מה הסיבה ליסורים, ואיך להבין את הרמזים בעולם?

בס"ד


שלום וברכה,

ראשית כל רוצה אני לומר לך עד כמה אני מתפעל מגישתך אל הדברים.
גם כאשר אתה מתאר את הקושי והצער אותם אתה מרגיש, יודע אתה להבחין בכך שהכל מאת ד´ ואינך מתלונן ובא בטרוניה.

אכן כפי שאתה אומר, רב אמי מלמד אותנו ש´אין ייסורים בלא עוון´ (מסכת שבת דף נה ע"א).
בצורה הפשוטה של הדברים הכוונה היא שייסורים באים על האדם בגלל עוונותיו.

אבל אנו צריכים להיזהר לא להפוך את עצמנו לחברה של ´חיפוש חטאים´, לא כלפי עצמנו ולא כלפי אחרים.

הרמח"ל במסילת ישרים אומר (פרק ג´) כי צריך האדם להתבונן בדרכים, איזו היא דרך טובה ומהי הדרך הרעה אשר יסור ממנה. זהו הפשפוש במעשים. לאחר זאת צריך האדם גם למשמש במעשיו, כלומר- לראות האם במעשים הטובים שלו יש צדדים לא טובים. על ידי כך שיעיין ויבדוק, יוכל לסור מהדרך הרעה ובע"ה לדבוק בדרך הנכונה והכשרה להליכה.

כלומר- אנו צריכים לבדוק את עצמנו. לראות היכן יש לנו מקום לתקן, לאן יכולים אנו לשאוף.
העניין היפה והחשוב ביותר הוא שכיוון שרוצים אנחנו להיות אנשים ערכיים ולעבוד את ד´ יתברך בצורה השלימה ביותר, אנחנו משתדלים לא ´לחכות´ לסימנים הללו בדמות הייסורים. לא רק הם המדד לעבודה שלנו.

הרמח"ל בהמשך דבריו מבאר שבעולם הזה אנו כסומא המהלך בחושך. לאדם כזה יש שני סוגים של מכשולים. הראשון הוא שיכול להיכשל וליפול אם אינו נזהר. ושנית יכול הוא לדמות שהעמוד הניצב לפניו הוא אדם או לחשוב שהאדם הוא עמוד.
לכן ראשית כל עלינו לבדוק את הדרכים. לפשפש ולמשמש.

אולם מוסיף על כך הרמח"ל שאין זה מספיק- עלינו גם ללמוד מפי הרבנים, אשר הם כבר מכירים את תוואי הדרך, הם עומדים למעלה, על המרפסת, ומשקיפים משם על כך המבוך הגדול בו אנו נמצאים. הם יכולים לתת לנו נקודה של אור ולהדריך אותנו באותו חדר חשוך.

הבעיה בחדר החשוך יכולה להיות כפולה. הבעיה העיקרית היא שניפול חלילה לתאוות העולם הזה.
אך יכולה להיות בעיה נוספת והיא שניפול חלילה לכיוון השני, ומרוב בדיקה ונסיון לבדוק ולחפש את הצדדים הרעים שלנו- נמצא שאנו פוצעים את עצמנו בנסיון לנקות את הגוף. נוברים בפצע וגורמים לזיהום חלילה במקום לחטא ולתת לו זמן להיסגר.
לכן צריכים אנו גם הדרכה מרב. רב שנוכל להתחבר אליו, ללמוד ממנו. רב שיהיה בשבילנו כמלאך ד´ וירומם אותנו. יאיר את דרכנו.

הרב קוק זצ"ל (אורות התשובה) נותן לנו קנה מידה על ידו נוכל להבחין האם אנו באמת הולכים בדרך ישרה, או חלילה מכאיבים מדי בנסיונות חיטוי הפצעים.
אם האדם חש כי נופלים עליו עצבות וקושי גדולים מדי, אשר גם גורמים לעיכוב התשובה שלו- אם כן סימן הוא שהתשובה אינה במעלתה השלמה.
תשובה טובה ומעולה היא כזו שנוסכת שלווה בלב האדם, קורת רוח ונעימות.
התשובה לא צריכה לגרום לנו לרדוף אחר הצל של עצמנו. היא כן צריכה לעורר אותנו, שהרי רוצים וחפצים אנחנו לשוב אל חיק כנפיו של הקב"ה..!
אך יש הבדל בין זריזות שמחה של מצווה לבין לחץ.
"בשובה ונחת תושעון”.


יש כמה סוגים של ייסורים.
יש ייסורים כמו חלילה חולי, פטירה של קרוב ל"ע וכד´. אלו ייסורים מאד קשים. כאלה שמלמדים אותנו כי צריכים אנו לשוב בתשובה. להתבונן כמה שנוכל בדרכינו ולהשתדל להתקדם כמה שאפשר ובמה שנוכל.

