מדריכה ''מעופפת'' ולא מתקשרת

מדריכה יקרה – שלום.


סוגיית הקשר בין מד"שים עולה לא מעט בשאלות שמופנות אלינו, ואנחנו מאוד שמחים בכל פעם כיוון שמדובר בעניין חשוב שלא אחת מטואטא מתחת לשטיח – וחבל. אני מקווה שבזכות ההתמודדות הישירה והאמיצה שלך עם הבעיה, יוכלו גם מדריכים ומדריכות אחרים לקבל כמה דגשים למודעות ולמחשבה בנושא.


השאלה שלך, כמו גם שאלות רבות אחרות בנושא קשר בין מד"שים, מציף את הקושי של אנשים, בהקשרים, גילאים וארגונים שונים, לעבוד יחד בשיתוף פעולה לאורך זמן. לצד התועלות של תפקוד בצוות, ישנן גם עלויות והשלכות מסובכות. כפי הנראה, במקרה שאת מתארת יש גם מפגש בינך, מדריכה מאוד מאורגנת ומתוקתקת, לבין אישיות יותר נינוחה וגמישה, ואולי גם יותר מפוזרת (בחרתי בכוונה במילים הללו כיוון שלא באנו למתוח ביקורת על המד"שית שלך אלא למצוא פתרונות מועילים, ולכן ננסה להתייחס אליה ב"עין טובה"...).


המפתח העיקרי שמאפשר התנהלות מוצלחת של שני אנשים בתפקיד משותף הוא: תקשורת. כמה שיותר תקשורת, וכמה שיותר איכותית, כנה, זורמת ואפקטיבית. אבל כפי שאת מספרת, לפעמים גם את היעד הזה מאוד קשה להשיג, ולטנגו ששמו "תקשורת" בהחלט צריך שניים. וכך אנחנו מגיעים למסקנה שלפעמים הניסיונות לכונן תקשורת טובה – נכשלים, או לא משיגים את מלוא התוצאות הרצויות. אבל במקרה כזה אנחנו לא מרימים ידיים בייאוש, אלא מוצאים דרכים מתאימות לפעול בכל זאת באופן המוצלח ביותר עבורנו ועבור הקבוצה. אז איך עושים את זה?


[1. ניתוק התלות (ולא ניתוק הקשר) בינך לבין המד"שית]

בלי להיכנס יותר מדי לפרטים, אפשר לומר באופן די ברור שגם את, גם המד"שית וגם הקומונרית, מבינות שיש בעיה בתפקוד של המד"שית. זה לא אומר שכלו כל הקיצין והגיע הזמן לשלח אותה בבעיטה מהסניף, אבל זה גם לא אומר שאפשר להמשיך להתנהג כאילו הכל בסדר. ולכן הנקודה המרכזית שיכולה לסייע לך כאן היא: ניתוק התלות בינך לבינה. לך יש שפע של מוטיבציה לפעול במרץ למען הקבוצה. זה מצוין ומבורך. כיוון שנראה שרמת התפקוד של המד"שית שלך נמצאת למטה מהממוצע (לפחות בתחום התיאום והתקשורת), ונראה שגם המוטיבציה שלה לקחת חלק פעיל יותר בתכנון הפעילות היא לא בדיוק עצומה, את יכולה להגיע עם הקומונרית למסקנה שמעכשיו את רשאית לקבל החלטות לגבי הקבוצה לבדך, וגם לתכנן ולארגן את כל הפעילות – בעצמך. את לא צריכה ליידע את המד"שית בכל הפרטים, להתייעץ איתה או לקבל את אישורה למהלכים שאת מבצעת. המצב החדש הזה יכול לאפשר לך סוף סוף להתחיל להתאים את התכנונים שלך (מטרות, פעולות, מערכים, צ´ופרים, וכו´) למשאבים שיש ברשותך (כלומר: הכוחות והזמן שלך). בעצם, הוצאנו באופן רשמי את המד"שית מהמשוואה הזאת, כיוון שבפועל, למעשה, היא לא באמת נמצאת בה. זה מאפשר לך לתכנן באופן חכם ומדויק יותר את תקופת ההדרכה שלך עם החניכות, ולהעמיד לעצמך יעדים שאת באמת יכולה לעמוד בהם (גם אם הם מעט מצומצמים יותר לעומת היעדים שהיית יכולה להציב אם הייתה לך עזרה).


