מהי שמחה אמיתית?

שלום לך שואלת יקרה!
הרגישות והאכפתיות בולטות מתוך מילותיך, וכיף לי לראות שאת רגישה אל עצמך ואל הדברים שאומרים לך.
בגלל שאת שואלת על שמחה, נפתח בה ונדבר עליה; לאחר מכן נבחין בין שמחה שנובעת ממציאות טובה מבחינה מוסרית, ולזו שאינה טובה מבחינה מוסרית; ומשם נפנה ישירות אל שאלתך – מה ההבדל בין שמחה שמבוססת על גשמיות (חיצוניות), לבין זו שמבוססת על רוחניות (פנימיות).

[השמחה]

השמחה נובעת מתוכך ומהמפגש שלך עם העולם, והיא נביעה של חיים וחיוניות. את מרגישה אותה ויודעת מהו הטעם שלה. יש שמחה של הצלחה, יש שמחה של צחוק קליל; שמחה של יופי וטבע; שמחה של משחק עם אחים והורים; שמחת ניצחון; שמחה של ציפור קטנה שנגעה לליבך. שמחות רבות ממלאות את העולם, ומצפות לכך שתלקטי אותן; הן כמהות למלא אותך בעצמן.

אנחנו שמחים שמשהו מסתדר לנו, כשמשהו טוב ממלא את ההרגשה שלנו. השמחה היא חוויה משחררת ומשוחררת, שכולנו אוהבים להרגיש כמה שיותר. מתי משהו מסתדר לנו? הרבה פעמים. הרבה דברים מסתדרים לנו בחיים, וגם הרבה לא, והמשמעות של העובדה הזאת היא שיש לנו הרבה שמחות והרבה כאבים, שמלווים את חיי היום יום שלנו. אנחנו שמחים כשציפייה (שהיא גם תפילה) מתגשמת, וכואב לנו כשהיא לא, למשל כשאנחנו מספרים בדיחה – או שהיא תגשים את משאלתנו, והשומעים יצחקו ויהנו, או שהיא לא, ואז הם ייבשו ויתייבשו בעצמם. אנחנו רוצים שהשמחה תהיה החוויה הבולטת יותר בחיינו, ושהיא תדחק את הכאבים וחוסר ההצלחות שלנו אל מאחורי הקלעים; השמחה היא האור שדוחה את החושך, שגם הוא חלק מהחיים.

[שמחה מוסרית ולא מוסרית]

הביטוי שמחה אמיתית מבלבל מאוד, ופעמים רבות לא קל להבחין בין שמחה "אמיתית" לבין זו שאינה. המציאות מספרת לנו שאנחנו יודעים גם לשמוח מדברים שאינם טובים. אם למשל מישהו ניסה לפגוע בנו, והצלחנו להפוך את הקערה על פי ולפגוע בו – הרבה פעמים נשמח, שהרי הצלחנו לעשות משהו שהוא טוב לנו. אפשר אפילו לדמיין מצב שבו אדם גנב חפץ - והוא שמח על כך, כי עכשיו יהיה לו כסף לקנות אוכל לילדיו. ואני לא חושב שאפשר לומר שהשמחה של אותו אדם אינה אמיתית; הוא הצליח לעשות משהו שעוזר לו מאוד... כולנו גם מכירים את הביטוי "שמחה לאיד" (ורובנו התוודענו גם את התחושה שלו).
הבעיה שבפניה אנו ניצבים היא לא העובדה ששמחה לא נובעת מדברים שליליים (ולכן כדי להיות שמחים חייבים לעשות רק דברים טובים), אלא דווקא מכך שהיא כן...

