מהי מטרת העולם? מה טוב בהתפתחות המדע?

שלום לך צדיקה!
דבר ראשון, תודה רבה על הכרת הטובה. תמיד נשמח לעזור כמה שנוכל למי שנוכל.
יישר כוח גדול על שאלתך. שאלת שאלה עמוקה מאוד הנובעת מהסתכלות עמוקה על החיים- הרבה כמוך היו מקבלים את המציאות כמובנת מאליה וממשיכים בשגרת חייהם רצופת המרדף אחר המטרות.

אם הבנתי נכון את שאלתך שאלת שתי שאלות: 1. מהי המטרה של עולם שהוא מרדף אחר מטרות?
2. מדוע העולם צריך להתקדם- מה רע במה שהיה פעם?

אכן העולם שבוי בשבי המטרות- מהרגע שהאדם נולד הוא תמיד משתוקק להגיע למטרה מסוימת- הרצון לזחול, משם לרצות ללכת, לרצות להיות גדול, לרצות לסיים את הגן, את היסודי, את חטיבת הביניים, את התיכון, את הצבא/ שירות לאומי (עד מתי!!), להתחתן, להביא ילדים, לסיים את החודש, לחכות שהילדים יזחלו, יילכו, יגדלו, יסיימו את הגן וכו וכו..
וגם בעבודת ה´- אדם רוצה כבר לא לכעוס, לסיים מסכת, לסיים להתפלל וכו
חייו של אדם כזה מלאים בזיקוקי דינור של שמחה של מטרות המאירות את חיי הדרך והאמצעים המאפילים והמכבידים על האדם.
התרבות הכללית בעולם היום היא תרבות של הישגים המעריכה את האדם על פי הישגיו בלבד- תעודות, תארים וכו ולא בוחנת את העמל עליהם כך שיכולים להיות שני אנשים שיהיו להם את אותן תעודות למרות ששניהם התאמצו ועמלו בצורה שונה לחלוטין.

אבל המציאות הזאת לא התחילה מאתמול- יסודה של אהבת טעם המטרות והמאיסה בדרך אליהן התחילה עוד מבריאת העולם.
רבש"ע אמר: "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו.."(בראשית א, יא) כלומר: שטעם העץ יהיה כטעם הפרי - אך הארץ חטאה "ותוצא הארץ דשא עשב...ועץ עושה פרי אשר זרעו בו" (שם, יב) ובפועל הניבה עץ שהוא אינו כטעם הפרי.
המצב האידיאלי של העולם הוא שהעץ שהוא הדרך המובילה אל מטרתו של העץ- הלא הוא הפרי- תהיה טעימה וערבה לאדם כמו הפרי בעצמו, אך העולם כבר מתחילת בריאתו נפל וטעם העץ- הטעם של הדרך המובילה למטרות אינו ערב לחך וכל העת האדם מחכה בחוסר סבלנות לפרי המטרה שתצמיח הדרך חסרת הטעם. אך לעתיד לבוא מובטח לנו שהעולם יתעלה וטעם העץ של הדרך יהיה כטעם הנחשק של הפרי.

איך כל זה יקרה? וכי נקום יום אחד ונאהב את הדרך המובילה למטרות?

לא ולא. לשם זה יש לנו את התורה שמרוממת אותנו לאהבת הדרך. שהוא אחד היסודות הגדולים הטבועים בה.
התורה מגלה לנו שבעצם כל העולם הזה הוא פרוזדור- דרך אל הטרקלין- המטרה שהיא העולם הבא. התורה מגלה לנו שכל העולם הזה הוא דרך אחת גדולה וארוכה, דרך של השתלמות ושל התעלות.
ממילא הישגיו של האדם לא נמדדים ע"פ ההישגים בעצמם אלא ע"פ העמל בדרך אליהם- "לפום צערא אגרא" (אבות ה,כג)- ככל שהעמל יותר גדול כך גם השכר גדל. לכן יכולים להיות שני אנשים- לאחד נטייה לכעוס ולשני לא. אם שניהם התגברו על מידת הכעס ולא כעסו שכרו של זה שהייתה לו נטייה לכעוס גדול יותר. והוא הדין גם בלימוד תורה- אדם שיורק דם על דף גמרא יש לו שכר יותר גדול מאדם שסיים ש"ס בקלות וללא עמל רב וכו..

סבבה.. אבל איך עושים את זה?