[2. הגדרה מחדש של מקומה של המד"שית בקבוצה]

אז התחלנו בצעד ראשון שמאפשר לך לפעול למען הקבוצה בלי להיות תלויה במד"שית שבעצם לא ממש מתפקדת. עכשיו הגיע הזמן להגדיר מחדש היכן המד"שית כן יכולה להיות מעורבת במה שקורה בקבוצה. שוב, כדי לא לשפוט אותה לחומרה, נוכל להניח שהיא אפילו אולי מאוד מעוניינת להיות מדריכה אבל יש לה קשיים ובעיות שמונעים ממנה לתפקד כמו שצריך. אז הצעד הראשון נועד להבטיח שהיא "לא תפריע". אבל עכשיו אנחנו יכולים להתפנות כדי לבדוק איפה בכל זאת היא יכולה לסייע ולקחת חלק בפעילות. אפשרות אחת, למשל, היא "לשחרר" אותה ממטלות ההכנה של הפעולות, ופשוט להודיע לה איזו פעילות תתקיים ומתי, ולאפשר לה להגיע ופשוט להיות איתך ועם החניכות. אין ספק שזו עלולה להיות סיטואציה קצת מוזרה, אבל לא בהכרח בלתי אפשרית. אולי זו גם דרך לבדוק מה בעצם המצב אצלה: האם מצוקה של זמן או ריכוז מונעת ממנה לתאם איתך מהלכים והכנות, אבל בעצם היא מאוד מחוברת לקבוצה וכשהיא מגיעה היא מאוד אכפתית ותורמת לחניכות, או שבאופן כללי הגישה שלה להדרכה היא כמשהו "נלווה" שעושים אותו בלי הרבה תשומת לב. אם תגלי שהיא מתפקדת באופן מספק כשהיא מגיעה לפעילות, זה בהחלט יכול לעבוד. כמובן שאת יכולה גם לנסות לקבוע איתה קצת לפני שהחניכות מגיעות והפעולה מתחילה כדי להכניס אותה לעניינים. אבל אם את מגלה שגם זה לא ממש מביא לתוצאות טובות ושבעצם גם במעט הזמן שהיא משתתפת בפעילות יש בעיות עם התפקוד שלה, בהחלט כדאי לשקול להגיע שוב (ואם אפשר – יחד עם המד"שית) אל הקומונרית ולהסביר שזה באמת כבר מוגזם.


ועוד שתי הערות קצרות לפני סיום: אין ספק שאין זה מתפקידך "לחנך" את המד"שית או לעבוד איתה על כישורי ניהול הזמן שלה, או הזמינות שלה לטלפונים, או יכולת הארגון שלה. כמובן שאם יש ביניכן תקשורת והיא מתייעצת איתך, את בהחלט יכולה לנסות לעזור. אבל במצב המנותק שאת מתארת, לא נראה הגיוני שתתחילי לנסות להשפיע עליה להתנהג אחרת. הערה שנייה קשורה לתסכול שאת עשויה להרגיש במצב שבו את עובדת קשה על פעולות, ובסוף המד"שית מגיעה לפעולה והחניכות לא יודעות שהיא ממש לא השקיעה שום דבר. חניכים בדרך כלל מתגלים כיצורים הרבה יותר חכמים ורגישים ממה שנדמה לנו ממבט ראשון. בסופו של דבר הם מרגישים מי משקיע בהם מכל הלב ומי מגיע לסניף "בדרך" למקום אחר בכלל. בסופו של דבר, מהות ההדרכה היא לא תחרות בינך לבין מישהו אחר, אלא הזדמנות שיש לך כמדריכה לבטא את עצמך באופן יצירתי לטובת מטרה חשובה. ברגע שאת מנצלת עד תום את ההזדמנות הזאת, הרווח כולו שלך. ואם מדריכה אחרת לא מנצלת את ההזדמנות שניתנה לה (מסיבות כאלה ואחרות, וזה לא ממש חשוב כרגע), ההפסד כולו שלה. וכל זה – בלי שום קשר ל"מה החניכים חושבים". ובכל זאת, כפי ציינתי כבר, אם את מרגישה שהפערים בינך לבין המד"שית הולכים וגדלים, והופכים להיות מאוד מורגשים גם בפעילות שלכן עם החניכות – בהחלט כדאי לשקול שוב יחד עם הקומונרית את השאלה – האם באמת יש מקום למד"שית שכזאת בקבוצה.


[לסיכום:] להדרכה בזוג יש יתרונות וחסרונות לעומת הדרכה לבד. במצב שנוצר אצלך, נראה שיש הרבה חסרונות ומעט יתרונות. ולכן הצעד הראשון הוא להגדיר מחדש את המצב מהדרכה "בזוג" להדרכה "בודדת". במצב הזה את מכינה בעצמך את כל הפעילות בלי תלות במדריכה האחרת, שיכולה מבחינתך להגיע לפעילות ולהשתתף בהעברתה. בהמשך הדרך אפשר לבדוק האם המצב החדש הזה מאפשר למד"שית לתפוס מקום משמעותי בקבוצה, או שהנוכחות שלה רק מפריעה. ואם באמת תרגישי שההסדר הזה לא עובד, כנראה שהגיע הזמן לשתף את הקומונרית ולבחון שוב את העניין.


את כמובן מאוד מוזמנת להמשיך לעדכן ולהתייעץ.

בהצלחה רבה!

אוהד

nuvy23@gmail.com


לקריאה נוספת:

לא מסתדרת עם המד"שית
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=188900

מד"שים מחפפים
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=185973