מה ההבדל בין היהדות לשאר הדתות?

לק"י

שואל יקר!
השאלה שלך היא באמת שאלה טובה. מה קדם? איך יש כל כך הרבה דתות ומה מושפע ממה?
אני חושב שכדי לענות על השאלה צריך להתרומם למבט שהוא מעבר לשאלה של מה הדת הראשונה (ולא רק משום שחלק מהדתות שצויינו הינן תולדות של אחרות המוזכרות גם כן וחלקן אומרות שהן שואבות את תחילת דרכם מהיהדות).
הדת שאינה סובבת סביב חוקים בלבד בסופו של דבר מגיעה למקום וממקום של אמונה והאמונה הזו קיימת מאז ומתמיד. אנו מוצאים את זה עוד אצל תרח שהיה עובד צלמים, התגלגלות של עבודה למשהו כוחני בטבע כדרך לעבוד את ה' שהשתבש עם הזמן והחלו לעבוד את הטבע עצמו ולא את ה'.
כשמבינים שהאמונה עומדת בבסיס של כל דת וקיימת מאז ומעולם אפשר לגשת ולגעת בפרטים. אמנם, אני חייב לציין שאני לא מכיר מספיק את כל הדתות שציינת אבל מכיר מספיק בשביל להגיד שמהמוכר לי הם לא קיימות לפני היהדות, וגם אם כן זה לא משנה אם הם היו או לא היו לפני היהדות.
זה לא משנה כי כל דת שהיא אומרת שיש כח שברא את העולם. אנחנו יודעים שזה הקב"ה. הדתות האחרות ברובם (ודאי הדתות המונותיאיסטיות-המאמינות בא-ל אחד, ויתכן שאף חלק מהדתות הפוליתיאיסטיות-המאמינות באלילים רבים, על אף הסתירה שזה יכול ליצור) אומרים את זה אלא שהשאלה היא איך זה מתבטא אחרי זה בעולם ואיך כל דת "תופסת" את הקשר שלנו עם הקב"ה.

אז אפשר לשאול מה מייחד אותנו? אם היה אמונה לפנינו אז מה איתנו? למה צצנו פתאום?
צריך להבין שהאמונה שלנו כיהודים, מה שנמצא בתוך הגנים שלנו התחיל עוד טרם התהוונו לעם זה התחיל מאברהם אבינו וליווה אותנו גם בתוך שיעבוד מצרים. ואולי עוד לפני זה צריך להבין שכל אמונתנו לא נובעת רק ממקום רגשי, עם כל החשיבות של הליווי שלו בחיינו וכחלק ממי שאנחנו אלא מהמקום השכלי. פה ננסה לעמוד על חלק מההבדלים בינינו, כיהודים מאמינים לשאר הדתות וביטוי אמונתם.
צריך להכיר בכך שיש אנשים שאמונתם מתבטאת רק במקום הרגשי והרצון שלהם להיות בקשר עם הבורא, בראייתם- ברצונם הרי שהוא יתברך קיים, וברצונם הוא בטל.
כשאנשים מבטאים ומגיעים לאמונתם מהמקום הרגשי אז נוצר מצב כמו שהיה עם העבודה זרה שחגגה בעולם לפנינו. בראייתם של המאמינים האלו הכל נבע ממערכת יחסים של ההסתכלות שיש פועל טוב ויש פועל רע (זה רק דוגמא, כך גם כותב המלבי"ם על פרעה ועל התפיסה של האלוקות שהיתה בזמנם בכלל ולא רק במצרים). בראייתם אין משהו אחדותי. כפי שאמרנו בהתחלה כולם עבדו למה שהם בחרו ורצו- הכל נובע מהרגש שלהם ומה הם רוצים לעשות, אין פה באמת מחוייבות. המציאות הזאת קיימת גם כיום.
כשמישהו באמונתו אומר שיש טוב לחוד ורע לחוד יש פה בעיה. זה בעצם יוצרת הבדלה בעולם במובן הכי פשוט. או שאתה פה או שאתה שם, אין באמצע. תמיד תהיה מלחמה בין הצד הטוב לצד הרע אבל לך כבר אין יכולת לבחור איפה אתה. המלחמה הזאת לא מתקיימת בתוכך אלא מחוצה לך.
מהמקום הזה של אמונה שמגיעה ממקום של הרגש אפשר אולי גם להבין מאיפה התפתחה כל המיתולוגיה היוונית ודומיו שהעמידו אלים רבים שקשורים למערכת של האדם והרצונות שלו (בלבד!), מה הוא רוצה: אוכל, אהבה, כח-מלחמה וכו'. מתוך כך הם פשוט השכיחו שהכל מגיע ממקור אחד [ונכון, במיתולוגיה היוונית יש את זאוס, שהוליד אלים רבים (כשחושבים על זה זה לא בדיוק הגיוני..) אבל המיתולוגיה היוונית לא מתחילה ממנו וזה לא המקום באמת לדון בזה].
זו לא התפיסה שלנו ולא על זה בנוי אמונתנו. אנחנו יודעים ומאמינים שהכל, אבל ממש הכל, מגיע מהקב"ה. הטוב והרע (וזו סוגיא בפני עצמה) וכל מה שנמצא, הכל ממנו יתברך!
יש עוד משהו באמונה שלנו שזה גם לא רק באנשים כפרטים אלא זה אנחנו כעם. זאת אומרת עם ישראל הוא יהודי. נקודה. כל יהודי הוא בעם ישראל גם אם הוא לא גר בארץ אך לא כל מי שגר בארץ הוא חלק מעם ישראל. לעומת זאת, האסלאם הינה דת של אנשים שמפוזרים בעולם. אין לה ארץ. אין לה עם. לא כל איראני הוא אסלאמי ולא כל מי שרוצה להגדיר את עצמו כפלסטיני הוא אסלאמי. אצלנו זה חלק ממה שאנחנו ואנחנו לא יכולים לברוח מזה. יותר מכך, יהודי הוא תמיד יהודי, אנחנו "מועדון אקסקלוסיבי" שאי אפשר לברוח ממנו. מי שנולד יהודי לא יכול לברוח ממי שהוא, מזה שהוא יהודי. גם אם מההיבט הרגשי הוא לא רוצה להיות קשור ליהדות, הוא יהודי והוא עדין מחויב בתורה ובמצוות. לעומת זאת, מהמוכר לי, בדתות אחרות אין דבר כזה. בדתות אחרות אפשר להמיר את הדת ולעבור לדת אחרת (יש כאלה שנותנים בגיל מסוים בחירה למי שרוצה להמשיך בדת או לעבור לדת אחרת, או להתנתק מהדת. לא תמיד זה יתקבל בשמחה אבל זה קיים).

