מה, אני מפלצת?

שלום שואלת יקרה.
כשקראתי את שאלתך לא יכולתי שלא להתפעל ממך. בחמש שורות הצלחת לתמצת את כל שאיפותיך הרוחניות בחיים. כתבת אותן בתור משהו ברור, פשוט, הכי בסיסי בשבילך, הדברים האלו כל כך טבעיים לך, עד שאת לא קולטת עד כמה הם גדולים. יש לך מושג איזה עוצמות יש בשורות האלו? יש לך מושג איזה ערך יש לשאיפות האלו בפני הקב"ה?
שאלתי את עצמי מה גרם לך דווקא עכשיו להתעורר לשאול את השאלה הזו? אולי אלו ימי אלול שאנו נמצאים בשיאם שמעוררים את האדם להתכנס בתוך עצמו, לחשוב על דרכו ועל מעשיו. המושג "חזרה בתשובה" תמיד מתקשר אצלינו להסתכלות על מעשים- מן בחינה מדוקדקת של המעשים שלנו ואם הם טובים או לא. ע"פ המעשים אנחנו מעריכים את עצמינו, ע"פ המעשים אנחנו בוחנים את האישיות שלנו ונותנים לה ציון. אבל המרכזיות של המעשים בתהליך הזה דוחקת הצידה את הדבר המשמעותי באמת- הנשמה שלנו. העיסוק במעשים מנמיך את הנשמה שלנו שהיא הדבר האמיתי והמרכזי! הרי הדבר הכי אמיתי באדם זה הרצון שלו. "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה"! אנחנו נדרשים להיכנס לראש חדש של תשובה- ראש שבוחן את האישיות, אבל באמת. אי אפשר לתת לנשמה ציון ע"פ המעשים. המדד האמיתי ל"אני" זה הרצון, השאיפות, הכמיהה לקירבת אלוקים. נכון, בוודאי שיש למעשים ערך אך לא כשאנו מנסים לראות מי אנחנו באמת, לא כשאנו מסתכלים פנימה על הנשמה. אותה, צריך לנתק מחשבון המעשים.
ואצלך, יקרה... הרצונות נמצאים כל כך גבוה, כל כך עמוק בתוך קודש. וזה הדבר הכי חשוב שאת צריכה לזכור בימים אלו!
כשזוכרים את זה, גם כל הקשר עם הקב"ה משתנה. כי אם מסתכלים רק על המעשים אז גם הקב"ה נתפס אצלינו כמישהו שמסתכל רק על המעשים שלנו, שעסוק כל הזמן בחשבונות ומאזנים, והרי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" ואז- איך אנחנו יכולים לעמוד מולו? הרי כל שנה נגיע שוב לראש השנה ונגלה שחטאנו, נושפל ונתייסר מעוצמת הכאב על החטא- האם ככה אנחנו רוצים ליצור יחסים של קירבה עם הקב"ה, שהם כל מהות חודש אלול?
וזו היתה הנקודה הראשונה שהיה לי חשוב להגיד לך. את כותבת בשאלה שאת כל הזמן חוטאת וה´ כל הזמן מעניש אותך. אבל בכך את מתעלמת ממי שאת באמת, מכל אותן שורות שכתבת שבהתחלה שהן בעיני הכי אמיתיות והכי מהוות את מי שאת באמת. את כל כך קרובה לקב"ה, כל כך אהובה ורצויה בפניו. ה´ לא שונא אותך ואת לא מפלצת! עם כאלו שאיפות וכאלו רצונות- איך יכול להיות שהוא שונא אותך? אלא בגלל שאת נתפסת למעשים, בגלל שאת מתמקדת בהם את חושבת שגם ה´ מתמקד בהם ואם חטאת נראה לך שה´ שונא אותך אבל הדברים כל כך רחוקים מלהיות כאלו... ובכלל, איך את יודעת שמה שעובר עליך זה עונש? שמענו הרי על כל כך הרבה צדיקים שעברו נסיונות לא פשוטים בחייהם. אני לא רוצה כרגע להיכנס לזה אבל אנחנו יותר מדי קטנים בשביל להבין מה הסיבה שדברים קורים לנו, אל תחשבי ככה, אל תחליטי שה´ מעניש אותך, את באמת לא יכולה לדעת את זה.
דווקא ימים אלו של חודש אלול הם הזדמנות מצויינת לפתוח דף חדש, להסתכל על עצמינו באור חדש, אור חיובי, אור שמתמקד במהות שלנו ולא רק במעשים. האור הזה מאפשר לנו להבין טוב יותר את היחסים בין האדם לבורא ולהתקרב אליו.
