורה ע"י לימוד אמונה, ועל ידי תיקון המידות - (במובן האמיתי לא במובן המלחיץ - כלומר שפשוט תשתדלי להיות אדם טוב יותר) פרטי ההלכה כבר לא יעיקו עלייך אלא להפך זו תהיה דרך בשבילך לבטא את האהבה שאת חשה - לאמונה ולקדושה, וכאשר האהבה ממלאת את הלב הפרטים לא מעיקים אלא להפך! ותזכי לחוש באמת "שאין בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

אל תתייאשי. אל תוותרי. בסבלנות תצליחי ותאירי לכל עם ישראל באישיותך! ובצורה טיבעית וזורמת כמו שאת רוצה!
מקווה שעזרתי - אם לא אז תחזרי ותשאלי שוב ואנסה שוב,

חגי.