מה היחס הנכון לחיצוניות?

לק"י

חודש טוב ושלום וברכה!
אשריך על החיפושים שערכת בעצמך. זו התחלה ראויה של רצון וניסיון למצוא תשובה ולהיות חלק מתהליך הבירור באופן אקטיבי ביותר.
זו לא טרדה או טרחה לשאול את צוות המשיבים שאלות, הרי בשביל זה אנחנו פה ושמחים לעזור.

[הקדמה]
כדי לגשת לדברים צריך להניח ולהגדיר קודם כל את קווי היסוד.
האחד, שמובע בשאלה, הוא ההבנה שכשאנו מדברים על חיצוניות זה יכול להיות נושא רחב. בתוכו הוא כולל גם את נושא האסתטיקה וגם את הפעולות של האדם.
בנוסף, נקודה ההנחה היא שאדם מכיר בכך שיש כמה דרכים לחלק את גורמי ההשפעה על האדם. אחד מהדרכים הללו כולל בתוכו את ההכרה שיש שני מעגלים שמשפיעים עליו. המעגל הפנימי והמעגל החיצוני (שנפרט בהמשך).
על בסיס שני הדברים הללו אפשר להבין הנהגות שונות שהיו בשנים מישיבות המוסר הידועות, סלבודקה ונובהרדוק.
כל אחת מהן הכירה בהשפעות הללו ובהתאם לשיטתה, גרסה שיש להתלבש בצורה מסוימת. ישיבת נובהרדוק גרסה כי האדם, מלכתחילה, צריך להתלבש בבגדים שיתנו לו להרגיש עד כמה הוא שפל ואילו ישיבת סלבודקה גרסה שעל האדם להתלבש בצורה מכובדת ומהודרת, זאת כדי לכבד את מעמדו כאיש ישראלי וכבן תורה.
הדברים האלו אולי נותנים לנו דוגמא, סיפור, אך לאו בהכרח עונים על השאלה של איך זה קורה ולמה?

[פנימה-החוצה, החוצה-פנימה]
הזכרנו שיש מעגל פנימי ומעגל חיצוני. למה אנחנו מתכוונים ומה זה אומר?
האדם הוא משפיע ויחד עם זאת גם מושפע. הוא משפיע מהפנים לחוץ ומצד שני גם מושפע מהחיצוניות. זה לא משהו רע, זו המציאות. זה נובע גם מהמורכבות שלנו כבני אדם, גוף ונשמה שכל אחת מושכת למקום אחר כשאנחנו משלבים בתוכנו את מה שיכול להתבטא בניגודיות אך במעשינו אנו נדרשים ומביאים אותם לידי ביטוי בהרמוניה.
אם ניקח את הדברים האלה למבט אחר נראה שבעצם אנחנו בני האדם, בנויים בצורה של קלט ופלט. הקל והפלט הזה נובעת מתכונו, זה בעצם הצד הפנימי והצד החיצוני וכפי שהזכרנו אנחנו צריכים להביא את זה לידי ביטוי בצורה שהולכת יחד ולא סותרת זה את זה.
חלק מתרבות יוון היא התרבות השוררת היום במערב. תרבות שבנויה סביב האסתטיקה-היופי, סביב צו האופנה ומה נראה הכי טוב. פאר האדם וגופו.
אנחנו יודעים שאדם שבונה את כל אישיותו סביב דברים חיצוניים חסר בו תוכן, הוא לא ממלא את פנימיותו ויותר מזה לא בונה את עצמו בצורה נכונה.
לכאורה, כמסתכלים על זה אז אפשר בהחלט לבוא ולומר בפליאה האם זה אומר שעלינו להתנתק מזה לחלוטין, הרי זה לא הגיוני! אנחנו מנסים להביא את עצמינו לשלמות וכחלק מזה זה גם הגוף (הרי הזכרנו שאנחנו מנסים לבוא לידי הרמוניה בין המשיכה של הנשמה והמשיכה של הגוף)! זה לא שאנחנו מבטלים את הגוף!

["יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם"]
ובכן, זה נכון. אנחנו לא רוצים לבטל את זה אבל אנחנו מבינים שזה צריך להגיע ממקום מסוים. זה דורש מסגרת שתיתן לה את הביטוי אך בצורה נכונה ובריאה. דברים אלו מבוטאים בתוך הדברים הידועים במסכת מגילה, דף ט' ע"ב: "אמר רבי חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב (זה הטעם שכתוב) יפת אלקים ליפת (בראשית, פרק ט', פסוק כ"ז) יפיותו של יפת יהא באהלי שם" (נזכיר רק שיוון, אומה שדגלה בכל נושא האסתטיקה, היא מצאצאיו של יפת - בראשית, פרק י', פסוק ב').
רק כאשר האסתטיקה מחוברת למשהו עליון יותר, כאשר היא מגיעה מהמקום של "אהלי שם", אז היא מתבטאת בצורה חיובית. במצב כזה אנחנו לא נותנים לחיצוניות להשתלט על הפנימיות. כשאין משהו פנימי אז החיצוניות ריקה. כמו בקבוק בלי תוכן.
אם ניקח את הדברים האלו לרמה פרקטית אז אנחנו נפגשים עם אמירה מאוד חדה של רב מנחם מנדל מקאצק זצ"ל: "אני לא מי שאני חושב שאני ואני גם לא מי שאחרים חושבים שאני. אני מי שאני חושב שאחרים חושבים שאני". מדובר פה על הסתכלות על עצמינו מבחוץ. למה?
כשאנחנו מסתכלים על משהו אנחנו מקבלים רושם ראשוני. הרושם הזה קיים לא רק שאחרים מסתכלים עלינו אלא גם אנחנו על עצמינו. לכן גם שיטת המוסר בישיבות התבטאה בצורה אחרת.
האדם הוא לא אדיש לסביבה שלו, ובתוכו הסביבה המיידית ומה הוא משדר לעצמו, ומתוך כך גם לאחרים מלבושו.
במבט אחר צריך גם להזכיר ש"מערכת העיכול" של האדם איננה רק במערכת הפיזית של האוכל אלא גם של הדיבור, והמחשבה.
לדוגמא, אנחנו לומדים את השפה מהסביבה. המילון שיש לנו בראש נובע ממה שאנחנו שומעים וגם קוראים. אנחנו בוחרים אלו מילים אנחנו רוצים לשמר בתודעה ואלו לא, בדומה למערכת העיכול שפולטת את מה שהוא איננו צריך (אך הרושם של הדברים נשאר).

["אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"]
בדומה גם הלימוד על המידות שהיא נפעלת מהלימוד וגם מהמעשים. לא משנה אם נשמע את הדרשן הכי כריזמטי והכי מענין, אם הוא ידרוש על משהו אחד והוא יעשה הפוך זה לא יעזור. השיחה לא תעשה רושם ואנחנו לא באמת ניקח את הדברים למקום בונה כי זה קשה לקבל א תזה מאדם שלא עושה את זה בעצמו.
אחד מדרכי קניין התורה (אבות, פרק ו', משנה ו') הוא שימוש חכמים וגדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה (קידושין, דף מ' ע"ב). אי אפשר לזה בלא זה.
אם נרצה דוגמא נוספת לכך אז כמו שהאדם רושם משהו הוא חורת בזיכרונו את הדברים, זה יוצר תהליך של הפנמה. לכן, בנקודת המידות של האדם והדרך שהוא נוהג בה, המעשה משאיר חותם ואלו בעצם הדברים המפורסמים של בעל "החינוך" במצוה ט"ז: "[דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם אם טוב ואם רע] ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות ואפילו שלא לשם שמים מיד ינטה אל הטוב ובכח מעשיו ימית היצר הרע [כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות] ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים חפץ בתורה ובמצות אם אולי יעסק תמיד בדברים של דופי כאילו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אומנות ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור כי ידוע הדבר ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו כמו שאמרנו ועל כן אמרו חכמים זכרונם לברכה (מכות דף כ"ג ע"ב) רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו [כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד] ורמזו זכרונם לברכה על זה באמרם (מנחות דף מ"ג ע"ב) כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפלין בראשו מובטח לו שלא יחטא לפי שאלו מצות תמידיות ונפעל בהן תמיד".
בסוגיא הזאת של ההשפעה של המעשים על חיינו יש הרבה מקום להאריך אך נביא רק נקודה אחת נוספת מעבר למה שכבר הובא.
ברור לנו שכשאדם רוצח, ח"ו, זה פוגע בו בפנימיותו ואופן התנהלותו. זה לא רק מעיד על היותו אדם עם פגם מסוים אלא גם זה יוצר בקרבו אדישות מסוימת, רשעות מסוימת. ברור שהדברים היו קיימים לפני זה אבל כל עוד הם לא באו לידי ביטוי זה שונה. אם נמשיל את זה הרי שכשיש לנו משהו שאנחנו רוצים להזיז אנחנו נדרשים להרבה כח (יחסית) להזיז את זה בהתחלה. אמנם אם זה משהו שכבר זז אז הכח שנדרש להזיז את זה הוא פחות כי הוא לא נייח (מדובר בנושא שנלמד במסגרת פיזיקה).
לעומת אותו רוצח אדם שכל הזמן חוזר על מעשה מסוים, ולאו בהכרח חטא, זה כבר הופך אצלו לשגרה ומתוך כך זה גם טבע נרכש. אפשר לראות א תזה עלינו. הגוף שלנו מסוגל לאזור הזמן בארץ ואם נטוס למקום אחר יהיה לנו בלבול בשעון הביולוגי בכל מה שנוגע לשעות כי יצאנו מהשגרה. ופה מדובר רק על מצב שלכאורה אנחנו פסיביים בו! אנחנו סה"כ נמצאים בארץ מסוימת.
אפשר לתת עוד דוגמאות ולהרחיב את הנושאים הללו בהרבה אופקים. ספר אחדש ניתן למצוא בו הרחבה בכל הנושאים הללו הוא הספר "עצמותי תאמרנה" שמתמקד בעיקר בנושא של פעולות הגוף והשפעתם אך גם על הלבוש, המוזיקה וכד'.
שיהיה הרבה הצלחה והרבה שמחה מתוך מלוא הרוחב של השלמות!
נתנאל
netanelweil@gmail.com