מהי תשובה?

שלום רב,

קודם כל, הרעיון ששמעת הוא חשוב מאד והוא מובא בשם תלמידו של המגיד ממעזריטש - ר' זושא מאניפולי זצ"ל. עניינים אלה הינם באמת בעלי חשיבות מאד גדולה, ובמיוחד בכל תהליך התשובה שלנו, של כל אחד ואחד.

- "תמים תהיה עם ד' אלוקיך" (דברים פרק יח, פסוק יג).
הציווי הזה נאמר בקשר להליכה למגידי עתידות, מכשפים וכדומה. על כך מצווה אותנו התורה- תמים תהיה עם ד', ומפרש רש"י- "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות...”.

התורה מצווה אותנו לבטוח בקב"ה, לדעת ולזכור שממנו הטובה והרעה. לכן על ידי תפילה ותשובה אפשר גם לשנות את העתיד. אין באמת עתיד קבוע מראש למי שבוטח בקב"ה ומאמין שהוא הפועל ועושה את כל המציאות ולכן גם יכול לשנותה.

תמימות היא מלשון שלמות, כמו שלמדים אנו מתרגום אונקלוס.
תמים תהיה- שלים תהא. שלם תהיה.
על נח נאמר- “תמים היה בדורותיו"- ומתרגם אונקלוס- שלים.
וגם ביעקב- "איש תם"- שלים.

התמימות עליה מדברת התורה אינה נאיביות, היא לא חוסר דעת ילדותית. אלא שלמות- אדם הבוטח בקב"ה הוא אדם שלם, וכל הזמן מוסיף שלמות. הוא משתדל להתקדם בתפילה, בלימוד תורה, במחשבותיו ובמעשיו.

למשל- אם עכשיו אדם רוצה להשקיע בבורסה- הוא יבדוק היטב היכן להשקיע, אך עם זאת יזכור בסופו של דבר כי הפרנסה היא מאת ד'. לכן אם בע"ה יעלו המניות שלו- הוא ישמח בזה שהטיב לו הקב"ה. אך אם יפסיד מנכסיו- לא יתעצב או יכעס על כך, כי הוא מבין שזהו רצון ד'. אולי בתור כפרה על חטא ואולי מסיבה אחרת, אך זהו רצונו.
אשתדל לא לחשוב רק מה יצא לי אם אעשה כך או כך, אלא אתרגל לחשוב בצורה קצת אחרת.
למשל- אם יש בעל חנות שלפתע פתח מישהו מכולת למול חנותו- יכול הוא מתוך דאגה לפרנסתו לריב ולהתכתש כל הזמן עם בעל המכולת, אך אם יבטח בד' ויזכור שהוא המכלכל לכל בשר, ישמח ויוכל להמשיך לקיים את חנותו מתוך שקט ושלוה.



- "שויתי ד' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט" (תהילים פרק טז, פסוק ח).
מפרש רש"י- “בכל מעשי שמתי מוראו לנגד עיני, ולמה? כי מימיני הוא תמיד לעזרני לבל אמוט".

גם פסוק זה מדבר על הביטחון בד'. אך בעוד שהפסוק הקודם דיבר יותר על נושא האמונה בקב"ה, כאן עוסק דוד המלך בתהילים בצד היותר מעשי. אנחנו צריכים להשתדל לחיות כל הזמן בידיעה שריבונו של עולם משגיח עלינו.
כשאבא משגיח עלינו אנחנו יודעים שאנו מוגנים ולא יקרה לנו רע, אך עם זאת אנחנו גם יודעים שנצטרך להתנהג כיאות ולא לנהוג בפראות.

גם כשהקב"ה משגיח עלינו אנו יודעים שצריכים אנחנו להיות צדיקים וישרים. לקיים תורה ומצוות. בין אדם למקום ובין אדם לחברו. שהרי אבינו שבשמים משגיח עלינו ושומר עלינו, לבל ניפול רוחנית וגשמית.


אם למשל עליתי לאוטובוס בירושלים עם כרטיסייה של אזור השרון אשר מחירה נמוך משל ירושלים, והנהג ניקב על הנסיעה מחוסר תשומת לב- אני עדיין יודע שעברתי על גזל. כשאנחנו זוכרים שהקב"ה משגיח עלינו ורואה כל מעשינו אין סיכוי שנרשה לעצמנו לבצע מעשה כזה. זה גזל. וגם אם אף אחד לא רואה- שויתי ד' לנגדי!
כשעולה מחשבה לא טובה לראש- נדחה אותה ונחשוב על מחשבה טובה, נעימה וקדושה.


- "לא תקם ולא תטר את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ד'" (ויקרא פרק יט, פסוק יח).
אמר על כך רבי עקיבא במדרש- זה כלל גדול בתורה.
הגמרא בשבת (דף לא עמוד א) מספרת שכשבא נכרי לפני הלל הזקן וביקש שיגיירו אך בתנאי שילמד אותו את כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת, אמר לו הלל- מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, וכעת אתה יכול ללמוד את השאר.