בגלל שהשמחה עצמה אינה מספרת לנו תמיד על מידת המוסריות של המעשה שעשינו (האם הוא טוב או רע), אנחנו חייבים להיות מודעים לגורם של השמחה, ולמציאות שמתוכה היא הגיעה. כמו שאמרנו, אנחנו שמחים כשמשהו מסתדר לנו; ולפעמים אנחנו רוצים שמשהו לא מוסרי יקרה, ואז גם הוא ישמח אותנו.
אפשר להבחין בין שמחה שנובעת ממציאות מוסרית טובה, לבין זו שצצה מתוך מציאות מוסרית מקולקלת. ההבדל הוא בכך שבסופו של דבר, שמחה טובה משחררת אותנו, ואחרי שהמאורע המשמח יחלוף – נרגיש יותר טוב; ואילו כאשר שמחה שנובעת מדבר שלילי עוברת – נשארת תחושה של מרירות ועצב.
אנחנו לא רוצים לפגוע ולעשות מעשים לא מוסריים, ולכן לאחר שעוברת ההארה הגדולה של ההצלחה, הרגש הקשה והמעציב – עולה. אחרי שהצלחנו לפגוע ולא להיפגע, כואב לנו שנקלענו למצב שבו רוצים להעליב אותנו, וכואב לנו שפגענו במישהו. אני חושב שאפשר לדמות את העניין למצווה הבאה בעבירה: בהתחלה אנחנו חושבים ומרגישים את המצווה, ונראה לנו הגיוני לעשות את העבירה לשם המצווה; אבל המציאות מספרת לנו כי המצווה התבססה על עבירה. עשינו גם מצווה וגם עבירה, והעבירה נחקקת עמוק... (והיא הייתה הבסיס של המצווה, והאדמה שמתוכה הצמח ינק). במקרה שלנו – תחושת השמחה רוכבת על פגיעה, והפגיעה הזאת מעציבה אותנו (ואנחנו מרגישים את העצב לאחר שהשמחה נרגעת). בהסתכלות על ההשפעה הרחבה והמתמשכת - שמחה מתיקון מוסרי מעלה אותנו, ואילו זו הנובעת מקלקול מוסרי - מורידה.
אני חושב שאפשר גם לומר שככל שהשמחה נובעת ממעשה שלילי יותר - ככה היא יותר ממכרת, וזה בגלל שהיא מפילה ומטביעה אותנו בתחושה שלילית יותר מזו שהיינו בה לפני המעשה שעשינו; המעשה היה רע, ולכן נהיה זקוקים יותר לשחרור של השמחה. הבעיה היא שזאת שמחה שמובילה לעצב...

[שמחה רוחנית וגשמית]

השמחה שלך היא דבר חשוב, וכל דבר שמשמח אותך ומשחרר (ראינו ששמחה מקלקול מוסרי דווקא כובלת) - הוא טוב. הצד השני של המטבע הוא שגם כל מה שמעציב אותך - אינו טוב. גם דברים גשמיים מסוגלים לשמח או להעציב אותנו. האם את חושבת שיש בעיה להכין לאימא הפתעה ולבשל ארוחת ערב? האם יש בעיה לסדר משהו בבית, ובכך לשמח אותה – למרות שזה דבר חומרי? גם לשמוח ממחמאות שמגיעות או בכך שיש לך כסף לקנות משהו שאת רוצה – טוב ומבורך (וראוי גם להודות על כך). השפע הגשמי הוא טוב, ועלינו להכיר בכך.
הקב"ה הוא זה שהעניק לנו את היכולת לטעום את האוכל, ונתן בו את הטעם הגלום בו; הוא גם זה שברא את העולם כך שאפשר לקנות בו בגדים טובים שמוצאים חן בעינייך (וידגישו את החן שלך לעיני אחרים). העובדה שאנחנו נהנים מדברים גופניים אינה סותרת את הקשר אל הקב"ה, שהרי הוא זה שברא גם אותם, ממש כפי שברא את הדברים הרוחניים והפנימיים יותר בחיינו. הוא ברא אותם בעולם כדי שנשתמש בהם ונהנה מהם.
פשוט יותר לחיות במציאות שבה יש מספיק כסף, וגם הרבה פעמים קל יותר להיות נחמדים כך אל החברים שלנו, או לפנות זמן ללימוד תורה. אמנם ריבוי הכסף מביא איתו אתגרים וסכנות, אבל הוא בהחלט כלי שימושי, שאפשר להשתמש בו לטובה נהדרת. אין בעיה עם דברים גשמיים, ובהחלט מוצדק לשמוח בהם; גם הם ניתנו מהקב"ה.

[עיקר וטפל]
אם כך, אז למה "כולם" אומרים לך לא לתלות בהם את השמחה שלך? בגלל האופי של הדברים הגשמיים בעולם – הם חולפים, לא בטוחים ואפשר להסתדר בלעדיהם. האם אדם חייב שיהיו לו 5 חולצות ו5 מכנסיים לפחות, כדי שיהיה שמח?
אני מקווה שהתשובה שענית לעצמך היא שלא. לפני 100 שנה אנשים לא היו חולמים לחיות עם חצי מהשפע שב"ה יש לרובנו כיום, ויחד עם זאת חלקם היו אנשים שמחים מאוד. ומה את חושבת על נערה שמצב הרוח שלה תלוי בארוחת הצהריים שתוגש לה? אני חושב שהשלווה הפנימית ומצב הרוח שלנו הרבה יותר יקרים וחשובים מהמזון שנכניס אל הפה שלנו. גם לבכות ולהיות עצובה למשך שבוע מאיזו מילה לא טובה שנזרקה – כמעט אף פעם לא מוצדק.
אבל למה לא מוצדק להיות מבואסים שעתיים מארוחת הצהריים ולבכות יומיים כי פגעו בנו, או כי אין לנו כסף לקנות שמלה? כי יש לנו עוד דברים בחיים חוץ מהדברים הללו. קצת יותר חשובה לנו העובדה שיש לנו חברים או משפחה, או דברים מעניינים יותר.
מי שמצליחה במבחן גדול, והיה לה ערב מהנה עם חברות, והיא בכל זאת מתבאסת לגמרי בגלל שהאוכל היה לא כל כך טעים – קוראת לא נכון את המציאות; היא מחליפה את העיקר והטפל ומתמקדת בחלקים הפחות חשובים של חייה. לא פעם, מי שמתמקד בחיצוניות ובגשמיות – מחמיץ את הטוב העיקרי (ואגב לפעמים הפנימיות יכולה להיות רעה, ואז צריך לדעת להיזהר...).