אולי היו דתות לפנינו אבל האמונה שלהם היתה מעוותת (קח לדוגמא את פרעה). מה שכן הוא נבע בראשיתו (או המקום ממנו הוא בעצמו צמח) ממקום של הכרה שיש בורא לעולם. בורא אחד. עם הזמן זה התעוות ואנחנו כעם, מתוך אמונתנו אנו באים ומאירים את העולם באמונה בקב"ה וההבנה שהקב"ה הנמצא איתנו פה בתוך המציאות ולא מנותק מאיתנו. זה לא מערכת של "אבא חטאתי תסלח לי" (כפי שקיים בחלק מהדתות) או של חלילה מערכת אינטרסנטית כזו או אחרת של "תביא ותביא" או של "תהיו טובים ואם לא אז.." אלא זה יותר מזה. זה החיים שלנו. זה מי שאנחנו והאמונה נוכחת בכל צעד ושעל של חיינו. אין פה מערכת אינטרסנטית אלא עבודה אמיתית ופנימית של לעשות את רצון הבורא בשבילו, לא בשביל שיהיה לנו טוב (אם כי זה כרוך זה בזה). לו יתואר מצב היפותטי שבו אנו נעשה את רצון הבורא ולא יהיה טוב אנחנו נמשיך לעבוד את ה' כי אנחנו עובדים אותו בשבילו ולא בשביל שיהיה טוב. בנוסף, אנחנו יודעים שעם ישראל לא משנה באיזה מצב הוא יהיה הוא תמיד בן לפני המקום, הקב"ה לא עוזב אותנו (קידושין דף ל"ו ע"א) והנקודה הזאת היא הבדל תהומי בין אמונתנו לבין אמונה של דתות אחרות.
יש רצון לקב"ה הוא לא משתנה. אם נחטא הוא לא יעזוב אותנו ויגיד "בואו נקים עם חדש". זה לא קיים. לפי הבנתי, בשאר הדתות מציאות כזאת קיימת של שינוי הרצון של הבורא.

לפי ההגדרות היום הרי שבאמת הדת הראשונה היא היהדות אך ההבנה וההכרה כי האמונה תמיד הייתה בעולם וממנה צמחו עיוותים שונים שמתבטאים בדתות אחרות היא חשובה אבל זה לא מאיים עלינו, אלא הפוך, זה נותן לנו הבנה שבאמת היום של "וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לפניך ה' אלקינו יכרעו ויפלו ולכבוד שמך יקר יתנו ויקבלו כלם את על מלכותך ותמלך עליהם מהרה לעולם ועד כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלך בכבוד" קרוב.
אקוה שהדברים הועילו.
אם צריך תוכל תמיד לפנות לבירור נוסף לצוות המשיבים,
נתנאל
netanelweil@gmail.com