אפשר לעשות זאת על ידי הרבה דרכים ולענ"ד אלו שתי הדרכים העיקריות:

1. מתרוממים ומתבוננים על כל דרך בכל דבר ומבינים כמה היא חשובה וכמה משמעות וטעם יש בה.
לא מובן? ניתן דוגמאות:

לימוד מקצוע- אמנם זה נכון שאדם המחזיק תעודה מצטלם יותר טוב וזה ממש נחמד להיות מאחורי כל הלימודים. אבל האם המטרה היא התעודה או לימוד המקצוע בצורה הכי טובה שאפשר? הלא אח"כ אותו אדם לא ישתמש בתעודת הנייר שקיבל אלא בידע שצבר וככל שהוא עמל יותר הוא צבר ידע רב יותר ולכן עצם הלימוד של המקצוע יש לו חשיבות רבה לאין ערוך!
אני זוכר שהמפקד שלי בצבא אמר לנו זה הזמן שלנו ללמוד את מקצוע הלוחם וזה הזמן ללמוד דברים שאח"כ בזמן אמת לא יעלו לנו ביוקר- כמה שהוא צדק.

עבודה- אמנם זה נכון שנחמד כבר להגיע הביתה ולנוח לאחר יום העבודה- וכי העבודה היא רק כסף? לכל עבודה יש חשיבות קטנה או גדולה להתפתחותו של האדם ושל העולם וחשוב מאוד שהאדם יעשה את עבודתו בצורה הטובה ביותר ולא רק כדי לגמור אותה ולהגיע הביתה.

גידול ילדים- אמנם זה נחמד לחשוב על הזמן בו הילדים כבר לא יהיו תלויים בהוריהם, זמן בו הם יהיו ילדים מחונכים, טובים ומוצלחים- אך החינוך הוא על כל מקרה ומקרה שקורה בהווה ואם תמיד נזרוק את מבטינו לעבר המטרה הסופית ולא נתמקד בכל מקרה לגופו יכול להיות שגם למטרה הסופית לא נגיע. הילד לא גדל בן רגע- לוקח לו כמה שנים ויש לכך ערך עצמי גדול. לכן כדאי מאוד להורה ולילד להתרכז כמה שיותר בפרטים של ההווה, במקרים השגרתיים שקורים כל יום ומתוך עמל זה בסופו של דבר ילדיו יהיו מחונכים יותר ויותר.

וכן על זו הדרך אפשר להסביר ולפשט כל מטרה ומטרה בחיים לדרך אחת ארוכה וחשובה לא פחות (ואם לא יותר) מהמטרה בעצמה


2. לא מציבים מטרות בחיים ורצים אליהן בריצת אמוק- אלא מציבים את המטרות בדרך- הדרך היא המטרה.
גם לא מובן? ניתן כמה דוגמאות גם ליסוד זה:

מידות- אדם לא צריך להציב לעצמו מטרה: ´לא לכעוס´ אלא ´לעבוד על מידת הכעס´- ממילא אם הוא נופל מידי פעם וכועס הוא לא נופל למשבר אלא מבין עצם המשבר הוא חלק מהדרך הארוכה של העבודה על מידת הכעס.

לימוד מקצוע- אדם רוצה ללמוד מקצוע- המטרה שלו לא תהיה ´התעודה בסוף הלימודים´ אלא ´הלימודים בעצמם´ (הדרך) וממילא עם הזמן גם התעודה (המטרה) תגיע –ממילא אם יהיה לו קשיים הוא לא יתייאש וימשיך ביתר עוז ללמוד שוב ושוב עד שיגע לתעודה.

לימוד תורה- אדם רוצה לסיים מסכת- המטרה שלו לא תהיה ´לסיים את המסכת´ (מטרה) אלא ´ללמוד תורה´ (דרך) וממילא הוא ילמד עוד דף ועוד דף ותגיע המסכת לסיומה- ממילא הלימוד שלו לא יהיה בלחץ וע"י אמצעי עזר- הלא המטרה שלו היא ללמוד באמת את המסכת, וכמו כן מקומות הקשים להבנה לא ירפו את כוחו והוא יתאמץ יותר בהבנת הסוגיות וילמד ברצינות יותר גבוהה.

ועל זה הדרך בכל דבר ודבר בחיים- אין מטרה להיות מושלם אלא כל חיינו היא השתלמות אחת גדולה.
אם אפשר להוסיף, זהו הגורם העיקרי לקטל בדרכים- אדם לא אוהב להיות בדרך ל.. ולכן הוא עוקף, נוסע במהירות, עובר באדום- אם הוא היה רואה ערך בדרך היה מבין שלולא אותה דרך הוא לא היה מגיע אל יעדו ואז הנסיעה הייתה יותר רגועה והיו נמנעות תאונות רבות- הרוגים ופצועים רבים.