הסכנה הגדולה שקיימת עם החלקים הגשמיים של החיים שלנו היא שהם יתפסו יותר מקום ממה שראוי להם. אנחנו נמשכים מאוד אל אוכל, כסף ואל בני ובנות המין השני, כפי שהזכרת, ולמרות שמדובר על דברים שיש להם ערך – צריך להיזהר לא להשקיע בהם יותר מהמגיע להם. למשל, אני לא חושב ששווה לבחורה בתיכון להשקיע יותר זמן מול המראה בגלל הבנים – בגיל הזה, הם לא שווים את זה (ואני מקווה שאת רואה את הקריצה שיש במשפט הזה). קל להגזים ולאכול הרבה יותר מידי, או להסתכל יותר על מה מישהי לובשת, במקום להתייחס אל האישיות שלה; ככה אנחנו בנויים, וצריך להיות מודעים לכך.
חשוב שיהיה לנו ברור מה יותר חשוב לנו יותר ומה פחות, ולמרות שגם החיצוניות וגם הפנימיות חשובות (אני מעדיף את המילים האלה על פני – גשמיות ורוחניות), צריך להיזהר שהחיצוניות לא תסנוור אותנו ותמנע מאיתנו להרגיש את הפנימיות. יש לנו דברים גדולים יותר וגדולים פחות, יש דברים ששווה להיות כואבים בגללם, ויש דברים שלא שווים את זה. אם גם הפנימיות וגם החיצוניות טובות – נפלא! אבל אם החיצוניות לא טובה – צריך לדעת להתמקד בעיקר, ולמצוא אותו בתוך הטפל (אני בוחר שלא להתייחס כאן לאפשרות שהפנימיות רעה).

לפני שאסכם, אאיר רק שבעולם שבו אנו חיים, התרבות גורמת לנו לרצות הרבה הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים. הרבה יותר קשה לא לחמוד – כי יש כל כך הרבה מסביבנו. תרבות הפרסום עכשווית רוצה לגרום לנו להרגיש לא טוב עם מה שיש לנו, כדי שנרצה עוד ונקנה עוד. מסוכן ולא נכון להיות תלויים בדברים חיצוניים, וזה אתגר לא פשוט בכלל. לדעתי כדאי לחשוב כמה פעמים "למה אנחנו רוצים את זה, ולמה זה חשוב לנו"; לא רק היצר הרע שלך, גם חברות הפרסום לא רוצות שתחשבי, וגם המוסר לא מעניין אותן בדרך כלל (ככה זה כשמתרכזים בכסף).

[סיכום]

באופן כללי, כולנו בעד השמחה ונגד הכאב, ומה ש"כולם" מנסים לומר לך ולחברותייך הוא שכדי שתהיי יותר שמחה ופחות עצובה, כדאי לך להרגיש את הדברים החשובים יותר בחייך, ופחות את הדברים הקטנים יותר שנמצאים אף הם בחיים שלך. "כולם" שאת מכירה, רוצים בטובתך, למרות שנראה שהם לא תמיד יודעים להסביר את עצמם כמו שצריך (וכל הכבוד לך שאת שואלת!).
הם גם אומרים לך שהדברים הפנימיים צריכים להיות יותר מרכזיים מהדברים הגשמיים. למשל, המשפחה הטובה שלך צריכה להשפיע על מצב הרוח שלך יותר מהמבחן הלא מוצלח או מהעובדה שאין לך כרגע מספיק כסף לקנות חולצה מסוימת. המידתיות (פרופורציונליות) היא דבר חשוב מאוד בחיינו, וכדי לחיות באיזון נפשי מתאים וטוב – כדאי שנתמקד בדברים היותר פנימיים בחיים שלנו, כי הם העיקר.
טוב וכיף לשמוח גם מדברים חיצוניים וגשמיים, ואם יש אפשרות ליהנות מהם – זאת הזדמנות להודות לקב"ה על השפע שנתן לנו. מה שחשוב הוא לוודא שאיננו משועבדים לדברים החיצוניים, ושאנחנו יודעים להבחין בין עיקר לטפל.

כל טוב (פנימי [ו]חיצוני)!

חננאל

Hananel8@gmail.com