אך ישנם ייסורים כאלה שהם אולי לא נעימים ואפילו גורמים לנו לחוסר מנוחה ושקט, אך הם לא באמת כה גרועים כפי שאנו מקבלים אותם. ובטח לא לעומת הייסורים שהוזכרו קודם לכן.
אם פספסתי את האוטובוס שכה חיכיתי לו, זה יכול להיות דבר המעמיד אותי בנסיון רב, למשל- לא להוציא את הכעס על האדם הקרוב העומד לידי או לפחות על מי שיתקשר אליי ראשון לטלפון.
אם קיבלתי ציון גרוע במבחן, או שסתם אני מרגיש כאילו הכל מתפספס ולא הולך לי היום, כמו גם אתמול. ובכלל- חודש שלם כבר אני מרגיש תקוע...

התחושות האלה הן לפעמים יותר מצידינו מאשר מה שהן באמת.
אמנם יכולתי לצפות ליותר... אבל למה? מגיע לי יותר?
נעשה לי עוול בכלל, או שאני סתם מרגיש תחושה כזו של רפיון כח וחוסר אונים?

המצבים האלה הם לאו דווקא ייסורים. אולי כן נסיונות, אך כאלה שאנחנו בהחלט יכולים להתמודד איתם.
פשוט צריכים אנחנו לפשפש ולמשמש מעט בדרכינו ובמעשינו- ואז נגלה כמה פשוט הדבר.
למשל- להתבונן בעין טובה יותר על המציאות. בעין אופטימית וובטחון ברבש"ע.

ועוד דע לך שרבינו תם, אחד מגדולי הראשונים, אומר בספר הישר- כי הקב"ה מביא ייסורים על מי שהוא אוהב.
מי שכבר נגמר תפקידו בעולם, או שכביכול אינו ראוי להיות בו (בחשבונות שאין אנו יודעים אותם) עובר ואובד מן העולם. אך מי שמשאיר אותו הקב"ה בעולם ומייסר אותו- הרי אלו ייסורים של אהבה, ובאים הם במטרה לזכך אותו.


לקבוע האם להישאר בדרך כזו או אחרת בעבודת ד´, יהיה מעט קשה.
קודם כל- משום שאתה היחיד שתוכל לעשות זאת. אולם בנוסף לכך קשה יהיה אף לייעץ כיוון שלצערי אינני מכיר אותך.

אולם בע"ה נוכל לנסות ולפתוח כמה אפיקים שיוכלו לעזור לנו לראות את הדרך.

ה´שפת אמת´ על פרשת במדבר (אות תר"נ) מבאר מדוע נצרך המניין של כל ישראל. הרי עם ישראל מיוחד דווקא בכלליותו, דווקא באחדות הגדולה שלו בתור עם אחד. אם כן לשם מה צריך הקב"ה למנות כל אחד ואחד מישראל בתור פרט?
מסביר על כך ה´שפת אמת´ כי אמנם אנחנו עם אחד, ציבור גדול- אולם בתוך העם האחד הנפלא הזה יש לכל אחד ואחד את הדרך המיוחדת שלו בעבודת ד´. שכינה מתגלית דרכו, והוא כלי להופעתה על פי ייחודו.

המהרש"א (מסכת עבודה זרה דף יט ע"א) מסביר כי מה שאומרת הגמרא ´אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ´ כוונתה היא על הרב. כלומר- שכל אדם ילמד אצל הרב אשר הוא מרגיש רצון ללמוד אצלו וממנו יינק את תורתו. ובמילים אחרות- כל אחד יבחר את דרכו הכללית בעבודת ד´ על פי הדרך המיוחדת שלו אליה הוא נמשך.

מכל דרך יש מה ללמוד ולקלוט. בכל דרך יש מה לקבל.
אם כרגע אתה חש שהדרך בה אתה נמצא כרגע אינה מתאימה בדיוק לדרך עבודתך המיוחדת שלך- אדרבה- ב"ה שיש בך רגש כזה ויכול אתה לנסות ולמצוא את דרכך.
אמנם זכור לקחת אתך בתור צידה וגם כאמת- דברים טובים שספגת בדרכם של ר´ נחמן ותלמידיו. עם הזמן בע"ה גם תצליח לעדן ולקבע בך על פי דרכך את כל שרכשת וספגת במהלך כל הזמן, ותלמד כיצד הועילה לך הדרך בה היית בתחילה.

אני מקווה שבע"ה נצליח להתקדם, ולמצוא את הדרך הישרה אשר יבור [לו] האדם.

כמובן- אם נוכל לעזור ולסייע בדרך, ואם ישנן שאלות נוספות- נשמח מאד לשמען ולהשתדל להשיב בהקדם.

ב"הצלחה בדרכך..!

ניר
nirka10@gmail.com