אני מתארת לעצמי שבאמת לא קל לך- עם כל מה שאת מתארת שעובר עליך, כל אותם נסיונות קשים שאיתם את מתמודדת... בחרת לא לפרט בשאלה וזה בסדר גמור, וכמובן אם תרצי לשתף ונראה לך שנוכל לעזור אז בשמחה. אבל חשבתי על נקודה אחת בהקשר הזה ואני רוצה לשתף אותך בה.
אחד הדברים שמקשים על האדם להתמודד עם קשיים שהוא חווה, זה עניין ההשוואה. זו התחושה, שיכול היה להיות אחרת כי לבני אדם אחרים- קורה אחרת, אצלם הכל טוב. (אגב, תדעי שאת אף פעם לא יכולה לדעת מה עובר על אנשים וגם אלו שנראים לך מבחוץ הכי מאושרים, לא בהכרח שזה ככה באמת). מה עושים? איך אפשר להשתחרר מההשוואה הזו? איך אפשר לנסות לראות קצת טוב במה שיש אצלי?
בכל בוקר אנחנו אומרים בברכות השחר: "ברוך אתה ה´ אלוקינו מלך העולם שעשה לי כל צרכי". איך זה יכול להיות? אם ה´ עשה לי כל צרכי- אז על מה אני מבקשת אחר כך בתפילת שמונה עשרה? עובדה שאין לי כל מה שאני צריכה!
מסביר הרב קוק הסבר מדהים. צריך לשים לב שכתוב- "[שעשה] לי כל צרכי" ולא- שנתן לי כל צרכי. ה´ עשה בעולם כל מה שאני צריכה. כל הצרכים שלי קיימים בעולם. אבל, לא הכל הוא כבר נתן לי, צריכים לקרות עוד דברים עד שכל הצרכים שלי יתמלאו. ויש כאן עוד נקודה חשובה.
כל בוקר את אומרת "שעשה לי כל צרכי"- כל מה שהקב"ה עשה לי- זה לצרכי! כל מה שהוא נתן לי [וגם מה שהוא לא נתן לי], היתרונות והחסרונות- הכל זה לצרכי!
כלומר- גם מה שאין לי זה בדיוק צריך להיות חסר לי! החסרון הזה הוא גם לטובתי.
צריך להתרגל למבט הזה. זה מבט לא פשוט על החיים כי הוא מצריך מאיתנו להודות בכך שגם מה שלא טוב לנו- זה כנראה לטובתינו. זה כמובן לא אומר שאנחנו צריכים לשאוף שיהיו לנו נסיונות, שאנחנו צריכים לרצות שיהיו לנו חסרונות אבל כשהם כבר קיימים זה דורש מאיתנו עוצמות של אמונה- להתרומם ולהגיד- גם מה שאין לי כרגע, זה לטובתי.
בצורה כזו- אדם מפסיק להסתכל לצדדים, הוא סומך על הקב"ה שיודע כרגע מה טוב לו ורק ככה אדם יכול להמשיך, והמבט הזה מביא לקירבת אלוקים.
אני חלילה לא מזלזלת בדברים שתיארת, אני יודעת שקשה לך כשאת רואה שלאחרים הכל מצליח ונדמה לך שרק לך לא. אבל כמו שאמרתי, בעיני השאיפות שלך, והכיוון הכללי שלך בחיים שווים הרבה יותר מכל דבר אחר, ואפשר לשמוח עליהם הרבה יותר מעוד הצלחה במבחן, מעוד חבר וכו´. ובוודאי שערכם עולה בהרבה על ערכם של דברים אחרים שהזכרת גם בשמים.

יקרה, אני רק רוצה לאחל לך שנה טובה ומתוקה. שתזכי להמשיך ולהתקדם בעבודת ה´ שלך, לאט לאט השאיפות יתממשו, הרצונות יבואו לידי ביטוי מעשי. זו עבודה, זה תהליך, זה לא קורה בן יום. זה זמן טוב לקבל החלטות לקראת השנה ולראות איך הופכים שאיפות למעשים. ומעל הכל אני מאחלת לך שתזכי לשוב ולהרגיש קירבת אלוקים ולעבוד אותו רק מתוך שמחה!
כמובן שאם תרצי אשמח להיות איתך בקשר גם בהמשך. מצרפת לך את כתובת האימייל שלי.
להשתמע, ברוריה.
brurya123@walla.co.il