מה היחס של התורה להשמנה?

שלום רב

יישר כח על השאלה החשובה.

אני רוצה לחלק את התשובה לשלש 'רמות'.

ברמה הראשונה, התורה מתירה לנו לאכול אוכל טעים. כמובן, אסור להיות 'זולל וסובא', ולרדוף אחרי התאוות, אבל אני לא חושב שאת מדברת על אכילת יתר ברמה כזו קיצונית. בנוסף, חשוב מאד גם לשמור על הבריאות, אבל לא כל השמנה היא בעיה בריאותית מהותית. בקיצור - מותר לאכול מתוק ושמן ולהיות שמנים.

ברמה יותר עמוקה, ספרי המוסר דברו רבות על התמודדות עם תאות אכילה. אמנם מותר לאכול טעים אבל ודאי שהשאיפה שלנו צריכה להיות שנעסוק בדברים חומריים 'לשם שמים'. השאיפה הזו מתחלקת להמון המון חלקים קטנים (אין הבדל מהותי בין לאכול משהו משמין, ובין לראות סרט (צנוע!) בשביל 'לנקות את הראש') ולהרבה הרבה רמות, כך שאפשר לומר אמנם שזה 'נפילה וכניעה ליצרים', אבל גם מישהו רזה לגמרי יכול לחוות נפילה וכניעה בתחומים אחרים, שפחות מורגשים או פחות בולטים.

אבל כאן אני רוצה להדגיש משהו מאד חשוב שמתקשר לרמה עמוקה יותר של הבנה. אצל האשה, כל הנושא של השמנה יש לו פנים הרבה יותר מורכבות. לא לחינם הפרעות אכילה הן בעיקר אצל נשים. מצד אחד המודעות לגוף אצל אשה היא הרבה יותר גדולה. מצד שני, ההשמנה אצלה קשורה לסיבות רבות אחרות מאשר 'עודף אכילה', החל משינויים הורמונלים המשך במבנה גופני וכלה בהריון, לידה וכו' וכו'. לכן, ממש ממש לא נכון, לעניות דעתי, לומר לעצמך מול המראה - אני רואה כשלון וכניעה ליצרים, ולא משנה בת כמה את ואיזה מצב.

מה שכן אפשר וראוי לומר הוא, שכל התמודדות עם אכילה או עם תאווה צריך להיות באופן מעמיק ובונה. אני חושב שנכון להגדיר את אכילת היתר (כמו שאר התאוות) כפורקן לתסכולים או למצוקות, ובהחלט ראוי ונכון לשאוף לברר, מה המקור לתסכולים או למצוקות או מדוע אנחנו לא מסוגלים להתמודד איתם נכון אלא דרך האכילה. כמובן, לפעמים צריך את ההתגברות ה'פשוטה' - לא לאכול את העוגה הטעימה שהרגע נמצאת לידך, אבל בדרך כלל צריך הבנה מעמיקה יותר של הנפש שלך ושל החיים שלך. אותה הבנה מעמיקה שדיברנו עליה, תיקח בחשבון גם את כל השינויים הפיזיולוגים שקשורים להשמנה, וממילא תהיה חלק מבנין החיים הפיזי והרוחני.

מקוה שהועלתי מעט, תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי

טוביה
tsbias@Actcom.co.il