את יסוד זה לימד אותנו גם שלמה המלך בספר משלי (ג, ו)- "בכל דרכיך דעהו" יש לדעת את ה´ בכל דרך ודרך בחיים. "בכל" ולא "עם כל"- בתוך כל דרך ודרך של עבודת ה´ רבש"ע נמצא- אם אפשר היה לדמיין, כל העולם כולו מקופל למעשה שנעשה בהווה ולכן מתי שאדם מתפלל כל עולמו צריך להיות בתפילה ולא במחשבות על סוגיות בגמרא וכשהוא לומד תורה הוא צריך לדעת שרק שם רבש"ע נמצא ולא לחשוב על הפעולה שהוא יעביר בסניף או על חסד שהוא צריך לעשות אח"כ. סוד הצמצום. לדעת לצמצם ולרכז את היחס הנפשי לדבר שאנחנו עושים ברגע זה בלי לחשוב על מטרות אחרות.
אז למה העולם הוא כזה? עולם שרודף אחרי מטרות?

רבש"ע יצר מציאות בה אדם רוצה לשאוף לשלמות: חומרית- לאגור ממון ונכסים לאט לאט אדם משיג עוד מטרה ועוד מטרה ובטנו לא מתמלאת ועקב כך הוא ישאל (כמוך..) מהי משמעות העולם ויחפש את השלימות ברוחניות וגם שם לאחר שהוא מטפס בעוד ועוד מדרגות הוא מגלה שמטרת האדם היא לא להיות מושלם אלא להשתלם כל חייו כי מושלם הוא לא יהיה לעולם.

סיכום:
מהי מטרת העולם? המטרה היא הדרך.
לאן הדרך מובילה? אל הטרקלין, אל העולם הבא. ושם? גם שאין מנוחה והעולם הבא הוא הדרך לעולם הבא שלאחריו וכן הלאה..
איך אוהבים את הדרך? מבינים את ערכה ואת חשיבותה גם מצד עצמה וגם מצד היחס שלה למטרה.

ולגבי שאלתך השנייה-

כלל גדול במדע: כל ידיעה בכל תחום משליכה על תחום אחר ולכן כל המדעים הם חשובים וכל ההתפתחויות בהם חשובות לאין ערוך.
לדוגמא: התפתחות טכנולוגית משפיעה על רפואה ורפואה משפיעה על כלכלה וכלכלה על פשע וכו..
המדינה וכל מדינה מפותחת משקיעה מיליונים על גבי מיליונים במחקרים של אוניברסיטאות כדי שישבו סטודנטים ויחקרו פרטים שכוחי אל משום שהם מודעים למשמעות של כל ידיעה קטנה על כלל הידיעות במדע.
אני לא חושב שהיינו רוצים לחזור לתקופה של פעם. את יודעת כמה זמן לקח פעם להכין ארוחת בוקר? אדם היה צריך לחרוש, לזרוע, להשקות, לזבל, לנקש, לקצור, לטחון, לנפות, ללוש, לאפות ורק אז היה יכול לאכול רק...פיתה... והיום? אדם קופץ רגע למכולת ממול וקונה חבילה שלמה של פיתות בכלום כסף.. ובשר? פעם היה צריך להיות רועה צאן, לשחוט, למלוח וכו והיום הכל כל כך נגיש עם כל ההכשרים האפשריים רק תטבלי ותזרקי את זה לחצי שעה בתנור.
הנוחות הזו חוסכת זמן רב ונותנת עוד זמן לאדם לשכלל את העולם גם בבניין החומרי שלו- עבודה וכו, וגם בבניין הרוחני שלו- לימוד תורה וכו.
כל ההתפתחות המדעית היא לא לחינם וההתפתחות המהירה במדע במאות השנים האחרונות היא חלק מההשגחה הפרטית של רבש"ע.
לדוגמא: תחשבי מה היה קורה אם בזמן שעבדו עבודה זרה היו מגלים שכדור הארץ הוא פצפון וסובב שמש בגודל עצום? תוך שנייה כולם היו עובדים לאל השמש. ועובדה מדעית זו התגלתה בכוונה רק מאות שנים לאחר הסתלקותו של היצר של עבודה זרה מן העולם.
כמו כן, בהתפתחות המדע שהפך ליותר ויותר מופשט (אטומים, אלקטרונים וכו) יש השפעה על ההמון הרחב שגם מקבל מחשבה מופשטת על החיים. והמקובלים אומרים שבגלל זה יש אפשרות בדורות האחרונים ללמוד דברי קבלה מופשטים (ופעם כשלכולם הייתה תפיסה חומרית ממשית לא היו נכנסים דברים מופשטים לראש של אף אחד)

סיכום:
אין דבר שאין לו מקום וכל התפתחות מדעית היא חשובה ומועילה לעולם- הן בבניין החומרי והן בבניין הרוחני שלו.


מקווה שנתתי כיוון כללי
אשמח לעזור עוד אם צריך
המייל שלי: elronza@gmail.com
פלאפון: 0524521552
אלרון