כשאדם רוצה להיכנס אל הקודש וללמוד תורה הוא צריך להגיע מתוך מוסריות גדולה, מתוך יושר נפשי ומתוך דרך ארץ שקדמה לתורה.

ננסה לתקן את המידות שלנו.
נאהב כל אחד מישראל. ואהבה פירושה שנעזור לחבר שצריך עזרה, לאדם שנשעה לו פנצ'ר באמצע הדרך, גם אם כרגע אני כל כך רוצה כבר להגיע הביתה. לא ננקום או נשמור טינה לחבר שפגע בנו, אדרבא- נלך ונאמר לו שהוא פגע בנו ועשה מעשה שהכאיב לנו נורא.
נבנה חברה מתוקנת יותר, טובה יותר, כי היא בנויה על כך שכל אחד מיטיב לחברו, מסייע לו ועוזר לו.
כל אחד יאהב את רעהו.


- “בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך" (משלי פרק ג, פסוק ו).
חז"ל אומרים במסכת ברכות (דף סג עמוד א) שזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה.

הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק ה') אומר שעל האדם לכוון שלכל מעשיו תהיה תכלית. ומביא על כך את מאמר חז"ל ממסכת אבות- “וכל מעשיך יהיו לשם שמים".
אנחנו צריכים להשתדל שכאשר אנו אוכלים- נזכור שאנחנו עובדים בכך את ד'. אני לא אוכל רק כדי למלא את התאוה שלי אלא כדי להיות בריא וחזק יותר על מנת שאוכל לעבוד את ד'. שיהיה לי כח ללמוד תורה ולא אהיה חולה חלילה, וכן שיהיה לי כח לעבוד ולפרנס את משפחתי, לתת צדקה וכדומה.

לכן צריך להשתדל כמה שיותר לכוון את כל מעשינו לשם שמים.
כשאנו הולכים לישון- אנו עושים זאת כדי לקום בבוקר כמו אריות לעבודת הבורא. לא הולכים לישון סתם כי עייפים, אלא כי יש יום חדש בו צריך כוחות חדשים.
כשמשחקים כדורסל נהנה מהמשחק, אך גם נזכור שבמשחק הזה אנחנו מפתחים את הכושר ומבריאים את הגוף. יהיה לנו גוף חזק יותר בו נוכל לעבוד את ד' ביתר חוזק. ללכת לצבא ולהגן על האומה.
גם בשירות הצבא נזכור שאנו מקיימים מצוה גדולה, ואין זה סתם מילוי חובה אזרחית פשוטה, שאם רק הייתי יכול הייתי מנסה להתחמק ממנה.

הרב קוק אומר לומד מהפסוק (מוסר אביך פרק ב פסקה ב) שצריכים אנו להיות מרוכזים בכל דבר שאנו עושים ולדעת שכעת באותו המעשה עצמו אנו עובדים את הקב"ה. לכן בשעת התפילה לא אלמד תורה למשל, ובשעת הלימוד לא אתפלל.
כשאמא מבקשת ממני להוריד את האשפה, וב"ה גם החלטתי לעזור- לא אתלבט בדרך אם היה עדיף עכשיו להמשיך ללמוד שניים מקרא, אלא אשמח במצוות כיבוד אם ואדע שבכך אני עובד עכשיו את הקב"ה!


- "הגיד לך אדם מה טוב ומה ד' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך" (מיכה פרק ו, פסוק ח)
הגיד הקב"ה לך- אדם וגו' (ר' פירוש רש"י).

כשאנו עובדים את הקב"ה איננו עושים מעשים חיצוניים בלבד. אנחנו לא עובדים את הקב"ה כי אבא לא יהיה מרוצה אם ננהג אחרת, וגם לא משום שאראה מוזר אם לא אשמור תורה ומצוות.

אם עבודת ד' נמדדת במעשים החיצוניים שאני עושה- כמו למשל כמה אני מתנדנד חזק בתפילה ואילו תנועות ידיים אני עושה. כמה אני מפרסם את החסד שאני עושה עם הזולת ומנסה להדגיש בכל הזדמנות שאני גם מתנדב קבוע בבית אבות חוץ מבית החולים שאני מבקר בו לפעמים- אז הקב"ה בא ללמד אדם כמוני שצריך לעבוד אותו בצורה אחרת, יותר פנימית.
כי עבודת ד' נעשית מתוך אהבה לקב"ה ולא מתוך אהבת עצמי. בכך שאני אוהב את הקב"ה אני גם אוהב את עצמי, אך אם אני מתחיל מאהבת עצמי- אני גם יכול להישאר שם.

זה לא אומר שלא אעשה תנועות בתפילה בדוקא. אם הדבר עוזר לי להתכוון וכך באמת אני מרגיש חיות יותר גדולה בתפילה- אולי כך אני צריך להתפלל. אך לא לעשות מעשים שימשכו אלי סתם את תשומת הלב בעבודת ד'.
הצנע לכת עם אלוקיך.


שנזכה כולנו בע"ה לשוב בתשובה שלמה, לעלות ולפרוח במעלות הקודש.
מקווה שעניתי לשאלתך,

ניר.